ליקוטי חבר בן חיים י שיח

קרקע וה"נ לר' זירא מיירי שמדד המוכר בביתו ולא אמר יקנה לך וא"כ לא קני ובכל זאת הניח אח"כ ע"ג סמטא קנה ונקט מדד לרבותא

רשב"ם ד"ה כליו של ליקח כ' כן שלא תאמר כי הפי' אשר המוכר שאל מזמן קודם כליו של לוקח ועכשיו מדד לו בהם התם הוא דאבעי לן אבל אם עכשיו בשעת מדידה הביא הלוקח מדתו למדוד בה ודאי קנה לזה כ' רשבם כה"ג נמי איבעי לן ולא תימא דווקא אם למדוד הביא הלוקח מדתו היא דאיבעי' לן דלמא משום דלא מאמין למוכר על מידתו אבל אם המוכר מדד במדת המוכר ונתן לכליו של לוקח דוודאי לקנות לו נתכוין לא איבעי לי' לזה כ' רשבם דגם כה"ג איבעי' לן ובר"י מיגאש באמת מצדד אם לא קנה כה"ג לכ"ע עיי"ש

תוס' ד"ה כליו של לוקח וכ"מ בגיטין וא"כ קש' ארב אסי לעיל דפשיטא לי' דלר"י כליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח נ' דתוס' בגיטין שם יישבו הך קו' שכתבו עוד וי"ל ספיקא דרב יוחנן בגירושין דווקא משום דלרחוקה קאתי עיי"ש

תוס' ד"ה כגון דכיון דיש לה רשות וק' א"כ גבי מוכר הרי יש לו ג"כ ללוקח רשות להניח שם כליו וצ"ל דהמוכר לפי שעה נותן לו רשות משא"כ באשה דקנוי לה לעולם תחת בעלה

גמ' מאי לאו בכליו דלוקח דאל"כ כ"א כליו דלוקח קנה לתני ג"כ הא וכ"ת א"כ ק' למה לא תנן גבי הלה המופקדין אצלי כליו דלוקח התם פשיטא ולא אצטריך למתני מאחר דהנפקד שואל רשותו גם ללוקח וכמ"ש רשב"ם לעיל וכ"ת א"כ במסקנא דמשני' לי' בכליו ק' לתני גם כליו של לוקח י"ל דלד' התרצן היינו בכלל שיוציאנו מרשותו דכליו היינו רשותו ובזה יש לתרץ קושי' הרמב"ן על הי"מ לקמן ברשב"ם דס"ל דמשיכה לא קנה בכליו של לוקח ע"כ אמאי יוציאנו מרשותו מהני אבל יוציאנו מרשותו הכוונה לכליו של לוקח אלא דמ"מ מהגבהה הק'

וע' רש"א שהקשה למה לא הק' תוס' למסקנא הקושי' וברא"ש ונ"י תמצא תי' על קו' זאת ותי' הנ"י צריך להסביר דדמי המקח נחשיי לשכירות

ויע"ל דלקמן לא בעי' כ"א סילוק רשות מצד המוכר ואז לא יבטל לה רשות המוכר לכליו של לוקח משא"כ כאן דאמר קנוי לך וע' לעיל בתוס'

רשב"ם ד"ה פטור בסו"הד וכתב כדי רשעתו צ"ע דהיינו דרשה דמלקות וממון אבל מיתה ותשלומין מלא הי' אסון ילפינן

רשב"ם ד"ה והא כיס אי לאו אי' שבת צ"ע הרי גם משבת ילפי' שפיר ונ' ד' הרשב"ם דקנין ל"ש בשבת והא דגנב חייב היינו קרן ולא כפל כמ"ש הר"י מיגאש וקרן חייב דלא גרע משואל ושואל ג"כ אינו חייב עד שיכנסו לרשותו ואי בחול לא קני גם אשואל לא מחייב: שם מתני' המוכר יין ושמן

רשב"ם והוקרו לאחר פיסוק דמים ק' פשיטא ונרא' משום דהך מתני' יתירא וכמ"ש תוס' דאורח' דמלתא נקט ס"ד דמתני' לאו לענין יתירה מיירי כ"א בלוקח על שער שבשוק ותנן דעל שער שבשוק לאחר שנתמלא סמכי' אא"כ לא מק' הא מדה דמאן ולזה פי' רשב"ם דלאחר פיסוק דמים ולענין חזרה מיירי

רשב"ם ד"ה עד שלא נתמלא ומיירי בסמט' והריף כ' דה"ה ברשו' לוקח ונ' ד' רשבם דמאחר שכ' יין ושמן ל"ד כ"א ה"ה בשאר דברי' ומ' דאפי' אם עירה המדה קודם שנתמלאה לא קנה וע"כ לא ברשות לוקח מיירי אלא דהרמב"ם ג"כ לא מוקי לה ברשות לוקח אף דמ' דנקט יין ושמן דווקא

תוס' ד"ה נשברה לסרסור נרא' ד' הרשב"ם דבהוקרו והוזלו דחזרה בהו פשיטא דלא הוה הסרסיר שליח הלוקח אפי' בנשברה דלא חזרי מ"מ לא הוה שליח

באו"ד ופי' ר"י ד' ר"י בן מיגאש דעל היין אנו דנין והראש ק' לו ביין פשיטא לפיכך פי' דאחבי' קאי ואמנם ד' הר"י בן מיגאש דכיון דנשפך היין אינו מקבל שכר ס"ד דהוה שומר חנם קמ"ל

תוס' ד"ה והשקל הנה ד' הרשב"ם מאחר שהוסיפו על מנה של חול ממילא מנה של קודש כפול וז"נ לר"י דלמא מנה של קדש ע' שקל אפילו אם המנה של חול ל' ולזה פי' ר"י כי רק אשקל הוסיפו וד' ר"ת להיפך מד' רמב"ם כי רק אמנה של הקדש הוסיפו ולא אשל חול

תוס' ד"ה כך אין מוציאין לסוריא הנה בגיטין פי' רש"י דמקרי כיבוש יחיד משום שכבש דהע"ה לצורך עצמו ותוס' שם הביא מספרי משום שכבש ארצו' אלו קודם שכבש כל א"י ובשמעתין לא ניחא להו בזה דמ"ט קרי לי' כיבוש יחיד ולזה כ' דמשום שלא נמלך בסנהדרין אירע לו כן דאם הי' נמלך לא הניחוהו לעשות

כגון כלי פשתן בבבל מד' רשב"ם נ' דבא ליישב בזה דלא הוה הפסד לעני שא"צ לבגדי' אלו ובנ"י כ' דבמ"ש והיא דבלוקח עשרה בשיתא בהא מיישב זה דההיזק לעשירים יותר הרבה מלעניים: