ליקוטי חבר בן חיים י שו

שיאמר לו וודאי מלוה ישנה אי' לך גבאי ואני אין לי ליפרוע ונשים הכלי ותחזור לי העודף והנ"י מפ' דבקציצה פליגי והוא אומר לו הדין עמך אבל אני אין לו לשלם כ"כ ונשים הכלי ותחזיר לי המותר

בענין אריס

תוס' ד"ה שלח עיי' בראש ג' רנב"י וזה וודאי ט"ס דרנב"י תלמיד רבא לא יתיב רב יוסף רבו של רבא קמי'

רשב"ם דליכא פירא בארעי וגם לא טרח דאי טרח בארעי דליכא פירי היינו שדה בור א"כ כבר טרח לשנה הבאה ויש לו חלק בשנה הבאה בפירות

וע' נ"י שכ' דאריסי בתי אבות היינו אפי' מסלקי' לבני' דלא כרשב"ם וטעמא דלמיתה לא חיישי ויהבי לי' לאריסא למיכל תלת שני' רצופין עיי"ש וי"ל דא"צ לזה דסתמא כבר אכלו הבעלים מקמי הכי תלת שני' רצופין

רשב"ם ד"ה לוקח ראשון לא רצה לפ' מיד אי' לי' ארעא לראובן וכמו שפי' הריף ותוס' ורמב' משום דא"כ אין ליהודה לוקח היזק בערעור זה והו"ל למתנו לוקח מעיד למוכר ולא ללוקח. ועוד עפ"י מ"ש הרשב"ם לקמן דמדנקט לוקח ראשון מ' דלדיוקא אתי דלוקח שני מעיד לראשון אף דלית לי' ארעא והיינו בחדא מתרתו או דלית לי' אחריות או דאיכא לראובן ארעא ומאחר דסתם מכירה באחריות ע"כ מיירי דאי' לראובן ארעא ומ"ט נקט שוב לוקח ראשון דווקא א"וו דמיירי לראובן לית לי' ארעא אבל ללוקח שני אי' לי' עוד ארעא

ועכ"פ בד' רשב"ם מסולק קו' תוס' למה לא נקיט לוקח מעיד למוכר והיינו דדיוקא אתי' לאשמעי' ומ"ש הק' תוס' גם לר"ש דאנהו מפי' אות לי' ארעא היינו לראובן ולא משכחת ד' הרשב"ם אלא ביום מכר שלא באחריות וזה לא שכיח

ודע דבקו' תוס' הזאת נכלל ממילא קו' רש"א ע'

תוס' ד"ה לוקח נ' דקו' זו הביא לראב"ד לפ' דמיירי שעשה האי ארעא אחריתא אפותיקו ללוקח ושוב אין הלוקח חושש שיבא ב"ח ליגבות ממנו דכולי האי לא עבד ברמיותא

תוס' ד"ה קבלן נ' דרשב"ם יושב קו' תוס' דלהכי לא כ' שהקבלן יחזור על הלוה כ"א יפייס למלוה שיחזור על הלוה דעיקר מלתא דקבלן הוה באדם רוצה בקב שלו ינח לו שיהא ללוה בינוני' שלא יגבו ממנו שדיהו משא"כ בערב ומלוה דלענין גביי' אנו דנין בשביל שיגבה בינוני' תחת זיבורי' אינו מעמד עדות שקר

וס' ד"ה כגון דקאמר בפנינו הנה קו' הראשונה יישב הרשב"ם אלא דעדן ק' כיון דגם אומן י"ל חזקה פשיטא דב' אומן י"ל חזקה וצ"ל דבאמת עיקר מלתא לאשמעי' דבן גזלן אין לו חזקה ובזה מיושב ג"כ קוש' שנוי' של תוס' דרבות' נקט דאף באכל שני חזקה וי"ל מיגו לבן גזלן מ"מ אין לו חזקה

רשב"ם אבל פראשיל נ' וע' רש"א ודוחק דר"נ גופא אגב אורחא מייתי לי' גמ' ונ' כוונתם רשבם דוודאי אשמעי' רבא רבותא טפי דאפי' בן גזלן י"ל לחזקה דהוה רבותא טפי מדנימא בן בנו אין לו חזקה: ב' שחלק על רשב"ם כוונתו חלק ר"ל הפליג ועוד שנטלו חלקו והיינו שנשא אשה שכ' הרשב"ם

רשב"ם ד"ה מגורשת ר"ל דעיקר רבותא דאשה י"ל חזקה אבל בעלה ל"מ למימר דאכל פירו' דא"כ באמת אין לו חזקה וע' נ"י

כ' עוד דאכתי אגודא בין ר"ל דאין הבעל יכול לומר קים לי דקרוב לה הוה כיון דאנן לא שרי' לה להנש' ואגודא בי' חייב במזונותי'. תוס' ד"ה ראיתי י"ל דאי עבידן בידו אף דאמר מייתי' עדים לפסול העדים של האומן לא מהני כדאמרי' לעיל כי תותי. וכתב עוד הרשב"ם דשונאות זה את זה י"ל דל"ת דהא דלא יחטא משום דאינה מעודה והוא משום ומבשרך אל תתעלם דקאי גם אגרושה לזה כתב הרשב"ם דשנאה מקלקלת השורה ומבואר מד' רשב"ם דדווקא בבן הוה רבותא דאבא לגבי ברי' אחולי אחיל ולא אפכא

ירד מאריסותי' י"ל הרבות' דאינו יכול לומר אני כבר אכלתו ג' שנים ואותן ג' שנים עדן מגיע לו מ"ש הרשב"ם עלה דר"ה דזבינא זבינא ואמר רוצה אני מבואר בפ' הכונס אבל גם משמעתין מוכרח ל"מ לס"ד דילפי' מקרבן וגט א"כ דיו לבא מן הדין דבעי' רוצה אני כמו התם אפי' למאי דמסקי' סברא היא א"כ אי בלא אמר רוצה אני ג"כ סברא הוא ובקרבן וגט הרי בעי' רוצה אני ולילף מהתם מה התם דמצוה לשמוע ד"ח וניחא לי' בכפרה בעי' רוצה מכ"ל בעלמא אלא ש"מ דגם ר"ה לא קאמר כ"א באומר רוצה אני וצ"ע לשטת הרמב"ם

בענין ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו

תוס' ד"ה בכותב לה ועודה ארוסה וה"מ למימר ונ' דמשו"ה מחזיק הש"ס בהאי תי' משום דלתי' זה מתני' דהכא סמכה אמתני' דכתובות הכותב לאשתו