ליקוטי חבר בן חיים י שכא

סכינא חריפא ע' גליון ורש"א וד' רש"א צ"ע דהאי רישא דקרא ואם אין אחים לאביו מאי עביד וע"כ האי הקריב אליו דסיפא דקרא קאי ארישא ושפי' הק' הגליון

תוס' ד"ה וכ"ת לעבור עליו אולי י"ל כיון דירושת הבן דאוריי' לכ"ע אפי' מן האם והבעל בא להוציא מידו ע"י האי רבוי למה לא נטעון בעד הבן דלמא האי ריבוי לעבור עליו בב' לאוין

רשב"ם ד"ה וכ"ת אלעזר דק"ו פריכה היא דא"ל דיו צ"ע דיו לא מהני כ"א דיהא הבן קודם לבת אבל לירש מיהא א"ש ק"ו ואולי כוונתו דאק"ו לא סמיך קרא דלמא איכא פרכה ודיו לאו דווקא

תוס' ד"ה הוא יורש בסו"ד י"ל דבשלמא על סבת הבעל והבן קפיד קרא דהוה סבה מ"מ משא"כ סבת האשה אם יש לה בנים ויורשים אותה אין כאן סבה ואם יש לה בנים ורוצה לשאת בעל אחר צריכה לישא מאותו שבט דהוא בכלל בת יורשת נחלה דבת וודאי ל"ד מאי אמרת דלמא לא יהא לה בנים ולא תנשא ואחי' יורשיה לחשש רחוק כזה לא חששה תורה

או אינו אלא בסבת הבעל והנ"מ באשה שאינה בת בנים דל"ש סבת הבן אבל סבת הבעל שייך שפיר

וכ' הרשב"ם דתרי קראי אסבת הבעל ל"ל ולמ"ש לעיל א"ש דתנא דבריי' לעיל ה"ט דמוקי תרי לאוי לסבת הבן דמס' לא מצי בעל מפיק ממון מבן אבל הכא דקרא בתרא ע"כ בסבת הבעל דהיינו לתנא קמא דברייתא קמיי' ובן לא מפיק מאב כלל ולמה נוקי בתרי לאוי אבל לבריי' בתריי' צ"ל כד' רשב"ם

תוס' ד"ה תרוויי' ע' רש"א אמנם כוונת ד' התוס' בשלמא לפי' רשב"ם התרצן והמק' בסברא פליגי אי מוקמי' קרא קמא לדרשא או בתרא והאי פלוגתא הוה שוב בימי רנב"י בענין ידבקו אבל לד' תוס' למאי הל' מייתא הש"ס דגם רנב"י לא ידע קרא כיון דלאו בסברא פליגי לא הו"ל לאתויי לדרנב"י כלל

שנא' ישגוב י"לד בשלמא בריית' דלעיל מייתי תחלה קרא דשופטים ודחי לי' ובתר הכי מייתי מד"הי אבל הך בריי' למאי הל' מייתי קרא דד"הי כיון דבאמת לא ילפי' מני' ובתר הכי מייתי קרא דשופטים

רשב"ם ד"ה לעולם דריש מטות ור"ח פי' וכו' ע' נ' כוונת ר"ח דוודאי קרא דמטות איצטריך להיקישא ודלא נימא אין היקש למחצה ונימא שתירש האם את הבן כ' רחמנא ממטות ומ' זה מיעוטה הוא לומר דלאו לכל דבר הוקשו המטות

רשב"ם ד"ה אין לי הכוונה דהו"ל כאילו כ' אין ואי וע' מתחלפין והו"ל כאילו כ' עיין

שם ד"ה עיין עליו ועובר ירך אמו היא כלומר אף דבת הבת אינה נקראת על שם אמה ומאי יוצאי יריכו איכא מ"מ הואיל ועובר ירך אמו מקרי יוצאי יריכו

שם רשב"ם צדוק בייתוס תלמידי אנטגנוס גלה לנו הרשבם דלא יצא תקלה מאנטיגנוס עצמו כי הוא ביאר לתלמידיו הענין ומה כוונתו אבל צדוק ובייתוס דלא ביארו לתלמידי' כדי צורך יצאו לתרבות רעה ועוד גלה לנו הרשב"ם ליישב לנו קושית הרמב"ם בפי' על מאחרי שפקרו צדוק ובייתוס דהיינו לד' הרמב"ם שם בעו"הב מדוע שמרו תורה שבכ' ועיי"ש מ"ש והרשב"ם יישב זה דאדרבא בעו"הב האמינו ואמרו כי חכמים יורי דברי' שאין עוה"ב ולכך פקדו בד' חכמים ע' בד' הרשב"ם ותמצא

תוס' ד"ה אבי האב ואחי' ותי' תוס' ק' להלום אטו רבא לא ידע כל הני ברייתות דלעיל דבן קודם לאב והש"ס לא קאמר כ"א ה"נ מסתבר' ונ' דרבא בבן לגבי אב וודאי מודה אבל באחין לגבי אבי האב הוא דפליג משו' דבנות בני' הרי הן כבני' ומפ' למתני' כשאין אבי האב קיים וע"ז קאמר הש"ס ה"נ מסתבר' דלא כרבא דבשלמא אי במקום אב בי האב תנן אשמעי' מתני' רבות' דאחין קודמין לאבי האב ולא אמרי' בני בנים כבנים לענין זה אבל אי אמרת דאין אבי האב קיים ואשמעי' תנא דאתי המת קודמין לאחי אביו של מת ק' פשיטא הרי כל דהקרוב דרוב קודם

גמ' אי דלא אתי ליד אביהן ראוי הוא מחק בר"י מיגאש הגי' דל"ש למימר ראוי' דהרי האב לא זכה בה מעולם ולאחר מיתה נמי לא זכי ונ' דגם המק' ידע דמיירי במכירי כהונה אלא דלא ידע במתנות כמו שהורמו ושפיר קרי לי' ראוי

שם רשב"ם ד"ה אף מוחכרת עיין רש"א ולפי תי' עיקר חסר מן הספר דהו"ל להש"ס לעיל למימר אף דחסר המזונו ונראה ד' רשב"ם דבס"ד לא ידענא דראוי תליא בחסרא מזונו ושפיר קאמר מבעיא אבל למסקנא שפיר כ' הרשב"ם

שם רשב"ם ד''ה ואם אמר ויש מפ' נ' דד' י"מ דרי לית לי' כלל דרשא דלתת וא"כ לא הוה מתנה כלל ואינו יכול לסלק עצמו והכא ה"ק שלא הניח אביהם כלום כ"א שטר זה על אחרים וכנגדו שטר עליו מאחרים ויכול הבכור לומר אינו נותן ואינו נוטל: גמ' מר סבר אשתנו ע' רש"א ולי ק' א"כ מאי פריך