ליקוטי חבר בן חיים י שג

דלא מצינו אוקמא אדין תורה דאין נשבעין ומ"מ רפיא בידי' דהרשב"ם ותי' עוד משום חזקה וע' ברא"ש

תוס' ד"ה אכבשי' ומ"מ הרשב"ם פי' דמיירי שהיו עדים דבמשכנתא אתא לידי' וצ"ל דעתי' דבאומן ואריס כל שעה יש לה סוף

ומ"מ ארכב י' הרשב"ם אתרי רכשי דלמאי דמוקי לה בעדים דמשלם משכנתא אצ"ל קול הוה מחאה וע' בחי' רמב"ן בזה

תוס' ד"ה אמור רבנן ומ"מ הרשב"ם מוקי סוגי' אליב' דר"פ והיינו דס"ל דבא ליפרוע דווקא ואמרי אבל היכא דמוחזק שאין ב"ד צריכין להזקק לו ל"ש פריעת ב"ח מצוה ויתמא לאו יכולין וכ"כ הרמב"ן קרוב לזה בשם הר"י מיגש ומה דדוחקי' להרשב"ם לפ' סוגיין דלא כר"ה ברי' דר"י נרא' דק' לי' דהכא דכבר תפוס ועומד בקרקע זו למה לו להתפיסו צררי ומה שהביא ראי' מרבא היינו דגם רבא ס"ל טעמי' דפריעת ב"ח דאי כר"ה הו"ל למימר דחייב מודה נותנין אלא כר"פ ואפי' חייב מודה אין נותנין אם לא שאמר תנו משום מצוה לקיים דברי המת אלא דק' הרי רבא קאמר התם טעמא משום שובר גבי נזקין

עי"ש פ' חזקת

אוקמא ר"ח יל"ד לד' הרשב"ם מאי אוקמא ר''ח בידי' כיון דאידך אודי' וי"ל שהי' לו אחים במ"הי והיום או למחר יבאו ויאמרו כי אינהי קרובי טפי וס"ד דלישתמיט ב"ד מזה ואמנם מאחר דאפי' הוו אחיו קמן הי' כל דאלים גבר השתא דליתנהי מוקמי' לי' בנכסו

רשב"ם ד''ה אהאי ע' בתוס' ונ' לבאר ד' הרשב"ם דהאי גברא מנפשי' קאתי ומודה על הקרקע ולא על הפירות וזה בלא זה אי אפשר אע"כ דבאמת בעי למיתב לי' אלא דידע דבמתנה לא יקבל רב איזו וקאמר בל' הודאה וא"כ אפירות מהימן ואביי ורבא ס"ל דכיון דאודי אודי וע' בד' רשב"ם ותמצא

תוס' ד"ה לפירות ירדתי ברשות שאינן שלו ולמ"ש הרשב"ם תובילא היינו היינו צ"ל דכלים של לוקח ברשות מוכר לא קנה

רשב"ם סבור היינו דר' אבא ודומיא בעלמא ונ"מ אי גזר דקלא דאי לאו דר' אבא הוה אמרי' לא חציף וכו'. ואמנם דווקא להחולקי' על תוס' בגזירה לא אמרי' הכי

עיי' שם ברשב"ם וכגון שמעיד שלא אכל כ"א ב' שני' דאל"כ אם מזדמן לי' עוד סהדי אג' שנים וחד סהדי אשנה השלישית הרי שוב האי סהדי לסיומא אתי אע"כ דמסהיד דאותן ב' שנים אכל ולא יותר ואי אתי סהדי אג' הו"ל מכחישין ולא מצטרפין

תוס' ד"ה הוה מחייב בסו'"הד והא דקאמר התם רב ושמואל וכו' דהא דמצטריך לר' אבא למיפטר יורשין דס"ד באב הו"ל בריא ובריא אבל ביורשין הוה בריא ושמא ר"ל אף דאב ג"כ אמר חמשין לא ידענא אי למלוה הוה חייב לי כי היכי דידע מהני חמשין הוה ידע מהני משא"כ ביורשין קמ"ל אבל לרב ושמואל כיון דאפי' אב פטור כל מה דמצי טעין האב טעני' ליתמא ופשיטא דפטור. תוס' ד"ה שני שטרות וד' הרשב"ם טעמי' דבמכר ל"ש שידע מ' בדבריו ולתוס' הא דמקר' ליכא למידע ע' ברמב"ן

ע' ה"ה פ"י מטוען ונטען טעם הרמב' למה בגודרת אפי' ג' שנים לא מהני ואילו טעם הרמב"ם דאי לאלתר קאמר ר"ל מאי קמ"ל מתני' היא כקו' הרמב"ן

וע' בנ"י למה כ' הרשב"ם בחושלא אף דאית לי' מגו ישבע בנקי"ח ואמנם תי' הנ"י לא שייך כ"א אדשמעתין אבל הרמב"ם פ"י מטוען כ' אפי' טוען חייב אתה לו או משכנת אצלי ישבע בנקי"ח התם הוה ממעיז למעיז דמ"ש משכנתא או מכרת ואעפ"כ חייב שבועה בנקי"ח ונר' דלזה כ' ה"ה הסכמת הגאונים כלומר על הגאונים הוה הך שבועה ולא מדינא

שם ל"ו ע"ב תוס ד"ה למעוטי י"ל מדנקט לשנ' דמיום ליום ולא נקט שלימות ש"מ למעוטי גם ניח' אתא: בענין ג' ארצות לחזקה

תוס' ד"ה אין מחזיקין ק' להו אמאי לא קאמר רב מחאה שלא בפניו לא הוה מחאה ומ"ש בורח דנקט א"וו בורח דווקא ולולי ד' י"ל בורח דנקט לרבות' דל"מ אם יכול לבא לביתו ולמחות ומיחה שלא בפניו וודאי לאו' מחה אפי' בורח שאינו יכול לבא לא הוה מחאה

ומ"מ מד' רשב"ם שפי' בלי"ב בבורח לד' מ' דבלי"ק כתוס' ס"ל ובלי"ב מבואר כן מדמק' הש"ס ורב הא קמ"ל חדא זימנא ולא מק' מאי ארי' בורח והש"ס פשיטא לי' הכי מדקאמר שמואל פשיטא ולא אהדר לי' ר"י דרב בורח דווקא קאמר אלא ש"מ דבלי"ב בפי' אמר רב דבורח ל"ד

לא אמרי' לי' לכאורה נקט שוב הך פלוגתא דס"ד טעמא דר"פ דפלוגתא קמייתא דא"נ איהי אמר מ"מ העדים לא קבלו דבריו להכי נקט פלוגתא שני' דהעדי' אמרו ולא אמרי ואעפי"כ פליג ר"פ. והנה בלא תפיג לכו שותא לא דיבר ר"פ מאומה י"ל דמס' לי'