ליקוטי חבר בן חיים י שיד

אתי שפיר דלא תירצו התוס' דרחיים הוה כבור ודות דא"כ אפילו כל יהל שבתוכו לא מהני

תוס' נימא מתני' לא ניחא להו בפי' רשבם דבמכתש' היה יכול בלא"ה לתרץ דאינו כ"כ צרכי הבית כמו תשמישי הכרם לצורך הכרם

רשב"ם מכר את המכתשת החקוקה נ' דקש' לי' הא ל"ל למתני אבל לא הקבועה א''וו בא לאורויי דבחקוקה עצמה כלומר שלא קבעה כלל מיירי אא"כ אמאי עי' רשב"ם קבועה חקקה ואח"כ קבעה ונ' ד' רשב"ם דאדרבא ל"מ קבעה לחקוק זה וודאי קבעה תחלה לבטלה אפי' אם יוצאה מעצמה מן הכותל וחקקה אעפי"כ בטילה

רשב"ם ר"א אמכתשת פליג כוונתו דמאחר דמתני' ר"א ור"א מ' דגם אתנור וכריים פליג את"ק וא"כ מוכח דגרסי' במתני' מכר תנור לזה כת' רשב"ם דר"א אמכתשת לחוד פליג ולעולם גרסי' לא מכר

בין כך ובין וכך נ' דס"ד דבור ודות בכ"ג בכלל בית אפי' לא אמר כל מה שבתוכו קמ"ל לא זו אם לא אתר אינו בכלל בית וע' נ"י מ"ש בזה לענין יציע: בענין איצטרובל פ' המוכר

שם תוס' ד"ה בעי רב יוסף דא"כ לימא סתמא נרא' ליישב קושי' זו בניישב ג"כ קושי' תוס' לקמן למה נימא דהני רבנן פליגי ארבנן בדף והיינו משום דקי"ל מ"ש אצטרובל ומ"ש מכתשת ומ' דאצטרובל ה"ט משום דמחובר לקרקע הרי היא כקרקע ובמכתשת משום דמוכר בעין רעה מוכר וכמ"ש הרשב"ם אלא די"ל אצטרובל טעמא אחרינת איכא וכמ"ש ג"כ רשב"ם ומעתה אי הוה מבעי לי' סתמא לענין הכשר זרעי' הייתי פושט מרבנן בדף ולהכי אצטרי' רב יוסף למנקט אצטרובל כלומר דאיצטרובל דק' לי' הביא לבעיא זו: והק' עוד דאין סברא פי' דהרי לענין הכשר זרעי' אפי' כוחל תלוש הוה ולענין מכירה לכ"ע הוה מחובר ונ' דמשו"ה קאמר רב יוסף לר"א לא תבעי והק' דר"א במאי דקאמר המחובר לקרקע כקרקע כללא כייל דבכל התורה דינא הכי ומאי אתא ר"א כאן לאשמעי' האי דינא אלא לאו משום דשמעי' לרבנן דבכל התורה פליגי והיינו מדר"א נשמע לרבנן או דלמא אדרבה ה"ק להו כי היכי דבכל התורה מודיתא לי אודו לי נמי בזה

והק' עוד אמאי לא אבעי לי טפי לענין שחיטה שניה גם בז"הז ואמנם מה"ט כ' הרשב"ם דרב יוסף כר"פ בחולין ס"ל דכ"ע ס"ל דהכשר זרעי' מחובר כתלוש וס"ד דלענין שחיטה דלא מתניי' במתני' הוא דאבעי לי' לרב יוסף אבל לענין הכשר זרעי' דמשנה שלימה דהוה כתלוש לא אבעי לי' ולהכי נקט הכשר זרעי' ומיושב בזה ג"כ הקו' דליבעי' לי' אי הנך רבנן פליגי ארבנן דדף דס"ד ג''כ לענין הכשר זרעי' ופשיט' לי'. והק' עוד מ"ש דף ומ"ש סכין בחולין דלא אמרי' דבטל לגבי כותל ונר' דהא תליא בב' פי' של רשב"ם באיזו דף נחלקו ואי בדף שעורכין עלי' באמת היינו סכין ושפיר מק' תוס' אבל הרשב"ם מפ' דף למכור שקבוע בכותל לעולם ואין לו דמיון לסכין. וכ' הרשבם דר' נחמי' כר"א ס"ל דאי מפשט פשיט' לי' בעי' דרב יוסף דגם רבנן אית להו מחובר כקרקע לא הוה אמר הש"ס תיקו ומייתי מיד דר' נחמיא א"וו ר' נחמי' כר"א ס"ל

תוס' ד"ה מעמלא דבתי מ' מדברי' דהאחין השכירו והנ"י הק' דא"כ הו"ל ראוי ובהג"א פ' מציאת האשה כת' דפרנסה גובה מן הראוי עיי"ש. אמנם גם מד' הרשב"ם נראה קצת דמה"ט לא מקרו הכי דמיירי בבתים שעומדים לשכור והוה כפירות האילן

מתני' וצריך ליקח כ' רשבם מלוקח ונ' כוונתו דס"ד דמיירי דהבור והדות סמוך לגבול שכינו ויכול ליקח לו ממנו דרך אא"כ הרי אינו בתוך הבית ופשיט' דלא מכרן לו ולזה כ' רשב"ם דמיירי שצריך ליקח לו מלוקח דווקא

בענין פלוגתת ר"ע ורבנן אי בעין יפה או רעה מוכר נ' להסביר קצת דכל מוכר משלו מוכר לא' מב' סבות או שנזדמן לו מקח יפה מזה וא"כ מסיח דעתו ממקח זה שמוכר לגמרי וא"נ שייר לו בור ודות לא לתשמיש שיירן כ"א שיקחם הלוקח בפרט ממנו וממילא לא שייר לו דרך ומה שתובע עכשו ממלך הוא דנמלך כך ד' ר"ע ורבנן סברי כי אמרי' הלחץ הביאו למכור דקאי אזוזא וכל מה שיוכל לשייר לעצמו משייר וממילא גם דרך לבור ודוש שייר לעצמו

ובענין קושי' רש"א דלמא לר"א איצטריך סיפא י"ל דא"כ בסיפא דרישא אמאי פליג ר"ע אי לית לי' עליה כ"א טענת דריסה: המוכר את החצר מכר בתים בורות ע' נ"י ביאור מ"ש בין חצר לבית לענין בור ודות

כולן מכירין כ' רשב"ם כל מטלטלי' דאי מטלטלי' שהם בכלל בית ל"ל לתנא למיהדר ולמתני הרי כבר תנא לעיל ומ"מ נ"י חולק וצ"ל דמשום מרחץ ובית הבד תנא לכולא סיפא: