ליקוטי חבר בן חיים י שיז

תוס דטעמ' דאוכף ומרדעת משום שהם תכסיטי חמור וא"כ לא בעי' עודן עלי' וע' ברא"ש שכ' בהדי' כתוס' ונעלם מעיני ב"י שכ' הרא"ש לא הכריע בזה וע' רמב"ן סיוע לד' רשב"ם ולי נ' עוד דק' למה לא מתרץ הש"ס מתני' בעודן עליו ולא בעי' חמור וכליו ובריי' באין עודן עליו ובעי' חמור וכליו א"וו דק' לי' לש"ס א"כ מנ"ל לעולא לומר דמתני' בעידן עליו דקאמר דבאוכף ומרדעת מודו חכמים דלמאן באין עליו א''וו פשיט' לי' לעולא דכל היכא דפליגי רבנן אנחום מודו באוכף ומרדעת והיינו כד' רשב"ם דהא בהא תליא

בענין פירות שובך

הק' תלמיד אחד אמאי לא תנן המוכר פי' שובך כדתנן עד השתא ויש מזה קצת ראי' לד' הריטב"א בנ"י דבאמת אין המקח קיים אם ירצו לחזור ל"ש מכירה דהמקח הוא כך וכך אם לא יחזרו

ומה דתנן תו פירות משום דקאי גם אפירי פירות כמבואר בד' רשב"ם

בעי מני' הילל מר' עלה ארז נ' דמס' לי' אם ארז הוא כרכבא דדקלא ומ' לי' דלא קני לי' ומבעי אי הוה הפסק ופשיט לי' דקנה לי' לארז גופא וממיל' לא הוה הפסק והיינו קנה וקנה דקאמר

מכר את הראש לא מכר אע"ג דמסיפא דתנן בדקה מכר ידעי' דבגסה לא מכר לזה כתב הרשב"ם משום דגם בגסה במנהגא תליא קמ"ל דהיכא דלא ידעי מנהגא לא מכר ודלא לימא דטעמא משום דרגלי' חשובי' מהראש להכי לא מכר הרגלי' מכר הראש קמ"ל דלא היא

רעות ונמצא רמות ע' רשב"ם והרמב"ם בחיבורו פי' שהיה בו אונאה שתית ואעפי"כ קנה ומחזיר אונאה והרשב"ם לא רצה לפ' כן דס"ל דמתני' דהכא כמתני' דב"מ ודלא כרבא ומ"מ מיושב בזה קו' התוס' למה שביק סבא סתם מתני' אמנם לד' הרמב"ם הרי סתמא בתרא דהכא כרבא וסתמא בתרא עריפא

תוס' ד"ה אי לאו בתי' תוס' אלו מובן מ"ט לא סברו תוס' בשמעתין כמ"ש בב"מ דר"ח כרבא והכא משום ביטול מקח נגעי בה דהרי ס' גם בביטול מקח טעמא משום דוושטה הי' והכא דבשעת מכירה לא הוקר לא שייך הך סברא ומכ"ש לריב"ם דדווקא אם הלוקח מבקש האונאה והכא כיון דהוקר וודאי לא יבקש הלוקח האונאה

תוס' ד"ה יין וחומץ מין א' הא דלא הק' תוס' מסתם מתני' כמו שהקשו ביבמות משום דאמתני' ניחא להו בתי' רשב"ם לקמן דמתני' ר' הוא אבל בהך בריי' דמייתי כאן דאפלגו עלה ר"י בן ור"י ואי לאו הל' היא אמאי אפלגו בה

בענין כליו של לוקח פ' המוכר את הספינה

רשב"ם במתני' ואם הי' פיקח הלוקח י"לד פשיטא ואלא מאן גם י"לד למה הניח הרשבם לבאר דמיירי מתני' דשליפי רברבי עד כאן ונ' דלכאורה הי' אפשר לפ' אם הי' פיקח המוכר כלומר שמתיירא הלוקח שיחזור בו לכך שוכר את מקומו דאי אלוקח קאי למה שוכר מקומו לקנינהו בהגבהה משא"כ אי קאי אמוכר דלמא לא הניח לו להגביהו וע"ז כ' רשבם דוודאי קאי אלוקח כפשוטו ודלא תנן דיגביה משום דל"ש כאן הגבהה דמיירי בשליפי רברבי

והק' מהרש"א כל המשנה פי' רשב"ם לר' זירא וכאן כ' ברשות הבעלים דהיינו לר' אסי ד' רשב"ם דלבתר דמסקי' דסיפא מיירי ברשות בעלים גם לר' זירא מוקמי' לה בכך דבשלמא ברשות בעלים ובעי הוצאה משם דמשיכה נא מהני שם ניחא טפי לשכור את מקומו משא"כ אי בסימטא מיירי בקל יכול לעשות משיכה כ"ד ושכירות מקום ל"ל

תוס' ד"ה חצר השותפין יש לתרץ דהא דלא ק' לר"ז קו' רב אסי הרי כ"ש הוא משום דיש לדחות דלמא ברשות מוכר עדיף דהו"ל כמאן דשאיל לו אותו מקום ומה לי שאלה ומה לי שכירות משא"כ בסמטא ואמנם תינח בסמטא אבל בחצר של שני' ק' הרי כ"ש היא ומשני גם התם לא הוה כ"ש דברשות מוכר הוה שאלה ממש משא"כ בחצר של שני' כיון שאינו יכול למחות בו אין כאן שאלה

רשב"ם ד"ה כליו של אדם וי"לד א"כ מאי קאמר רב אסי לעיל לר' זירא למימרא בעי פי' רשבם דאפי' ברשות מוכר קונה הרי ברשות מוכר צ"ל יקנה לך כליך וצ"ל דרב אסי באמת פשיטא לי' דגם ברשות מוכר אצ"ל יקנה לך כליך ואנן דקיי"ל כר' זירא דלא חש לקושי' רב אסי והיינו משום ה"ט שפיר מפ' לן אי בעי שיאמר לך יקנה לך כליך

תוס' ד"ה כאן בר"הר וי"ל יען ק' הרי עכ"פ אפילו ברשות מוכר קונה ומאי אפי' בסמטא וצ"ל דברשות מוכר אמנם בעי' שיאמרו קנה לך כלוך ובסמטא דיו שיאמר קני לך לפי פי' רש"א בתוס' ד"ה כל מקום

תוס' ד"ה כל מקום לרב אסי לעול נקט מדד ר"ל מדד בכליו של מוכר ואח"כ הניח בסמטא ע"ג