ליקוטי חבר בן חיים י שכג

רשב"ם ד"ה ונתחרש ולא הו"ל למתניי' פי' דבשלמ' חרש לגמרי קאמר נקט לה משום סיפא אעפי"כ אם חזר ונתפקח כשר ולא אמרי' דבעדן דלא הוה בר דעת פסקי' לעדותו משא"כ אי באלם מיירי דלא היה פסול משום בר דעת לא רישא אצטריך ולא סיפא

גמ' תינוק הנה למסקנא א"ש דנקט תינוק כלומר אעפ"י שהוא תינוק ורך נגד האחין נאמן לומר שזה בכורי אבל בס"ד מאי קמ"ל לימא בן בין הבנים ונ' דאף למ"ד אין זכין לקטן בא לאשמעי' דמ"מ מטע' יורש מצי מחזיק לי' וכר"י בן ברוקה

מתני' על פי' כ' רשב"ם דבשכ"מ מיירי ודנקט תנא בשכ"מ למימר' דאף דמתנו' שכ"מ כירושה שויוהו רבנן מ"מ לענין זה מתנה מקרי

רשב"ם ד"ה ור"ל אמר בסו"הד ע' רש"א ונ' הסבר' דנתתי ויירשו אין כאן סתירת לשון דה"ק שיירשו מה שנתתי להם אבל ותנתן מ' ל' אחר מן יירשו: וכ' הר"י מיגאש דר"ל לא קאי כ"א אמתנה דאמצע וצ"ע א"כ מאי מק' הש"ס לקמן עלי' מאחריך

רשב"ם ד"ה כאן לאחר כ"ד ע' רש"א ונ' דאי הני אמוראי דווקא תוכ"ד קאמרי ומוקי מתניתן ג"כ תוכ"ד אטו מתני' דינא דתוכ"ד אתא לאשמעי'

רשב"ם במתני' האומר איש פלוני כוונת רשב"ם דה"ה דהוה מצי הש"ס למפרך מרישא אלא דניחא לי' טפי למפרך ממתני' דידן מני' ובי': שם במתני' ועל מי שאינו ראוי האי כפילא מורה דר"י ממש קאמר

תוס' ד"ה שיכול ע' רש"א אבל באמת הני תרי דיבורי תוס' ד"ה האי מלא יוכל וד"ה ת"ל מישך שייכי דמאי אהני להו לתוס' בדבור קמאי שכ' דהו"מ למימר וליטעמך דמ"מ למסקנא ק' וצ"ל כדלקמן

ואמנם לדידי אפשר לומר דכל הקו' מלא יוכל לבכר לא קאי כ"א לר"י דקיי"ל כוותי' דאפי' במקום חזקה אמרה תורה יכיר אבל לרבנן דפליגי אדר"י י"ל באמת דמלא יוכל קים להו דאי לאו לא יוכל הוה מודי לר"י במקום חזקה יכיר ומאחר דקיי"ל כר"י וכריב"ב י"ל דרבנן ריב"ב הן הן רבנן דר"י

רשב"ם ד"ה בטריפות חילופא בכבדא נרשם על הגליון לא נמצא מקומו ולי נרא' דקאי אהך דאמרי' ריש פ' מי שאחזו דאף דריאה שנקבה טריפה ובכבד בעי' לא נשתיירו כלום מ"מ בדמי' דאתי מפומ' הוה איפכא דבריאה אית לה תקנה ובכבד לית לה תקנה

גמ' ואי לא הדרני בי' כ' נ"י דר"ל אם יטעה בדבר משנה ודוחק דבטע' בדבר משנה למה לא יקרעוה לאחר מותו אבל לדעתי לאו אפסק זה קאמר רבא כ"א שיחזור בו על שפסק כן מכאן ולהבא

תוס' ד"ה וש"מ אפי' בברי או יהיו תנאי ב"ד שלא יטריף ע' רש"א וחי' רמב"ן ולי נר' דרבי ה"ק דלהכי תקנו לשון ירתין שלא יבא ב"ד טועין ויגבו ואמנם אי בבריא לא מהני לו ירושה שוב יש לחוש לב"ד טועין שיאמרו גם בבריא מהני ירושה

תוס' ד"ה דלמא בתרי ב"ד ע' רש"א ואני אפ' דבור מוק' זה בע"ה הנה תחלה כ' תוס' דהמק' קאמר לאביי כי לא מצי לדחות לפשיטתא דרב משרשי' לגמרי דעכ"פ אי בתרי בי דינא אתקין שפיר קאמר רב משרשי' מ"מ זה דוחק דעכ"פ שפיר קאמר אביי ולהכי קאמר ר"י דהכי קמק' דרב משרשי' ה"ק מנ"ל לר"נ למימר דמתני' ריב"ז דלמא בתרי דינא אתקין וא"כ ע"כ מטעם תנאי ב"ד אתא עלה ומדאפקי' ר"ל ירתין ור"נ קאמר דריב"ז היא ש"מ דגם בבריא קאמר ריב"ז ומ"ש המהרש"א ממ"ש התוס' לעיל זה כ' מקמי דקאמר אביי מדאפקי' בל' ירתא

רשב"ם ד"ה במזכה בא ליישב בזה קו' הרמב"ן דיד אשה כיד בעלה ולזה כ' רשבם דסודר השאילה לו והסודר שלה הוא והתימא על הנ"י שהתחיל בד' רשבם וסיים כי ג"כ זכתה בשבילו

תוס' ד"ה מכלל דת"ק אמאי אצטריך ר"י למימר הית' נראה דברי' כד' בעל המאור דהיתה שם היינו כתובה

תיקו כ' הרשב"ם לקמן ועל האשה להביא ראי' והריף כ' דעל הבעל להביא ראיה ונ' דלטעמיי' אזלי דהרשבם מפ' הסוגי' אנכסים של עכשיו ושפיר כ' דעל האשה להביא ראי' משא"כ הרי"ף מפ' האבעי' על נכסי' הבאים לאחר מכאן ושפיר כ' דעל הבעל להביא ראי' דבאותן לא שייך לומר דהבעל מוחזק

רשב"ם ד"ה ההיא דא"ל תלתא דש"מ צ"ע הרי לעיל מדקדק הרשב"ם דמדלא קאמר הש"ס מאי דמבעי' לי' לרבא פשיטא לרב כהנא מאי דרב כהנא בש"מ א"כ לאו היינו בכרא וע' בר"י מיגאש לעיל דע"כ לאו בש"מ מיירי

רשב"ם ד"ה מגרע גרע דכ' ביום הנחילו כלומר דאפי' מה שנתן לו יותר מחלקו מקרי ג"כ ירושה דאוריי' מקרא דביום הנחילו: דייני דחצצתא אולי כוונתו רועי בקר כהא דכ' מקול מחצצים: