ליקוטי חבר בן חיים י שטו

רוב תשמשתא לגיו לכאורה הי' נ' הפי' שרוב הקונים הם מחצר ואפכא מר"הר ולרשב"ם לא ניחא לי' בזה דוודאי אם פתוח לר"הר רוב קונים מר"הר ולזה פי' מה שפי'

בין בימות החמה ע' רשב"ם ולפי פי' אפכא הו"ל למתנא בין בימות הגשמי' בין בישות החמה דהוה לא זו אף זו ולולי ד' רשב"ם הי' נ' לפ' דבימות החמה אדם רוחץ בבריכו' עצמן ואפי' בימות הגשמי' שהבריכו' עומדות רק למרחץ חמין מ"מ לא בטלו

תוס' ד"ה אלא עבדא בסו"ד וצ"ע אטו עדיפי מריטי ושערי דלא בטילי בחצר ואינם בכלל מטלטלי': שם המוכר את השדה

לא מכר את האבנים שאינן לצורכה פרט תנא כל הני דעליי' קאי סיפא הוא וכל מה שבתוכו כלן מכורין דדווקא הנך דפרט לא זולת

תוס' ד"ה היא דתנן לא ניחא להו בפי' רשב"ם דמ' להו דומיא דקני' דבעי' לרבנן מוקמן וד' רשבם דכיון דלר"מ לקמן בעי' משפיין והכי לא בעי' ה"נ לרבנן לא בעי' מחתך ע"ג עומרי'

תוס' ד"ה מחולקי' לא ניחא לפ' בפ' רשב"ם שמפצילין דהיינו משפיין מה לי משטיין מה לי מפיצלין אלא וודאי מחולקים וזה לא מהני אפילו לר"מ משום דרגילין לעשות כן שלא יתלעו ואין כאן קביעות כלל

רשב"ם ד"הא באלני ואכתי י"לד דלמא עכ"פ בדקלי פליגי דייני גולה וס"ל דהיכא שאין העול כובשו אפי' אין עולין לה בחבל הוה שיור ונר' דא"כ הו"ל למימר תחלה דאין עול כובשה הוה שיור למימר' דבהא פליגי אדרב ובאקדמו מהבלא הוה שיור והתם וודאי י"לפ ש"מ דלאו לאפלוגי אתי

בענין המפקיד אצל חבורו בשטר פ' המוכר

כ' הרשב"ם שכ' לו כמה הפקיד נ' כוונתו דאם נ' כוונתו דאם לא כ' זו כ"א פקדון סתם ל"ש שטריך בידו מאי בעי דמאי אכפת לי' שטרא הרי יכול למימר לי' פקדון כ"ד ואמנם עפ"י שכ' בו כמה הפקיד סיים הרשבם דהאבעי' רק אם האי שטר מועיל על החזרתו כלו דדווקא אלהד"מ מועיל כוונתו אבל אהחזרתי מקצת וודאי לא מהני האי שטרא דל"ש שטריך בידי מאי בעי דאכתי איבעי לי' על אידך מקצת שנשאר וכ"ת א"כ אמאי נימא בשטר כוס שטריך בידו מאי בעי הרי ג"כ איבעי לי' גבי' אאידך פלגא דעכ"פ הווי לי' למחלפי' אשטר מלוה ואמחצה ואמנם רבא לפי חד תי' בתוס' שבועות ס"ל דלא החליפו השום פשיטי דספרי דאי יכתוב לו שטרא אחר הרי צריך שוב הלוה לשלם פשיטי דספרי והניחו בידו על פשיטי דספרי משטר ראשון

וכ' הרשבם יחתמו בעדים לכאור הוה מ' דס"ל כהנך פוסקים דבכת"י ל"ש שטריך בידו מאי בעי שהביא הנ"י בשמעתין אבל אין ראי' די"ל טעמא דהרשב"ם שכ"כ דאי בכת"י ל"ל מיגו דנאנסו לימא מיגו דשטר אמנה הוא אבל בעדים אמרי' אעולה לא חתמו

וכ' עוד הרשב"ם וא"ל נפקד היום ולמחר החזרתיו אפשר ס"ל להרשב"ם דבאותו יום ל"ש מיגו דנאנסו לזמן מיעוט כזה וצ"ע

וי"לד אמאי נקט ר"ע למלתי' בשו"ש דבעי' נאנסו ולא נקטה בשו"ח כמו שבאמת הפוסקים נקטו ולולי ד' הפוסקי' הייתי אומר דנאנסו דווקא נקט אבל נגנב לא הוה הגו כיון דבנגנב אם יבאו עדים שהוא ת"י חייב כפל נח לו לטעון החזרתי שיהא עכ"פ פטור מכפל

תוס' ד"ה ולימא לי' נ' לפ' דר"ע מ' לי' דר"ח לא קאמר אלא אנן לא טעני' לי' שטריך בידו מאי בעי ושואל ואם הוא טוען שטריך בידו מאי בעי דינא ומשני לי' דאעפי"כ מהימן הנפקד וע"ז מק' סוף סוף

רשב"ם ד"ה וליטעמיך ע"כ דעיקר הטעם הוא כמו שסיים הרשב"ם דסמך עצמו אטענת אונס ומה"ט מייתי הרשב"ם הך דמלוה דהתם באמת אינו נאמן דל"ש טענת אונס והא דמייתי הרשב"ם גם טעם ראשון נ' משום דמ"מ כיון דבטענת שבועה מיהא בעי שוב מסתברא סברא דשטריך בידו ואמנם טוען אמר שטרי אבד ממך וע"כ סמכתי על טענת אונס ואפשר דמטעם סברא קמייתא הוה הלוה יכול לומר למלוה אשתבע לי שלא פרעתיך ובטענת שטריך בידי בעי תבעתיו ממך ואמרת אבד לך

ועד"ז י"לפ קו' ר"ע סוף סוף שבועה מיהא בעי ר"ל כיון דיצטרך לישבע אמאי הניח שטרו בידו והביא עצמו לידי שבועה וד' ר"ח דגם בזה סמך אמפקיד דלא יבאנו לידי שבועה בחנם

וראיתי בש"ך סי' ק"ח שנתקשה בד' הטור ומחבר שכ' דבשטר כיס שמת המקבל תוך זמנו גובה כולו נימא פרעתיך זמנו ג"כ במיגו דנאנסו י"ל דהטור לטעמי' דנאנסו לא טעני' ליתמי משום דלא שכיח משא"כ החזרתי דשכיח טענין וכאן בתוך זמנו שוב לא שכיח א"כ מה לי החזרתי מה לי נאנסו

והש"ך חפש שם אחר בעל סברא זו והוא בנ"י בשמעתין ע' ותמצא

זמני' שנים והוא אין לה רק שכחה ע' רשב"ם ותו"ד