ליקוטי חבר בן חיים י שטז

דעיקר רבות' משום דתנן דחרוב ושקמה מקרי שדה ועומר שיש בו סאתים מקרי גדיש לא לצטרפי בהדי אחרינא להציל אותן זה לענין שיהיו שלשה אילנות וזה נכללין בכלל גדיש

הא קמ"ל דרמב"י כר"ש ס"ל הקשה תלמיד אחד א"כ לימא רמב"י כר"ש ס"ל ואמאי קאמר באנו למחלוקת ונ' דלכאורה מדרמב"י ג"כ ס"ל דחרוב וסדן אינו בכלל הקדש איכא למימר דר"ש טעמי' דנפשא קאמר והך בריימ' לעיל רמב"י הוא קמ"ל דלא מפשי' פלוגתא ולא אמרי' חרוב וסדן באנו למחלוקת רמב''י ור"ש כ"א רמב"י ורבנן ורמב"י ור"ש אמרי ד"א

הדרן עלך פ' המוכר את הבית, בעזר ומגן צריו בשמיר ושית ונתחיל לבאר פ' המוכר את הספינ' ובעזר במהרה ימלא לשונינו רנה

ביצתא ודוגא חדא מלתא היא והרמב"ם פכ"ז מהל' מכירה ביצות הם שעולין בהם מן הים ודגים שצדאן עליו דגים וכ"כ הרשב"ם ומ"מ נ' דהספינות א' הן. ומ"ש הנ"י דגם הם בכלל מה שבתוכו וכן ד' רמב' מ"מ צ"ע דאין זה מה שבתוכו

במה שכת' הרשב"ם לחלק בין מקרקעי דפרק הבית למטלטלי דפ' הפסינה לענין מה שבתוכה י"ל דמקרקעי מצינו קנין אגב אבל לא במטלטלי

והר תבור כמה הוה כ' בהגהות הגאונים לד לדקדק למה לא פי' גם כאן הרשבם הש"ס קאמר ואמנם כד דייקת הך דהר תבור ע"כ לפרושי קומת אורזילא אתי ומימרא דרבה היא

הני אווזי בארתי יפה בדרושים שלי. וכן הך דמתי מדבר. מי מפר לי ע' מ"ש בזה בסוגיא דנודרת גיטין פ' השולח. קרטליתא בארתי בדרושים, וכן הך דבליעי דקרח. הך דנשקו ארעא ורקיע ביאר יפה בס' יבין שמועה עיי"ש וש"י

ענין ספינה

רשב"ם ד"מ ואותיו ע' רש"א ולי נרא' כוונת רשב"ם דבשטר המסירה ליד לוקח אין משיכה גדול' מזו מאחר שנותנו לחיקו וכיו"ב

תוס' ד"ה חסורי מחסרי י"ל דאי לאו דקאמר ת"ק בהדי' ואותיות במסירת מנ"ל לר' נתן דלא בעי' ת"ק שטר דלמא משום ספינה לא נקט שטר אלא ת"ק קאמר בפ"ע אותיות המסירה מ' במסירה בלא שטר

תוס' ד"ה במאי אוקמתא בסו"ד דאפי' רבי מודה ע' רש"א ויע"ל דאל"כ פליגי רבי ורבנן מהיפך להיפך: בענין אותיות נקנית במסירה

רשב"ם ד"ה ואמר רב אשי למה לא פי' רשב"ם כפי' הר"י מיגאש ע' מ"ל פ"ו מהל' מכירה אבל מ"מ ד' רשב"ם צריכין הסבר וכי לפליגי על דרבנן בסברא יבא רב אשי ונ' הכוונה דלא בא כ"א לחלוק על ר"פ וזה דלכאור' יק' למה לא נימא לרבנן הדמים מודיעי' וצ"ל לר"פ דרבנן לטעמיי' וע"ז קאמר רב אשי דאפי' לרבנן דפליגי עלי' דר"י ואמרי אין הדמי' ראי' מודי הכא דהתם פעמים שאדם צריך לדבר ונותן בו כפלים אבל הכי וכי שטר חוב יקנה לצור עפ"י צלוחית א"וו פלוגתא דר' ורבנן רק במתנה ולא בזבונא כדאמ' ר"פ וכן מטין ד' רשב"ם שכ' עלי' דר"נ לצור ולצור ומשום אונא' ליכא ש"מ מהתם אתי רב אשי עלה כלומר דנימא הדמים מודיעי' וכמ"ש. וי"לפ דלהכי קאמר רב כהנא לצור ולצור כלומר דלמא לצור כמו ולצרור למלוה עשה כן שלא יוכל לנגוש ללוה אם לא יהא השטר בידו

תוס' ד"ה קני לך דאין בהקדש צורך כל כך נ' דה"ט דלא עשו מכירת שטרות כעין דאוריית' ושיירו בקנינו כי היכי שלא יוכל להקדיש מאחר שאין בהקדש צורך כל כך: בענין צמד ובקר

ד' הר"י מיגאש דגם בצמד מהני אדוקי' נראה טעמי' דהרי בקרון גם ר"י מודה דלא אמרי' הדמים מודיעים ומ"מ מהני אדוקין אפי' לרבנן מכ"ש בצמד דפליג ר"י דמהני אדוקין לרבנן

א"ל מכור ליצמדך אפשר דדווק' במתחיל לוקח קאמר ר"י דהמקח ע"י הלוקח נעשה ומהני לי' הדמים ראי' אבל אם המוכר קצב דמי המקח מודה ר"י דעל הלוקח הי' לפ' דבריו

רשב"ם ד"ה ה"ג וכ"ת וי"לד דמנ"ל דלא תונו קאי אחזרת מקח דלמא אלאו בעלמא וכמ"ש הרמב"ן פ' בהר לענין קרקעות ונ' דמ"מ כיון דאמרה תורה לא תונו כל אונאה גזילה הוה וניתן ל' הושיבן: בגמ' אומר מתנה ולא אמרי' הדמים ראוה משום דהו"ל ללוקח לפי' בענין חמור וכליו

תוס' ד"ה אבל באין עודן עליו הנה ד' הרשב"ם דטעם אוכף ומרדעת משום שהם כלו רכיבה ואם כן מאחר דאפי' בכלי משאו לנחום בעי' עודן עליו גם בכלי רכובה לרבנן בעי' עודן עליו ולזה כתב