ליקוטי חבר בן חיים י שכ

קמ"ל דתפוס ל' אחרון דהרי גם סתמא כהן חסר דמי אלא דלא זו אף זו תנן אפי' אמר בהדיא מדה בחבל הן חסר ג"כ אמרי' תפוס ל' אחרון ובתי' שני כ' דמתני' רבנן דבאמר בהדי' אזלי' בתר פחות שבלשונות אבל בסתמא אמרי' נהי דאם לא פי' כהן חסר הן יתר דמי אבל אם פירש גלי דעתא דלא היה כוונתו להן חסר

תוס' ד"ה פחות כ"ש ע' רש"א ולי נ' דקו' תוס' היה נהי דלגבי מוכר ל"ש אונאה כיון שאמר נבא למדוד מ"מ הרי הלוקח לא הי' בדעתו לקנות כ"א בית כור ולמה לא יהא מקחו חוזר אם פיחת וע"ז תי' דמיירי דקאי בתוך השדה וידע כי שדה זה יקנה וישרה בעיניו א"נ כ"נ להוסיף כדפרישי' דמאחר דאמר לו המוכר כמדוד כבר ידע והבין הלוקח כי לא יהי' בית כור ממש וסבר יקובל

רשב"ם ד"ה תנא אם היה וכו' בסו"ד וא"נ לא אמר הן חסר נ' כוונת דבריו דאס"ד אפי' באמר הן חסר ג"כ הדין דווקא בסיים לו שדה מלא בין שדותי' דהתם בכ"ג יחזור לו קרקע א"כ ק' קו' תוס' למה לי' למימר הן חסר מאחר דגם בסתמא כהן חסר דמי וס"ל לרשב"ם כתי' הר"י מיגאש דאצטריך לשדה בין השדות דהת' לא אמרי' סתמא כהן חסר א"כ ש"מ עכ"פ דאם אמר מיהת הן חסר אפי' בשדה בין השדו' מהני

רשב"ם במתני' בסימניו ומצריו דקיי"ל סתמא כהן חסר ומ"מ אין לפשוט מזה דסתמא כהן חסר דדלמא מתני' דידן אדלעיל קאי דאם אמר הן חסר ואמר ג"כ בסימניו ומצריו. ודע דלר"ה ור"י תרוויי' ק' להו ל' עד דתנן ולא תנן שתות ונכה ופליגי חד אמר לעד ולא עד בכלל ואידך אמר איפכא ומ"מ לר"ה הוא פחות משתות דרישא פירושו שהיה הבית כור פחות משתות ומהאי טעמא גרסי י"מ בתוס' פחות שתות והוא מדוייק

אמר רב אשי בההוא הנאה ואמנם הריף והרא"ש לא מייתא כ"א לדרב אשי ואולי מ' להו מדחזי' לשמואל דאמר לקמן מקמצין ואי מחלוקת הארץ ילפי' הרי התם לא הי' חוקה טעות אלא ש"מ דלמסקנ' כרב אשי לחוד קיימי'

רשב"ם ד"ה הדר דינא דינא ר"ל דקושי' רבא הוה עד"ז דליכא למימר טעמא דרב משום דנעש' להאחד השליש א"כ יתקנו לו עולו ואכתי אמאי בטלה א"וו טעמא דרב דחלוקה בלא דעת כל השותפים לא מהני והטעם הי' נ' דהשותף יאמר אנא בקונא בשומא טפי מנייכו ולבסוף לא היא הכא ה"ט משום דע"כ החלוקה לא הי' ע"ד שהיתה צריכה להיות דלא נחית כ"א אדעתי' דבי תרי

כור בשלקי' יל"ד הך סיפא למה מייתא ונ' דאי לאו סיפא שמא הייתי אומר דברישא שלא משך מיירי ולענין מי שפרע אבל בסיפא דקאמר קנה א"כ ע"כ במשך מיירי ודומיא דהכא ברישא מיירי

התם עבוד רבנן ע' רשב"ם ונר' דמה"ט פי' רשב"ם בתחלת הסוגי' דבקרקעות מיירי דבמטלטלי' לא שייך קדירה דבי שותפי

תוס' ד"ה ובא בע"ח והרמב"ן תי' דמיירי דההוא אח נטל בינוני' ודיני' דב"ח בבינוני' ותימא גדולה בדבריו דהרי מסקי' בריש הנזיקין הל' יתומי' שאמרו בין גדולי' בין קטנים בין לשבועה בין לזיבורי', וצ"ע גם ע"ד הרא"ש בב"ק שם יש להשיב מסוגי' דפ' הנזיקין דמסקי' דביתומים לא חשו לנעילת דלת דלא מסיק אדעתא דמלוה דמית לוה וא"כ ליתא לתי' הרא"ש עיי"ש

תוס' ד"ה בסוגיין מסקנת ר"ת דהא דפסקי' בטלה מחלוקת היינו משום דכלוקח באחריו' הוה דהרי קיי"ל כר"נ אחין שחלקו אין להם דרך זע"ז דכלקוחות הן וא"כ קשה על רב דאמר יש להם דרך דמוכר בעין רעה מוכר וכן הקש' הנ"י ולא תי' למסקנא. וצ"ע ויש ראי' עוד תימא בד' הנ"י דמעיקרא מסיק כר"ת וא"כ אין ראי' דמחזירין זה לזה ביובל ולבסוף מסיק דמחזירין וצ"ע

תוס' ד"ה מסתיים דשני' הפחותי' מדברי' תחלה נ' בד' תוס' כרשב"ם דבנכרי יתומים מיירי ואם הראשון אומר הנכסים שוים יותר למה זה יאמר השני שהם שוים פחות ויזיק ליתומי' א''וו הפחות דיבר תחלה: הדרן עלך פ' בית כור. בעזר מוציאת עלמות לאור ונתחיל לבאר פרק יש נוחלין בעזר טוביו אהליו נטיו כנחלין

רשב"ם והבנים את האב דהבנים קודמי' ע"כ מתי' הש"ס מבואר מאי דק' לי' אבל דלא ק' לי' הא גופא מנ"ל דבנים יורשים האב מקמי דמייתי קרא ובן אין לו היינו מדכתב גבי בכור שנוטל פי שנים כאחי' ש"מ דכל בניו יורשי'

תוס' ד"ה ודלמא הא קמ"ל בא ליישב קו' הרשבם על רבותיו ס"ד וה"פ בשלמא כששנים יורשים אין כאן הסבת נחלה לגמרי דעכ"פ בחצי הנחלה שירש הבן איכא הקמת שם המת אבל אם הבת יורשת לבדה אין כאן הקמת שם כלל

ברכה שאני נ' הכוונה דאם היו כ' זרעך גם זרע פסול בכלל ולהכי כ' בניכם: