ליקוטי חבר בן חיים י שב

עפ"י מ"ש תוס' בשם רש"י דאי הוה להו שטר שותפות לא בעי' רצופות מטעם שכ' אבל מאחר דעבדיתי הכי ס"ל אין לכם שטר שותפות וא"כ מפוזרים לא הוה חזקה ומה שהק' תוס' על רש"י יש לתרץ דבאמת חלילה לחשוד א' את חבירו כ"א חששו שנה ראשונה יהי' ת"י הלוקח וב' השני' ישכור לאחר מאותו אחר יטעון חזקה דמצרף לי' שנה של בעלי' אבל אם לא יזכה זה אלא שנה א' לשנה א' וודאי לא ימכרנה. ואפשר לפ' דלרבה חרה לו על שחשדו זא"ז ואמר להם אם בשביל להשתמש מיד במעותכם הי' להיות לא' שם בעלים והשני שם שוכר והי' לכם חזקה בג' שנים ועכשיו שלא האמנתם זא"ז אפי' שש שני' מפוזרות לא אהני לכו

רשב"ם ד"ה עיטרא י"מ הנה הפי' השני שהביא יש לכווני עם פי' הרשב"ם אלא דמעשה שהי' לאחר ו' שנים ובאמת בג' הוה חזקה אבל הפי' הראשון תמוה וי"ל דלקחות עדיף מחלוקה דבלקחות יכול המוכר מה"ט שתקתי בעת המכירה דהשני נח לי והראשון ק' הימנו אבל בחלוקה ל"ש זה

רשב"ם ד"ה וה"מ וי"לדק אכתי למה לא סגי בשלש ראשונות קודם שלקחו זה ולמה צריך סהדי על ז' שנים וצ"ל דשטר מכירה עדיף מעידי חזקה ולכך צריך לעידי חזקה ג"כ משעת מכירה ואילך אלא עכ"פ בו' שנים ליסגי ז' למה לי' ונ' דשנה אחרונה באמת לא היה צריך אבל מאחר דא"ל מאי בעית בהאי ארעא ארעא ע"כ הוה יתיב בה ומה תאמר באמצע ולא יצטרך על שנה א' א"כ הדור לא הוה להו רצופין

תוס' ד"ה אבל אכלה עיי' רש"א ולדבריו הו"ל לרבי' לאסוקי מלתא דרישא ומ"ד הרמב"ן בחי' למדתי כי גם לי"מ קשה אכתי למה נימא דבשית הוה לי' מחאה ולהימני' במגו ועיי"ש

תוס' ד"ה א"צ רבא אפי' היכא דליכ' פסידא והרמבן בחי' הביא ראי' מגניבה וטביחה וד' תוס' דלמא התם ללישנא דחידוש. בסו"ד דחשיב לי' עדות אחרת וי"ל דטעמי' דר"נ משום דעידי חזקה אי אתי מעידי מחאה בטלו להו אבל עידי אבהתא אפי' עידי מחאה לא מגרעי להו

רשב"ם ד"ה באבהתא בסו"ד שהכל מודים צ"ע מאן מודה ונ' דכלפי שאמר רבה לעיל בשני חזקה מהימן במגו מול עידי אבהתא אבל הכא דעידי חזקה אפסלו א"כ גם רבה מודה. רשב"ם ד"ה המכחישות ולא לוה משום אדם דאי לוה משום אדם דלמא בשליחות המלוה הזה הלוהו

רשב"ם ד"ה בהדי סהדי דאיקא ממונא וכו' וי"לד אטו ר"ה לית לי' אוקי ממונא ובשלמא אי ס"ל לר"ה הולכין בממון אחר הרוב הוה א"ש אבל א"כ ק' הל' אהל' דאפי' תימא דחזקת כשרות חזקה מכח רובא דרוב ב"א כשרים מ"מ הרי קיי"ל כר"ה וקיימ"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ונראה דלפמ"ש ההפלאה בכמה דוכתא דרובא דכבר איתחזק שאני ה"נ דאטו השתא באני לידון על אותו רוב הרי לכל דבר מחזקי' לי' בתר רובא וא"כ בהך סברא פליגי ר"ה ור"ח וקי"ל כר"ה וקיימא הך סברא להל'

אמנם רש"י בשבועות פי' דלר"ח לשום עדות לא מהימני' נ' דעתו דר"ח ס"ל עדים זוממין לאו חידוש הוא אמנם גזי"הכ דבתראי ליתכשרי ובהכחשה מדינא תרוויי' פסולי. שייך לעיל לתוס' ד"ה א"ל רבה אבל ללישנא דפסידא לא אמר לי' רבא לר"נ ואולי י"ל דלעולם אמר רבא הכי ובעי למידע דלמא טעמא דר"נ משום דסבר כר''ח וכוותי' דמכאן ולהבא נפסל ור"נ דחי לי'. תוס' ד"ה ור"נ ס"ל דפסולי עידות היינו שהיא פסולי עידות דאם הם עכשיו פסולי עידות היינו שהיו פסולי עדות דאם הם עכשיו פסולי עדות פשיט' דמהימני. בסו"ד מחמת נפשות י"לד אי מחמת נפשות א"כ על המלוה גופא מעידי' שאינה והו"ל ב' כישי עידית המכחישות

תוס' ד"ה ורבא בסו"ד עי' רש"י ובסנהדרין תי' באמת דהו"מ למימר ר"ל דהש"ס הו"ל למימר האיך מצי רבא סבר כר"ח הא הך מלתא דרבא לא אזדא כ"א ללישנא דחידוש וא"כ ע"כ רבא כר"ה ס"ל

בע"ה שם פ' חזקת

רשב"ם ד"ה אי שטר זייפא בסו"ד וראשון עיקר כוונתו משום ראי' ר"ח מערבא לקמן ובשלמא פי' הראשונים יש ליישבם כמ"ש הרשב"ם לקמן אבל אי בעידי שקרים דווקא מצי לקיומא א"כ מאי ענין הך דערבא לכאן. תוס' ד"ה תימא ע' בראש פי' קו' זו: באו"ד ולא אמרי' רצי ליישב מסוגי' דלעיל דאמרי' מגו ולא אוקמי' בחזקת מרא קמא

שם פ' חזקת

רשב"ם ד"ה משכנתא דסורא כ"א דהוה משכנתא דצריך לשלם לי' מהחוב ג"כ אמאי איצטרך למטען זוזי אחרינא לימא דממשכנתא גופא אית ליה חוב גבן

רשב"ם ד"ה לקומה היא בידי נ' דעתו דשבועה דמצי' דתקון רבנן כגון פוגמת וכיו"ב מצינו והיכן