ליקוטי חבר בן חיים י ל

כמיני' לאשיויי נפשי' רשיעא ולאפסודי בתשובתו למלוה כ"נ תו"ד

הרי אלו נאמני' ע' בתוס' ורש"א ולי ק' עוד ע"ד לאיזו ענין הביאו ד' המק' שהק' דאדרבה מפשטא דברי' מוכרח טפי דאנן סהדי שהשטר בתקפו ונ' דמפשטא דברייתא לא רצו להק' דא"ל כיון דקיום שטרות דרבנן הכי תקנו דאשטר מקוים כהאי דלקמן מה"ט לא מקבלי' ערעור כמ"ש משא"כ הכא אא"כ לא מק' הש"ס לקמן תרי ותרי נינהו כיון דחכמי' תקנו דלא ליקבלו ערעור ועכ"פ הוכרחו להביא קו' הש"ס

הנה לרב"ח בלי"ק ברישא במגו נאמן ואף דאי' לי' ג"כ אין אדם משום עצמו רשע מ"מ ס"ל במגו משום עצמו וצ"ל טעמא מאי ואמנם דבר זה מצחות ד' רש"י למדנו שהאריך בענין אין אדם משים עצמו רשע בין בס"ד ובין במסקנא אלא דבמסקנא הוסיף רש"י למימר לפסול מחזקתו כוונתו דרב"ח ג"כ ידע מעיקר' דטעמא דאין אדם משים עצמו רשע משום דאדם קרוב א"ע אלא דמ' לי' דבמגו אפי' על עצמו הרי נאמן רכ"מ ואמנם למסקנא אמרי' טעמא משום דאי' לי' חזקת כשרות ונגד חזקה ל"מ מגו וכ"ת נפשוט שוב מיכאן דלא אמרי' מגו במקום חזקה לא היא אין ענין חזקה זו לשאר חזקות דחזקות דעלמא היינו חזקה דאתיא מכח רובא דרוב ב"א אין פורעי' תו"ז ומ"מ מיעוט פורעי' ומיבעי' לן אי מהימן במגו למימר דהוא מהמיעוט משא"כ הכא דלכ"ע אי' להו מלידה ומבטן חזקת כשרות כה"ג לא אמרי' דמגו עדיף כלל. וע' ברמב"ן דרך אחר וש"י

תוס' ד''ה פסולי עדות דבעי' תחלתו בכשרות כ"כ לאפוקי מרש"י דמ' מדבריו דתע"פ מיהת הוה

ד"ה קטני' נמי מ' מד' דבתי' ראשון ס"ל דבפ"ע ל''ש דר"ל ואפשר הטעם דגדול וקטן הוא דבר הנראה לעיני' ואיכא חזקה משא"כ פ"ע ועד"ז צ"ל ד' הרא"ה שכ' דאין ראי' דרבנן ס"ל מיגו עדיף מחזקה דדלמא טעמא דרבנן כ"ז שהעדי' גדולי' רמו אנפשיא משא"כ כשהם קטנים פי' דלא מפ' כרש"י דה"ה דהלוקח מדייק כ"א מ' לי' כפשוטו דה"ה שיהי' העדי' גדולי' וע"ז כ' מ"ש ואמנם פ"ע קי' דהעדי' גדולי' וע"כ צ"ל דהתם ליתא לחזקה דר"ל אלא דמ"מ עדן צע"ג וק"ל

ואמנם לי נ' לת' דהש"ס ה"ק וכ"ת דווקא בפ"ע מידק דייק דכ' בתורה לא ימותו אבות על בנים והיינו בעדות בני' משא"כ בקטן כיון דהלואתו לכדי חייו הלואה וממכרו במטלטלין ממכר סובר דה"ה דכשר לעדות וע"ז מייתי מדר"ל דאדרבא אפי' בלוקח ומוכר גופיי' בקרקע דאין מכר קטן כלום דייקי עדי' כ"ש דהלוקח דייק אעדי' ואינו מדמה לע"א ובזה מדוקדקי' ד' רש"י שכ' בהך דר"ל דבמקח וממכר מיירי וע'

בענין קו' תוס' ממגו במקום חזקה א"ל דמס' להש"ס דדלמא טעמא דרבנן משום דס"ל קיים שטרות דאוריי' ומשו"ה כ"ז שלא נתקיים השטר הרי הוא כאלו אינו והמקיימו הרי מבטלו משא"כ ר"מ סבר דקיים שטרות דרבנן וכמ"ש תוס' במסקנא לענין מודה בשטר שכ' ומשו"ה כיון דמקוים היא שוב לא מהמנינן להו נגד החזקה

בענין קו' תוס' אד' רש"י דאמאי אפלגו בעדים נ' ליישב דהנה רש"י לא רצה בפי' התוס' משום קו' תוס' לקמן דלמא ר"ה בעדי' דלא כר"מ אלא ש"מ דלר"מ אין רבותא בעדי' טפי מלוה אמנם לרבנן עדן י"ל דהוה רבותא דאע"ג דהלוה גופא מכחיש העדי' האומרי' אנוסי' היינו ולא לוה מעולם והוה לן למימר הודאת בע"ד כק' עדי' ואעפי"כ נאמני' לפוסלו

גגובא גונבי יל"ד הכפל ל' ונ' דלכאורה הכי הו"ל למימר אי ס"ל לרב הל' כר"מ דהא ר"ה משמי' דרב קאמר אמנם ר"נ ה"ק הא וודאי פשיטא לי דרב הל' כר"מ קאמר ואמנם אתה ר"ה לא רצית לומר אמר רב הל' כר"מ דהשומע יסבור דרב הל' כר"מ קאמר ואת לא ס"ל ובאמת גם אתה כר"מ ס"ל ובזה מתנגד אתה וגם עשיית לר"מ כגנב תמור זה אי אתה ס"ל כר"מ אימא מעצמך הל' כר"מ ולא משמי' דרב וידעו כי גם אתה הכי ס"ל

בענין שטר אמנה

אלא דקאמר לוה יל"ד דלמא לעולם דקאמר לוה וכגון שהוציא עליו כ"י בלא עדי' דכה"ג פרוע נאמן במגו דמזויף אפי' לרב דבעדי' אינו נאמן כמ"ש תוס' במתיירא פן יכחישוהו כי אינו יודע אם לא נתקיים כ"י העדי' כבר בב"ד משא"כ בכ"י דידי' דוודאי נאמן דמסתמא ידע שלא נתקיים עוד בב"ד ואמנה הוא דלא מהימן משום דלא עביד אינש דעביד הכי כמ"ש רש"י א''וו ש"מ דד' הש"ס דכה"ג באמת אפי' אמנה נאמן אי נאמן לומר פרוע

תבא עליו ברכה עוררני תלמיד א' אי בלא חב לאחרי' מאן קטעין דהשטר שטר דקאמר הש"ס כלל דקאמר מלוה דכיון שאומר שהיא אמנה הרי קורעו ונ' דהש"ס ר"ל בגוונא דהמלוה הי' שכ"מ והודה כי השטר אמת ועתה טועני' היורשי' כי שלא להשביע