ליקוטי חבר בן חיים י שד

לר"פ דלמא מ"מ דעדי' לא קבלו אזהרתו ויאמרו אבל מד' רשב"ם ונ"י מבואר שמחוייבי' לקבל משום בל יאמר ומגלה סיד

תוס' ד"ה ליתב ע' ברמב"ן דרשב"ם לא ס"ל כתוס'

ע"ב תוס' ד"ה ליתבא ולפנינו בערכין גרסי' הך דר' יוסי אמלתא דמתאמרו באפי מרא עיי"ש אבל התוס' בערכין ג"כ גרסי כתוס' לפנינו

שם אמר רבא אמר רב נחמן וכ' הרשב"ם כללא דמלתא וכו' ודלא אמר ר"נ הכי משום דלא הוה ודעי' קנין וכקו' רבא

רבה ור"י ע' מ"ש בעל המאור וי"ל דפליגי בדרבה בר"ה דכל מודעי' אמאן דציית דינא הוה ל"הר ואי בפני שני' הוה ל"הר לא מקבלין אבל אי בפני שני' ליכא ל''הר מקבלין

בענין חזקה שאין עמה טענה: תוס' ד"ה אמר לי אחוי, כוונתם שמתיירא שישלם גם הפירות וסובר עכשיו לא ישלם

ד"ה שלא אמר ורשב"ם מפ' קושי' הש"ס פשיטא על כיצד דתנן ותליא בתי' התוס' ע'

תוס' ד"ה והא אחזקי' ואין הסוגי' ר"ל משו' דקאמרת לא הות ידעת ועי' בחי' רמב"ן יישוב לקושי' זאת עיי"ש

הנה מרמב"ם לא הביא דר"ה רק ביורש וכתב ה"ה דה"ה במקח וי"ל דעתו כד' הג"א דהעיקור כתי' בתרא בגמרא לחלק בין מקח לירושה וראי' הרשב"ם ממאי דבעי הש"ס נראה בו י"ל ג"כ דקאי אירושה

גובה מנכסים משועבדים משכחת לה בעשה שדה זו אפותיקי או נמצאת שאינה שלו או שלא הי' לו עדן הנכסים הללו בעת הלואה ראשונה ולא כ' דאקני ובעת מכירה כבר היו לו וחל שעבוד הלוקח

וכ' הרשב"ם דמיירי בקיבל אחריות ר"ל דבכתב אמרי' אחריות ט"ס ולא בע"פ וע"ז כתב הרא"ש אפכא דאדרבא הכא לכ"ע אחריו' טעות הוה עיי"ש ונסתלקו קו' הפלפלא חריפתא

תוס' ד"ה מלוה י"ל דמקושי' התוס' למה לרב למנקט לקוחות הוה קו' הש"ס די"לד דלמה לא מקשה מיד דרב אדרב וע"כ דהוה מצי לדחויי דלמא רב בלא אחריות מיירי וקמ"ל דבע"פ לא אמרי' טעות הוה ומק' תחלה ממתני' דע"כ באחריות מיירי דבלא אחריות גם בשטר אינו גובה וא"כ גס בעדי' מיירי באחריו' דאל"כ לפליג ולתני בדידי' ודחי רב פליג וע"ז מייתי הך דרב דע"כ הא דנקט ג"כ לקוחות דתנן במתני' לאשמעינן דדומיא דמתני' מיירי דהיינו באחריות

וע' בחי' רמב"ן שהק' התם משים דשעבודא לאו דאו' ואף דאפי' היינו טעמי' מ"מ מקשה הש"ס שפיר עכ"פ למה מוכר גובה בע"פ מ"מ סוגיי' הש"ס ע' דמק' לא פריך כקו' ראשונה

בפני האב נ' דנקט תרתי דשתים ל"ש לר"י דסגי לי' בי"ב חדש ולהכי נקט בפני האב שנה ובתר הכי נקט בפני האב שתים לרבנן למימרא דבהא לא פליגי: תוס' ד"ה בפני האב וע' כתובות שם מה שתירצו: בענין שותפין

תוס' ד"ה אבל יש לחלק נ' כוונתם דלרבינא דדווקא באין בה דין חלוקה בשלמא באריס אף דאיכא אריס דאי' לי' חזקה סתים לן תנא שפיר אבל בשיתוף כיון דסתם שיתוף לא מיירי בלית בו דין חלוקה לא הוה סתים לן תנא שיתוף אין לו חזקה

ברשב"ם י"מ דמשו"ה לא אמר כלום ע' רש"י מה שהקש' ומד' הג"א מבואר דלהרשב"ם הך קנו מידו קאי אאין לו דין ודברים ושפיר תי' רשב"ם אף להי"מ האי קנו מידו ל"ש אאין לו דאין לו אינו כלל ל' סילוק מכאן ולהבא א"כ גם קנו מידו לא מהני ושפי' לא אצטריך כלל לקנו מידו

תוס' ד"מ ומסלקי ובנדה תי' דבדיינא מלתא אחרית' עיי"ש ולכאור' מדמק' הש"ס מדיינא ושביק עדי' מ' דבעדים באמת ל"ש קו' הש"ס משום דבעי' תחלתו בכשרות והרמב"ן בחי' יישב זה דה"פ דלידייני' אפי העדים שנסתלקו ומעדים קמק' וכן מ' ל' בי תרי דאי אדייני תלתא בעי וצ"ע

אמנם הר"י מיגאש הק' משותפין דלעיל דמיירי בעדי' ואמרי מהני סילוק ונ' ד' תוס' דהתם במערער שהיא שלו ל"ש לא תחלתו ולא סופו בתחלתו היינו שעת מעשה וסופו בשעת עדות

ואבעי"א לעולם דקוץ וד' הרמב"ם דמ"מ בעי' רמי עליי' ובהג"ה דלא בעי' רמי עלי' ונ' דתלי' בפי' דרווח דקאמר דלהרשב"ם עכ"פ רמו עליי' בעי' ולהנ"י ניחא להו בהרוחה בעניי' לא בעי' רמו עליי' ומכאן ראי' לפי' הלח"מ בד' הרמב"ם דס"ל כהרשב"ם ולהכי בעי' רמו עליי' בענין פרה וטלית תוס' ד"ה ונוקמא ודלא משני הש"ס דמיירי בעשה תשובה דאכתי ק' קו' אביי

ד"ה כגון שלקח י"ל דבבית ושדה דלמא לא שלם לו דמי מכירה כולו ושעבד לו הבית והשדה משא"כ