ליקוטי חבר בן חיים י שז

ושפיר סתים לן תנא וסמיך אמה שפי' במק"א ושאר שקלא וטריא היינו שמעתין דכתובות

תוס' ד"ה וכדרב כהנא וי"מ מדקאמרי' הבאה וה"ה דה"מ למידק מדבעי' דווקא נחלה דרבנן ול' טוב בכ"מ מועיל

באו"ד וי"ל ש"ה ע' רש"א ובכתובות וי"ל ג"כ שוב מדנקט רב כהנה נחלה דרבנן דווקא ואי בל' תנאי גמור שפיר מועיל אפי' בסו"ד וי"ל שאני ירושה והא דאמרי' טעמא דרב משום דחכמי' עשו חיזוק היא היא מאחר דלא היה כ"א קנין דרבנן ומטעם הפקר ב"ד דמועיל וא"כ הפקיעו חכמים כל היורשים דאוריי' ושפיר כתב תוס' דמי יזכה משא"כ אי ירושת הבעל דאוריית' הבעל י"ל קדימה ואחרים הם יורשים דאוריי'

תוס' ד"ה יכולה בסו"ד ע' רש"א ונ' כוונת תוס' כ"ז שלא חל עליו החיוב שפיר יוכל להסתלק אם מסלק עצמו מפירות ג"כ ובאמת גם ד' רשב"ם מטין כן שמשמע שבא ליישב למה במזונות יכולה לומר לבעלה וכאן בעי' עודה ארוסה וע"ז כתב דתקנו פירות תחת פרקינה וא"כ פרקונה עיקר ובעי' עודה ארוסה עי' דוקא בד' רשב"ם ותמצא ל"ד

רשב"ם ד"ה מי לא תנן דלא תימא דלמא התם שאני שאינו רוצה לבטל מקח הבעל לזה כ' רש"י דאדרבא השתא התם דשלא בפני' מצי אמרה נ"ר עשיתי לבעלי הכא דבפני' לא כ"ש

תוס' ד"ה ה"ג ע' חי' רמב"ן מ"ט נאיד ר"ח מד' ר"ש: בענין יום או יומים

תוס' ד"ה המוכר כוונת דברי' דבשדה במשכור עכ"פ צריך לעבדה שלא תעלה קוצים משא"כ במוכר סילוק רשותו לגמרי אבל בעבד מה לי בין מוכר לפירו' או משכיר

תוס' ד"ה ישנו כוונת דברי' דלהכי נקט הש"ס ל' דקרא משום דנ"מ לדינא

רשב"ם ד"ה הראשון בסו"ד מחמת הכאה זו כוונתו דמאחר שלא מת תחת ידו ממש צריך שנדע שמת מחמת הכאה זו

רשב"ם ד"ה מפני שהיא תחתיו תחת ידו ואף דהאי תחת ידו ר"ל שמת לאלתר הרי גילה קרא דתחת ידו ל"ד כי אם יום או יומים וא"כ תחת ידו ל"ל אלא ש"מ לתחתיו אתא ומ"מ נ' דר"י לא דריש תחת ידו להאי דרשא דאל"כ א"כ למה אזיל בתר כספו לחוד

רשב"ם בסי"ד דגמר לה לה מאשה נרא' פי' דבריו דהוה ס"ד דבאמת עבד כנעני אין לו דין ישראל דהרי חזי' בנגחו שור דאמר הכ' כסף שלושים וכו' אלא דהכא ברבו ישראל לרדותו וכמ"ש הרמב"ן על בשבט בחומש שם לפיכך קנסו הכ' שאם מת תחת ידו ינקם לזה כ' רשב"ם מאחר דחייב במצות כישראל ע"כ חייבי' עלי' אלא דברבו היקל הכ'

תוס' ד"ה קסבר וע' רש"א ולי נ' דלר"י לק"מ וכמ"ש דתחתיו לא דריש ואמנם אי ק"פ כק"הג א"כ לא הוה כלל כספו לשני וצ"ל דכא ככ"הג ואז הוה כספו

ואמנם ל"ק להו כיון דסבר כק"הג א"כ תחתיו ל"ל כ"כ בד' רשבם דתחתיו אינו דרשה מוחלטת כ"א אסמכתא בעלמא

באו"ד ויש נתרץ והסברא לחלק ע' בב"ק שם. ויש להוסיף דהכא ע"כ משלם דמי העבד לרבו שני ומס' לי' דאי פשיטא לי' דלאו כק"הג א"כ שני אינו בדין יום או יומים אלא שרש"א הקש' דלמא פשיט לי' בלאו כק"הג ובאמת הו"מ הש"ס לפ' הכא אבל הכא כי היכי דלא לידוק מנה דלר"י פשיט' לי' דלאו כק"הג דמי לזה קאמר דגם אם מס' לי' ניחא והיינו דכתב הרשב"ם דאתרוויי' אי פטורים מס' לי' דאי פשיטא דלא כק"הג א"כ מס' לי' דלמא תרוויי' בעי' כספו ותחתיו ותרוויי' אינן בדין יום או יומים

תוס' ד"ה וס' נפשות י"ל דהאי עבד דינו כדין ישראל ומטעם רבו רוצה זה למפטר אמרי' לי' אייתא ראי' דרבו את ומ"מ מטעם ושפטו העדה פטור

ודקאמר רבא מ"ט דר"א הנה וודאי אי ס"ל ק"פ כק"הג א"כ הראשון וודאי בדין יום או יומים דהו"ל כספו ותחתיו אבל דלמא ס"ל לאו כק"הג והראשון אינו כספו והשני אינו תחתיו אא"כ לא בא ר"א לחדש על ר"י כ"א דהשני אינו בדין יום או יומים והי' לו לומר את השני אינו בדין יום או יומים ראשון ל"ל לר"א לאשמעי' אלא ש"מ דאף דס"ל ק"פ כק"הג מ"מ לא מקרי כספו המיוחד לו

בענין אין מחזיקין בנכסי א"א

גמ' האמר רב הל' מ' דמדרב אמתני' אתמהה הכי הו"ל למימר לימא תיהוי תיובתא דרב ונ' דאסוגי' דלעיל קאי דאוקמא מתני' בנ"מ דבנצ"ב אפי' ראיה ליכא וא"כ ק' והאמר רב משא"כ אי מתני בנכסי צ"ב שפיר איתא לדרב בנ"מ והיינו ל' והאמר רב

רשב"ם ד"ה לעולם דלפירא אשתעבד לי' י"לד הרי מתני' מיירי לה' דו"ד וא"כ גם לפירא לא