ליקוטי חבר בן חיים י שיב

בחזקת בעלים עומדת שייך דין הזמה דאין זה כאשר משא"נ לענין פירות כיון דפ"א פטרוהו מלשלם הו"ל כאשר עשה: רשב"ם ד''ה משלשין בסי"ד וקיי"ל דאין העדי' נעשין זוממין עד שיזומו כלם כוונתו בזה דלא תימא כת שלישי' לחודא דע"פ עדותם נגמר הדין לשלם ואידך לפטרו ע"ז כ' הרשב"ם דלא היא כי אין העדים נעשין זוממין עד שיזומו כלם

תוס' ד"ה ורבנן וי"ל דדבר גבי ערוה מופנה ואמנם הייינו לר"ע ולבי"ש שלהי גיטין משא"כ לבי"ה דילפי מדבר הקדיחה תבשילו באמת לית להו ולא חצי דבר

תוס' ד"ה אלא למעוטי ע' תוס' ב"ק גבי פלוגתא דר"א ורבנן ותוס' גיטין פ' התקבל דד' התוס' סתרי אהדדי מקצה לקצה: בענין דברים שיש להם חזקה

מתני' מחיצה לבהמתו הוא דלא בעי דלת כמ"ש ה"ה גבי פלטרין אבל לדירת אדם בפי' דלת דווקא

רשב"ם בחצר השותפין אבל לחצר חבירו קונה בהעמדה ר"ל ג' שנים ובזה מסולק קו' הר"י מיגאש דאזיל לטעמי' דס"ל לאלתר הוה חזקה

רשב"ם ד"ה אסורים לכנס. בסו"ד הרי הפקיר החצר ר"ל לדריסת אדם דאי גם לבהמה הפקיר א"כ אינו יכול למחות: בענין מציין מערתא

תוס' ד"ה מציין אדם ואברהם נקרא אדם י"לד דאכתי לרבנן דלא דרשי אדם כ"א דלפני הדבור לא הי' טומאת אהל אכתי ק': בשאר דיני חזקות

תוס' ד"ה חוט המשולש תוס' ע' רשב"ם שיישב זה דר"ל תורה חוזרה לאכסניא שלה דהיינו בן הבן אומר כזקינו

תוס' ד"ה עד טפח בסו"ד ע' רש"א ולענ"ד כוונת דברי' דבשלמא למ"ש תחלה הכל תלוי בטפח דאז שייך שישפך על הכותל וכיו"ב אבל למ"ש עתה א"כ מה לי טפח או פחות מטפח הרי הכל תלוי בלמחות וע"ז כ' דבאמת היא היא בטפח יכול למחות וכו'

שייך למרזב כתב הרשב"ם במתני' וישתוק שנתים או שלש ר"ל דמאחר דיש למקומו חזקה וא"ס צריך למחות משום מקומו לאחר שנתים ואעפי"כ שלא מחה באותו פעם על המרזב מ"מ אין לו חזקה דאפי' אשלש לא קפיד

רשב"ם במתני' הזיז ולא אמרי' זה נהנה כוונת רשב"ם לרב יודא בס"ד דלית לי' היזק דאי' א"כ מ"ט בטפח יכול למלאות אויר חצירו וכ"ת למה לא יחשב זה למדת סדום אם ממעט באוירו ע"ז כ' רשבם דנהי דלר"י היזק ראי' בס"ד ל"ש היזק מ"מ מדת סדום לא הוה

תוס' ד"ה מאי אחיא פ"ה אף דלא כ"כ הרשב"ם בהדי' מ"מ נ' לתוס' דאי אין כוונתו לכך אכתי קשה מ"ט לא אסיק המק' ד' התרצן: שלהי חזקת הבתים

רשב"ם במתני' ר"א מתיר כוונתו דמאחר דתורה פטרה בנזק הבא לאחר מכאן אף אי' אין כאן וז"ש הרשב"ם בגמ' ורבנן נקט למלת' באדם כלומר הרי גם באדם פטרה תורה מבור וכי ס"ד דאי' אין כאן לגרום נזק לב"א

גמ' מעיקרא סבר נר' דבאמת הי' למעלה מגמל ורוכבו וס"ד דאין כאן קפידא וכיון דחזי דקפדי קץ

ואמנם הרמב"ם נפקא לי' מהכא דהיו מאפיל על בני ר"ה וכה"ג לא מהני למעלה מגמל ורוכבו

תוס' ד"ה נפלה י"ל דהמק' מ' לי' דע"כ לא גזרו אבתי' שהיו בנויי' בהיתר והא דאינו חוזר ובונה ע"כ משום דנפלה כמאן דליתא דמי א"כ גם כאן חזק' לא מהני לאחר שנפלה ומשני דבאי' מלתא אחריתא לא כ"ע ידאו שהי' הבית בנוי מקודם לכן

עירב בו חול ע' נ"י דכ"הג א"צ אמה על אמה ואולי דהכא בבנין מיירי ולקמן בסדין בעלמא

שלא לאכול בשר וצ"ל לאו מטעם שאמרו הפרושים כ"א משום דבשר ויין משמח ולשמחה מה זו עושה

רשב"ם ד"ה שכבר נגזרה גזירה י"ל דלא תימא דיו אם נתפלל על העתיד ולא נתאבל על העבר אמנם כבר אמר ישעי' דמי שאינו מתאבל לא מהני תפלתו על העתיד ולזה הביא הרשבם קרא דשישו אתה משוש

תוס' ד"ה בין הוא לא ניחא להו בד' רשב"ם דמשום מצות מילה יבטלו פ"ור ומ"ש זרעו של אברהם הרבה ארבה זרעך: