ליקוטי חבר בן חיים י שי

מאי מק' הש"ס לא כי כ"א כוונת הרשב"ם צריך שתהי' מבוררת החזקה בשעה שמחזיק ואם לא אתר לך חזק אכתי אינה מבוררת דלמא לא עלה ע"ד הנותן ליתן ומיד חזר בו

תוס' ד"ה נעל וגדר ד"ה דלא גרסי' בפני' וכו' ע' רש"א ונראה דלהא כיון הרשב"ם דאי הוה שייך בנכסי גר בפניו ל"ק דהו"ל לרב למפשט ממתני' דלמא משום אחיו וגר נקט בפניו משא"כ אי גם בגר ל''ש פניו יק' ארב ליפשט ממתני' א''וו לא גרסי' לי' בענין נעל הוה חזקה

כ' הרשב"ם במתני' דנעל היינו שעשה דלת וא"כ מאי כ"ש וצ"ל שכיון למ"ש בגמ' בפי' קמא שסתם הדלת. והנה לתי' בתרא של רשב"ם שעשה מנטיל א"ש דלא מקשה הש"ס מנעל דתני בתחלה אבל לתי' קמא כתב רשב"ם למסקנא דמשני הש"ס גדר ופרץ אבל המקשה שלא הק' הוה ס"ל כתי' בתרא של רשב"ם א"נ י"ל משו דא"ל דכ"ש אגדר ופרץ קאי ולא אנעל

תוס' ד"ה נעל שלא היתה יכולה לעשות מנעול והוסי' הרא"ש ודלמא ע"י עכו"ם עשתה ותי' דגם ע"י גוי לא שרינן וצ"ע כיון דטעמא משום שלא תטרוף דעתה למה לא נתיר אמירה לנכרי וצ"ל כיון דאפשר ע"י ק"ס וכמ"ש הרשב"א גיטין שם אלא דהכי עדיף ע"י תיסיד ותפתח אבל לעשות מנעיל ע"י גוי ק"ס עדיף

באו"ד הכניס תרנגולים וצ"ע א"כ לתני נעל את הבית מ"ש הכניס תרנגולים דתנן ונ' דלרבותא תנן אף דנועל משום התרנגולים וס"ד דלא קנה בנעילה זו קמ"ל דאעפי"כ קני

וע' רש"א וברא"ש דלרשב"ם ל"ק קושי' תוס'. רשב"ם ד"ה נתן צרור כולה שמעתין וכו' נראה משום דל' מבריח ל"ש בנכסי גר וכמ"ש דאין כאן השבת אבידה וס"ד דלא מיירי כאן בנכסי הגר לזה כתב הרשב"ם דאנכסי גר ג"כ קאי. א"נ י"ל דמ' לרשב"ם דבמוכר לך חזק פשיטא דכה"ג הוה חזקה וכי אצטרי' לאשמעי' בנכסי הגר אלא דגם במוכר בפניו דלא בעי לך חזק ע"כ אצטריך והיינו וה"ה למוכר שכ' רשב"ם ולא כתב וכ"ש מוכר

בענין שאר נכפות בנכסי הגר

פלטרין גדולים ע' ברמב"ן דדווקא בגדולים שייך מעיקרא עייל ברווחא. ולמ"ש ה"ה שם היא לאפוקי דיר בהמות דא"צ דלת עיי"ש ולמ"ש תוס' דאפי' חסר י"ל דלהכי נקט פלטרין גדולים דאין מעמידין אותו בלי יסוד

רשב"ם המוצא פלטרין ואין לו מה לחדש לטעמי' כ"כ דנעל לא הוה חזקה. אמר ר"ח וכנגד הפתח מ' לרשב"ם דאי ר"ח אכולא מלתא קאי כד' הרמב"ם לפי פי' ה"ה הו"ל להש"ס לאתוי הא דר"ח מקמי רב יוסף א''וו ארב יוסף קאי ולהרמב"ם ס"ל דר"ח מקמי רב יוסף הי' ובוודאי אגופא דדינא קאי ולפי' ה"ה היינו דנקט הרמב"ם או יותר מטפח. ויע"ל דס"ד דיותר מטפח לא מקרי נוי חצי חדר מסויד וחצי אינו מסוייד קמ"ל דל"ש: תוס' ד"ה המציע ולד' הרשב"ם צ"ל דלרבותא נקט אף שלא כיון לכך על הקרקע ממש: תוס' ד"ה מוציע וע' רש"י מו"ק ע"ז דגרס אפכא

לגנתא אלא בצירתא מ' דבכל קרקע מהני צורה וא"כ מאי ק' לי' להרשב"ם מסיוד דל"מ כ"א בפלטרין א"וו נרא' דרשב"ם מפר' גנתא חדר שבתוך הגינה

תוס' ד"ה ושאינה מסויימ' דלישנא ל"מ הכי ע' ה"ה פ"א מזכיי' פי' ד' תוס' אלו בענין נכסי נכרים. רשב"ם ומיהו נ' דמותר לקרותו רשע ר"ל אף דא"צ להחזיר לו דמי' והו"ל כהפקר וד' ר"ת וסייעתו דבהפקר ל"ש עני המהפך ד' רשב"ם אינו כן אלא דמותר לקרותו רשע. או אולי כה"ג דווקא לא זולת

רשב"ם כי מטי זווי לידא דלוקח ר"ל דווקא במ''ומ שייך הכי אבל במתנה גם הגוי קנה בחזקה. או"ד ד''ה וישראל ע' רש"א ולי נ' דמ"ש תוס' במקו' שכותבין שטר לאמת ולמסקנא כ"כ אבל באמת היינו יכולין לפ' דנכרים בכ"מ לא קנה בחזקה: או"ד ד"ה וישראל ע' רש"א ולי נ' דמ"ש תוס' במקום שכותבין שטר לאמת ולמסקנא כ"כ אבל באמת היינו יכולין לפ' דנכרי ולזה הקשו תוס' הרי ק"ו גופא בא' ממונו בשתים: באו"ד וי"ל דהתם בדינא קאמר נ' כוונת תוס' דהתם גם דיני' כן הוא וע"כ דעתי' אכסף: רשב"ם ד"ה דינא דמלכות' שכל בני המלכות מקבלי' מרצונם בא ליישב בזה למה יועיל נגד דין תורה ואמנם ברצון קבלו עלי' הו"ל תנאי שבממון וקים: וכ' עוד ליישב כפל ל' דינא דאמר שמואל: רשב"ם ד"ה אנא לא ידענא כוונתו דהמנהג היו לקנות רק בשטר וסבר אביי דדינא דמלכות'