ליקוטי חבר בן חיים י לא

את בניו אמר כן ואנן לא מהתני' להו ואמרי' תע"ב שהודה

כ' תוס' חדא מכלל חברתא אתמר ויל"ד טובא דלשטת תוס' לעיל הרי אין צורך לזה דאי מדר"ה ס"ד דר"ה בפרוע דווקא מיירי ומשום שטרך בידי מאי בעי ולהכי אצטריך דר"י דאפי' באמנה לא אמרי' מגו דמזויף ומטעמא אחרי' שכ' תוס' והנה רב סתמא קאמר כל' דר"ה ואתא כ"ז לפרושי וצ"ע

ועד"ז יש להבין ד' רש"י שכ' טעמא דר"י משום דלא עביד אינש וגו' וק' א"כ בפרוע טעמא מאי א"וו בפרוע הטעם משום שטרך בידי ולזה אמנה ק' לן ואצטריך רש"י לפרושי ותרוויי' משום מגו במקום אנן סהדי

ואמנם באמת נ' לי פשט אחר בד' רש"י דד' רש"י דלהכי לא אמרי' לרב פרוע במגו דמזויף משום דכיון דמודה דהי' חייב לו וטענת פרוע מצ"ע אינה טענה כלל ואך כמגו רוצה לפטור עצמו לאו כל כמיני' דמגו לאפוקי מחזקת חיוב דלא אלימא מרוב לדידן ואמנם כן כ"ז בפרוע משא"כ באמנה דטוען דלא נתחייב לו מעולם ואין כאן חזקת חיוב כלל לזה אצטריך רש"י לפ' דמשו"ה לא מהימן דלא עביד וכו' אא"כ יק' מ"ט דרבנן דפליגו אר"מ וס"ל דנאמן לומר פרוע ונ' דבאמת מסייע להך מיגו חזקה דאין אדם מעיז פניו דהוה חזקה אלימתא ומה"ט שוב מהימן ועד"ז יש ליישב דקדוק עצום בד' ר"נ שהשיג על ר"ה למה לא אמר הל' כר"מ והק' שוב לדידי' למה לא אמר הל' כרבנן כ"א אמר כי אתי לקמן וכו' אמנם למ"ש א"ש דס"ד דרבנן לטעמיי' דווקא דבימיו לא ניתקן עדן היסת ולא אמרי' אשתמוטי בכופר הכל א"כ שפיר אמרי' דחזקה אין אדם מעיז מהני לסייע משא"כ לר"נ דבימיו ניתקן היסת והיינו משום דגם בכופר הכל אמרי' אשתמוטי וא"כ ליכא מעיז ואמנם האמת אינו כן כי ר"נ לא יכחיש חזקה דאוריי' אלא דחייש למיעוט המצויי והיינו דקאמר ל"מ דלרבנן הדין דנאמן אפי' כי אתי לקמן לדינא ג"כ אנא מהתני' לי'

חב לאחרי' ע' רש"י בא ליישב ל' חב דקאמר הש"ס ולא קאמר חייב כמו שדקדק הש"ס בריש ב"ק לזה כ' רש"י דרצה לומר בזה דדווקא היכא דעכשיו מפסיד אחרי' בהודאתו כגון שאין לו לשלם וכמ"ש רש"י משא"כ בלא"ה כ"א שחייב ל"ל בה

כ' הר"ן דמהא שמעי' מדאצטריך שעבודא דר"נ דלדבר שאין גופו ממון לא מזדקקי ב"ד ע"ש וק' לי דלמא אי לאו דשעבודא דר"נ הי' נאמן במגו דמחילה משא"כ אין כאן מיגו וכמ"ש הר"ן בעצתו וצ"ע

הק' הרמב"ן אד' הראב"ד שכ' דמליה לא מהימן משום דהוה רשע ולא מהני מגו כמו באנוסי' לעיל והק' הרמב"ן דלמא לא ידעי עדי' כלל דאמנה הוא ואני בער ולא אבין הרי לעצמו משים רשע שמעיד ששכן עולה בתוך ביתו. ומשו"ה לא מהימן וצ"ע

ספר שאינו מוגה ע' רש"י וראש ואכתי יל"ד לשתוק רש"י מכל ולי נ' דעיקר כוונת רש"י דל"ת ס"ת דווקא דלמידין ממנו הל' איכא קפידא ולא נבי' וכתובי' וע"ד דאמרי' במגילה גבי מתורגמן ע"ש לזה כ' רש"י דל"ש

אר"נ אמנה היו וכו' ע' בר"ן ואכתי יל"ד למה לא כ' רש"י זה לעיל ולי נ' דד' רש"י כתוס' דלר"נ אין הטעם משום עולה כ"א דלא אתי ע"פ וכו' ולכאור' י"ל דנ"מ דאי משום עולה ל"ש בשטר שיש בו אחריות או אין בו דינא דלא מהמני משא"כ אי משום דלא אתי ע"פ א''ל דדווקא אי יש בו אחריות אלים מעדות ע"פ דהשתא משא"כ כשאין בו אחריות דר"ל שכ' בו בהדי' בלי אחריות לא אלים מעדות ע"פ דהשתא לזה כ' רש"י דלא כן כ"א אדרבא בשלמא היכא דכ' בו אחריות יכולין לומר דלהכי הקדים וכ' כי היכי דלטרוף לקוחות מהשתא משא"כ באין בו אחריות למה לי' למעבד הכי וודאי לא מהמני וכמ"ש רש"י לעיל

בענין פי' ד' תוס' גבי מודעא כוונתם בקיצור דלענין חוזר ומגיד לא מהני מיגו אמנם היכא דעקר לעדות לגמרי לא מקרי חוזר ומגיד היכא דאי' לי' מיגו ואמנם היכא דמלתא אחריתא לגמרי ל"ש חוזר ומגיד ומהני מגו וע' ברשבם ב"ב באר היטב וסו"ד כד' הרמב' דלמסקנא מהני אפי' כ"י יוצא ממק"א וע' בר"ן

תנאי הי' דברינו הורה לנו רש"י דבעי' תנאי בקום ועשה דווקא דבשב וא"ת נאמן הלוקח שלא עבר וע' בפוסקיי: ואמנם במה שסיים רש"י ואינו מכר כוונתו דוודאי היכי דעדן יוכל לקיים התנאי' תנאי מלתא אחריתא משא"כ היכא דלא יוכל עוד לקיים התנאי ומיעקר לשטרא התם היא דקמבעיא לן

ובענין האיבעי' א"ל דרבא מס' לי' טעמא דר"נ באמנה אי משום עולה דווקא אבל אתי ע"פ וכו' ל"ש באמנה וטעמא דבשלמא במודעא דאמרי דהעדות עצמו עדות גמור שייך סבר' תוס' דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד משא"כ באמנה וה"ה בתנאי שעוקרי' העדות לגמרי אף שאומרי' השטר מצ"ע כשר ליל