ליקוטי חבר בן חיים י שח

משתעבדא לי' ונ' כוונת הרשב"ם על דרך שפיר לעיל דאף דכ' דו"ד לא מחלה משום נ"ר אבל נ"ר לא שייך כ"א דלא לגרוע בעלה משאר בעלים אבל היינו לפירות דווקא אבל לענין בורות לא שייך זה

והנה לכאורה הו"מ הש"ס לאוקמא מתני' דאף בחסר בורות אין לו חזקה אלא משום דלרבא באמת אית לי' חזקה כה"ג לא משני הש"ס הכי ונר' דבאמת ה"ט דהר"י מיגאש מפ' דלאו דאי' לי' חזקה לגרוע קרקע כ"א לנזיקין וא"ש דלא משני הש"ס הכא לעיל

תוס' ד"ה מגו לד' הרמב"ן דמנך זבנתא ר"ל בחיי בעלה אפשר דנקט הכי דנדע דמיירי שמעולם לא נחית בה לפירות ודומיא דהכי הוה מנך זבנתא וכ"ש הרמב"ן

בענין אשה בנכסי בעלה

לגלוי זוזי ע' חי' רמב"ן ואולי בהא גופא אפליגו מאן דס"ל דהבעל יוכל להוציא בידי' המעות מיד אשתו לא ס"ל לגלוי זוזא דהרי כיון שנודע לו שיש לה מעות הי' יכול להוציא מודה מאן דס"ל לגלוי זוזא ס"ל דבדיני' איני יכול להוציא מידה וצריך ערמה לכך

תוס' ד"ה דלא ק' להו מנ"ל דר"נ בשטר קאמר וי"ל דידע ר"ה דר"נ ממתני' דידן פשיט לי' דהא ראי' יש וע"ז שפיר מק' לי'

תוס' ד"ה אעפ"י י"ל דהאי תנא סבר דכ' שטר על אי"הנ פסול ואשמעי' דמ"מ על פחות משוה פרוטה כשר כדאמרי' בגיטין דחזי לאצטרופא

רשב"ם ד"ה רב אשי ולא בעי למימר דבמתנה כתב לי' דבמכר לא קנה עד שיתן דמי' דהא הו"מ למכתב וקבלתי הדמים. וי"לד לתי' קמא דלמא גם מתני' בשטר מיירי במוכר מפני רעתה וי"ל דא"כ אמאי תנן להין כסף לחזקה דתרוויי' בכ"מ מהני משא"כ אי במתנה א"ש

תוס' ד"ה לוה י"ל דס"ד בעבד אי דידע שגנב לו מעות למה שחררו וכן באשה הרי ידע שאחר הגירושין תתבע ממנו למה גירשה קמ"ל דאעפי"כ אסרי'. ובמסקנא וודאי א"ש דהיא גופא קאמר. ע"י השחרור והגירושין משוי נפשי' עבד לוה א"וו דידע שהמעוה שלו

תוס' ד"ה במכר עי' רש"א וי'"לד ע"ד דלמא גם לר"ת עכ"פ אשמעי' במכירה לא מהני ומ' דבלא"ה לק"מ דמ"מ הני גדולי הדור סברו דמכירה בזוזא לחוד לא קנתה ושוב הוה ראי' לסתור

רשב"ם והבעל אוכל דלא גרע מנ"מ כוונתו דתליא מעות זה במעות נ"מ וכמ"ש הרמב"ם בה' אישות פ' כ"ב

רשב"ם במתנה קנתה דנותן בע"י נותן וי"לד הרי בלא"ה במתנה ל"ש לגלוי זוזי ונ' דמ"מ ס"ד דלא עדיפא מתנה דידי' מנ"מ קש"ל דנותן בע"י: בענין פקדונות

כ' רשב"ם ותנוקות מבית בע"הב שהם דרי' כוונתו דל"מ תינוק אצל אביו בנקל יוכל לגנוב כמו עבד מרבו ואשנה מבעל' אפי' תינוקות שאין להם אב חיישי' שלנבו ממקום דירתן

רשב"ם ד"ה יחזור לרבו התחיל במה שקנה עבד כלומר דאי אמרי' שנותן לו ע"מ שאין לרבו רשות בו ואמנם בנשתחרר דיוכל להיות שיש לו יורשי' היורשים יאמנו לומר שניתן לו ע"מ שאין לרבו רשות לה"ק דסתם עבדים גזלני' והנה י"לד בשלמא אי הוה רק רוב א"ש דיחזור לעבד דמרוב לא מפקי' מחזקה אבל השתא דהוה סתם ואין כאן כ"א מיעוטא דמיעוטא למה יחזור לעבד ולד' הרמב"ן א"ש דממי שנטל יוכל לחזור אבל לד' תוס' ק"ק וצ"ל דמ"מ כיון שאין הרב טוען ברי ברי דעבד עדיף

רשב"ם ד"ה יחזור לקטן לכאורה הי' אפשר לומר כוונת הרשב"ם דנעשה שו"ח ואם יחזור לו הוה פושע וע"ז כ' תוס' דאי בקטן שלא הגיע לצרור וזרקו א"כ במתנה לא זכה בו ואמאי יעשה לו סגולה וכ' אימור מציאה אשכח ומדרבנן מיהת זכה בה וע' רש"א וכד' רש"א עפ"י הרמב"ן בחי'. וכ' רשב"ם ואם מת קטן יחזור ליורשים דס"ד דווקא אם הוא גדול כשמת אבל אם הי' עדן קטן דאין מציאתן שלו כ"א מפני דרכי שלום יאמר הנפקד כיון שמת אני זכיתי בה תחלה לזה כ' הרשב"ם דלא כן כ"א אפי' מת קטן. וכ' עוד וכולן אפי' כלומר להכי לא נקט ואם כ"א וכולן דלא נימא דווקא גדולים דאית להו מיגו נאמנים אבל לא קטן קמ"ל דבשעת מיתה אין הטעם משום מיגו

רשב"ם ד''ה יעשה פי' ול"נ דהיינו רישא י"ל דס"ד ברישא דווקא במת כשהי' גדול שזכה בו משא"כ במת כשהי' קטן לא קמ"ל דאפי' כה"ג יחזור ליורשים ולא יוכל לטעון כי הוא זכה בהם

וי"לד הקו' שהק' הרשב"ם על הדיעה הג' רב כמאן ס"ל למה לא הק' גם על הפי' הב' ונ' לפי הפי' הב' יוכל לומר דרב סברא דנפשי' קאמר תשא"כ לדיע' השלישית