ליקוטי חבר בן חיים י שא

לי' ממתני' דתנא בא"י קאי ואמנם למ"ש הרמב"ן דסברת הרי"ף דטפי מד' אמות לא חשיב גירי דילי' א"כ לרבנן אפי' בא"י צריך להרחיק דאינהו לא בעי גירי ומק' לי' דהו"ל לתנא לפרש דאליב' דר' יוסי דווקא א' גפנים

והנ"י תי' דמ"מ לא הו"ל למתני א' גפנים וע' בלח"מ ביאר דבריו וי"ל דכוונת הנ"י כיון דבבבל עכ"פ אין דינן שוה לא הו"ל לתנא למתנא כי האי לישנא

עצים של מי לכאורה אי עצים של בעל האילן משנה יתירא הויא דמה"ות לא יהא של בעל האילן וצ"ל דס"ד דהרי היא דנותנו לו חכמי' רשות לקיץ היינו משום דהקרקע שלו וס"ד דמה"ט גם העצים שלו קמ"ל דהעצים מ"מ של בעל האילן

תוס' ד"ה אלא ועדן יל"ד בשלמא אי בתר אילן אזלי' הוה מתני' לא זו דאילן של הדיוט דאין מועלין אף זו דאילן של הקדש ע"כ אין מועלין אלא אי אזלינן בתר עצים הוה זו ואצ"ל זו וצ"ל דמ"מ אצטריך תרוויי' דלא תימא בתר קרקע אזלי' ולא נבעי דאין מעולה בגידולין

בסו"ד ור"ח פי' י"לד אי אין מעילה בגדלין האיך שייך למידק דבתר אילן אזלי' הרי עכ"פ אפי' למאן דאית לי' מעילה בגדולין וסיפא הוא דאתי' כמ"ד אין מעילה בגדולין

עי"ש פ' לא יחפור תוס' ד"ה גזלץ ואי כרבנן משום עבודת הכרם דלמא עולא טעמא משום ינוקא סבירא לי'

בשלהי פרקין הר"י מגאש פסק כאבא שאול נראה טעמו דס"ל דת"ק באילן פירות משום בל תשחית וא"כ בסרק מודה. ואמנם מסוגיי' הש"ס ל"מ הכי דא"כ ל"ק קו' רב אשי מאי כל דקאמר אבא שאול דהרי אבא שאול אינו אלא מפ' ד' ת"ק ומ"מ נ' דהבעל אבעי' הי' כך ולהכי לא דייק לי' דייקא דרב אשי ורב אשי ורב אשי לא ס"ל הכי דל' אבא שאול אומר מ' דפליג דאל"כ ''אמר'' אבא שאול מבעי' לי'

קוצין כדי שיהי' גמל פי' רש"י ענפי' התחתונים כוונתו דאי קוצץ גם העליונות מאי מפני הטומא' דקאמר ר"ש. אפשר דגחון נראה דהיינו דקאמר לי' מעיקרא אי מתני' נקט רוכבו משום דמצי גחין וא"כ שיעורא דר"י נפיש או בלא גחינא ושיעור' דת"ק נפיש: הדרן עלך פ' לא יחפור בור בעזר נותן תוהו היוצר אור ונתחיל לבאר פרק חזקת הבתים והשיחין בעזר מצעדי אנוש וגבר מכין. וכל דבר שעושה פירות תדיר לכאורה הי' די אם תנן סיפא זו לבדה אלא דשמעי' מה הוא בכלל עושה פירות תדיר דס"ד בתבן כיון דצריכא לשני' חיזוק בדק לא מקרי עושה פי' תדיר. והבורות ס"ד דלא מקרי תדיר דאין בהם מים בכל עת שיחין ומערות משתמש בהם לפרקים והבדי' כמ"ש תוס' די"ל זמן קבוע קמ"ל כתי' תוס' וכן מרחצאות משתמש בהם לפרקים ובית השלחן זמני' דמשתדפי

תוס' ד"ה כנס מ' דבציר הוה בתשרי יש לחלק בין בבל לא"י דזה משתעי ברייתא דהרי רש"י פי' בחומש וכ"ה במ' תענית דהמרגלים הלכו בכ"ט סיון וכ' ימי ביכורי ענבים ש"מ דבא"י הבציר קודם תשרי

תוס' ד"ה אלא מעתה ובלא שיר המועד הו"מ למפרך עי' חי' רמב"ן וי"ל דאי הוה משני לי' חברך חברא אית לי' וכו' שוב הוה מק לי' משור המועד ולכך מק' לי' מיד

לרבנן מאי פי' דפליגי הר"י בשדה האילן א"כ קשה מאספסתא

רשב"ם ד"ה ה"ג בסו"הד אלמא ר"ל דאי לא קרא הייתי אומר לאחר הוה חזקה והשתא ידעי' דבתרתי שני לא הוה חזקה א"כ ג' בעי'

תדע י"לד אמאי לא מייתי האי קרא תחלה דכ' בהא פרשתא וי"ל דס"ד דלהכי קאמ' ירמי' האי קרא שלא יבואו לומר כי הגזירה בטלה וא"ל כי לעת רחוק היא הנבואה ולעולם לא אמרי' נביא עצה טובה קמ"ל אבל מאחר דשבו בהם יאכלו פירותיהם ע"כ עצה טובה בהאי קרא ג"כ ונחתם בכלי חרס איתר א"וו לעצה טובה וכ"כ הרשב"ם

רשב"ם ד"ה שאכלן רצופות נ' דלרבותא נקט רשבם שאכלה ג' וד' דבב' טעה המערער ואמאי טעה עוד בד' אלא אמרינן שנת ג' מקרי שנת א' וממיל' יש לו זמן עד שנת ה' למחות ומכ"ש אם הובירה בגו

רשב"ם ד"ה חדא ארעא וגם אין מכניסין בהמות ר"ל במקום שאין שוכרין שומר ומ"ט אין שוכרין שמשמרי' מלהכניס בהמתן וממילא שוב צריך שומר אם הוא לבדו זורע

גמ' מ"ט עבדת הכי י"לד דהא דעבדו הכא שישתמש כ"א במעותיו מיד קודם ג' שנים ועוד כל האריכת הזה למה בקיצור הו"ל למימר הי' אמר ר"ה דבעי' רצופות ובנ"י כתב דבאמת רק מה"ט דבטלוהו לחזקה בעי' רצופות עיי"ש נ' כוונתו דשותפי' לא גרע משוכר דיש למשכיר חזקה על ידו וכן השותפין יש להם חזקה א' מכח חבירו אבל אתם בטלתם אותה ועד"ז ילפי'