ליקוטי חבר בן חיים י ש

דרש"י מפ' קוצץ על בעל האילן ואיך קאמר ונותן דמי' לזה כ' רש"י מי שהעיר שלו ולר"י מיגאש א"ש ומ"מ לרש"י יל"ד הל' דהי"ל למקבל במיעט ונ' דרמז לן לתי' הש"ס לקמן דאי לאו דקוצץ דרישא לא מקבל דמי' דכ"ז שאינו קוצץ אינו יורד לדין והו"ל קדירה דבי שותפו

וראיתי ברי"ף דבר תמוה שהביא הך דקדירה דבי שותפו דלא כמסקנת הש"ס וצ"ע

גמ' מ"ש דבור יל"ד הרי בבור א"ש דהמוציא מחבירו עליו הראי' ואי ק' במתני' ק' ותו היאיך לא עלה ע"ד המק' תי' הש"ס הכא למיקץ קאי ולזה נ' דקו' הש"ס לרבא דס"ל דאיסור לסמוך למיצר ומסקי' לעיל דל"ש אילן קדם כ"א בלוקח וא"כ גם בבור אילן למיקץ קאי והכא משום דהמוכר טען דכבר הי' האילן וכל כמה דלא מייתי ראי' למה לא יקוץ ומשני דמ"מ אי מייתא ראי' הרי לא יקוץ א"כ לרבא בלוקח כמו לאביי בבעלים

עי"ש פ' לא יחפור רש"י במתני' בכדי שלא יזוק דליכ' למימר דטפי מנ' דהרי יותר מנ' אין הרוח נושא המוץ

גמ' ה"ה גורן קבוע ונ' דאמתני' ל"ק להש"ס דלמא ה"פ אם יש גרן קבוע קודם לעיר מ"מ ורחוק משא"כ לאביי שפיר פריך מה לי קבוע ומה לי אם אינו קבוע: תוס' ד"ה קשי' לאביי י"ל דעיקר הקו' דבכדי שלא יזוק הוא נ' אמה ולאביי הוה בצור

רש"י ד"ה שעושה אותו גלל נ' כוונת רש"י במ"ש שנזרעו בו דזבל מעלי קודם חרישה אבל לא לאחר חרישה דלזרוע בתוך הזבל לא מעלו

גמ' לכל רוח הוא עושה ומרחיק יל"ד האי ומרחיק ל"ל י"ל דס"ד דלת"ק סגי בנ' אמה משום דאין עושין אלא למזרחה אבל לר"ע בשאר רוחות לא סגי בנ' קמ"ל דסגי

אבל ברי"ף שהוסיף בדר"ע לכל רוח י"ל דר"ע פי' דהנך נ' אמה בעי' לכל רות

רש"י רוח קדים חרישי' נ' ראיתו דלכתוב חרשות ליחוד א"וו להורות דסתם רוח קדים חרישי'. ומ"ש רש"י אם לא כשבא לפורענות כוונתו לד' תוס' לקמן ד"ה רוח מזרחי מסערת

תוס' ד"ה אין עושין בסו"ד וצ"ע ברכות שם וברש"י דלא קאי שם כ"א אקצח ומשום רוח

תוס' ד"ה וצבא ע' רש"א ונ' דהתם מל' דקרא ילפי' ולא מכוכבים ומזלות עצמן כ"א משום דקרי לה השתחוי'

עי"ש פ' לא יחפור רש"י במתני' וניתן דמי' בא לתרץ קו' תוס' לעיל סוגי' דמיצר מ"ט דווקא הכא נותן דמי' וע"ז כתב דבאמת אינו חייב להרחיק עד שיפלגו שרשיו לבורו של חבירו וע"כ מעיקרא ברשות נטע. אמנם י"לד אמאי לא משני הש"ס לעיל תי' זה ומחלק בין היזיקא דרבים ליחיד וצ"ל דהש"ס מק' על רב כהנא ל"ל לתירוצו קדירא דבי שותפי לישנא היזיקא דרבים שאני והא וודאי ק' הוא אבל דליחלק בין היכא שההיזק בא מיד כגון בני העיר לבא לאח"כ כאילן ובור דילמא ניחא לי' לר"נ האי תי' דקידרא טפי ומ"מ למסקנ' ע"כ צריך לחלק בין האי היזיקא לשאר ניזקין באינו נותן דמי ונ' לרש"י לחלק כה"ג

רש"י הל' כר"י דעל הניזק וכ' ר"ל דלא כגאון דפס' רק בשמעתין כר' יוסי ולא בכולא פרקין כ"א כולא פירקין הל' כר"י. מ"ש מזורה ורוח מסייע י"ל ד' רבינ' דבשבת שנים שעשו מלאכה ואחד בלא חבירו אינו יכול באמת חייב וזורה להך דמיא משא"כ בניזקין לא מקרי מזיק כ"א אם ההיזק בא מכחו לחוד

עי"ש פ' לא יחפור רש"י במתני' בין שדה לבן וכו' נ' דמזה דייקא תוס' דרש"י בא לעורר לפי' א' שדה לבן וא' שדה אילן עם מ"ש לעיל דלענין כלאי' בעי' בגפני' אם אין גדר הרחקת ד' אמות וע"ז תנן הגפני' דבלא"ה צריך הרחקה משום כלאים ואמנם נ' דרש"י בא לעורר דלא תימא דדווקא אצל שדה לבן כסתם שדה אסור ליטע משום דהצל מזיק לזרעים אבל אילן לאילן מותר לזה כ' דע"כ לא כן היא דהרי טעמא משום עבודת הכרם וזה שייך גם בין אילן לאילן

במתני' א' גפנים ע' תוס' ונ' דוודאי עיקר החרישה הי' נהוג ביני' בגפני' דמשו"ה קרי לה עבוד' הכרם וס"ד דבשאר אילנות דחרישה לא שכיחא כולי האי לא תקנו קמ"ל דא' גפנים וא' שאר אילנות

תוס' ד"ה אנא לא קייצי דמיירי באילן סרק נ' דל"ד סרק קאמרי דהרי חריב ושקמה תנן ביבמות אם ההיזק היא כ"כ קמ"ל: ועד"ז י"ל דה"ק לי' לדידי הרי לא מזקי ואינו רשאי לקוץ את זיל קוץ דלדידך מזקי תוס' ד"ה ע"ז דאמר י"ל דמתני' הוה מפ' ל' בגין דעביד מחאה ושפיר קוצץ

באו"ד ה"ר מנחם ע' רש"י שהקשה ממתני' אילו הוה ס"ל לחלק בין אילן העושה פירות באפי' השרשי' לא מקוץ ובין אילן סרק דקוצץ השרשים

והנה הרמב"ן הקשה לד' הר"י מיגאש בשם הרי"ף דדווקא בבבל קאמר רב יוסף וע"כ מאי מקשה