ליקוטי חבר בן חיים י רצט

גמ' מתני לה הנה ברא רבא הי' אפשר לומר דטעמא דהרחקה משום חלונות וסיפא מפ' לרישא אבל מאחר דקאמר רבא טעמא משום דוושא ק' מאי ארי' בחלונות משום שלא יאפיל

והנה הלח"מ הקשה דלמא מיירי שכותל שכינו אין ל ד"א ושרי השכן לסמוך מיד ונ' דכותל שאין לה ד"א אין פותחין בה חלונות רש"י ד"ה נימא הק' הרא"ש לדבריו אמאי לא פריך לעיל ג"כ י"ל ע"ד שכ' תוס' ד"ה וכמה כי התרצן הי' המק' ומשים דידע לתרוצי הק' תוס' ד"ה והא גרמא נ' דק' לי' הרי ג"כ לאו ר' יוסי דר' יוסי מרבנן דלית להו דינא דגרמי ולזה פריך הכא דווקא משא"כ לעיל יש לומר מתני' ר"מ והיינו לפי' רש"י. ואמנם י"ל למה לא משני הש"ס בחלונות לעיל בריי' ר' יוסי דלית לי' דוושא לד' רש"י וצ"ל ע"ד שכ' תוס' לעיל ד"ה אבל דבעי לאוקמא סיפ' דומיא דרישא וכ"ת א"כ מאי מק' ממזחילה הרי סולם כר' יוסי ואמנם דווקא סולם לרש"י אבל מזחילה ע"כ דלא כר' יוסי וכ"כ רש"י בהדי' סולם ושובך

וצריך ביאר וכי ס"ד דמק' דמותר לשרוף לרבנן שטר חבירו וכיו"ב ר"ל דהתם עכ"פ של חבירו אבל הכא בשלו הוא עושה וס"ד דכה"ג פטור ומותר

תוס' ד"ה זאת אומרת ועל הכל ק' ומ"מ הראשונים הסכימו לתי' ר"י ונר' דבטיהר את הטמא הכא מצי מיירי ששאל אם יוכל לערבן עם פירותי' מה"ט לא נקט תנא היתר את האסור דאין דרך לערב כ"א טהרות ביחד אבל דבר שאירע בו ס' איסור מכיון שנשאל עליו אוכלו ול"ש כ"א בבע"ח

בסו"ד לחבירו בעי' ר"ל בחלת בעין דל"ת הרי חזקי' לית לי' סברא שלא יהא כאו"א וע"ז כ' דבהיזק בעין גם חזקי' מודה

רש"י ד"ה תאלי אלי אם היו דקלי' גדולים בלא"ה יעלו עורבי' עליו משא"כ קטנים האומני' גרמו ד"ה כקיטרא אם לא היו עורבי' נ' כוונתו דע"י שהוצרך להבריח העורבים ע"כ רואה הדם

עי"ש פ' לא יחפור תוס' ד"ה מרחיקין פליגי ארישא ולא רצו לפ' משום זרעוני' גינה שהם בעיר והיינו משום הצריכות' שכ' בד"ה ולא יעשה דל"ש לד' רש"י וע' בנ"י שיישב שפיר גם לד' רש"י

רש"י ל' ריס ד' מילין כ"כ דלא תק' דלמא הך דהתם ר' יודא דפליג במתני' אמנם ד' כורין אינם ד' מילין ע' ר"פ בית כור: תוס' ד"ה והתניא י"ל דבלא אביי מ' ל' דלמדבר לא תוס' שייטי כ"א לריס ובמקום ישוב שייטא טובא אבל לאביי וודאי ק'

טוענין ללוקח דלא נקט תנא בבעל השובך גופא וע' רש"י ואפי' לריב"ם בתוס' לעיל דלא בעי טענא בנזקין אבל הכא הניזוק טוען שמחה וע"כ המזיק טוען שלא מחה ובלוקח אנן טעני' ונקט רש"י שמכר לו נראה כוונתו דאי מטעם מחילה יוכל הניזק לומר הראשין נוח לי ואת קשה הממני לדידך אינני מוחל וז"נ ענין טוענין ליורש דביורש ל"ש זה דהרי אם מחל לאביו כבר ידע שיבא ליד היורשין משא"כ בלוקח וא"כ בלוקח רק חדא איכא שמכר לו משא"כ ביורש איכא תרתי וכ"ש דטעני' וזה כוונת תוס' דמתני' שמעי' אפי' לוקח ויורש ממילא ידעי'

וכ' רש"י על שגר היינו בפריחה א' דלא תק' לך הרי מישט שייטא טובא

וראיתי בנ"י דבר תמוה שכ' דבשובכי' נכרי' מותר לפרוש נשבין והרי אדרבא ע"י שובכי' נכרי' באים מרחוק משובכי' ישראל וצ"ע

עי"ש לא יחפור רש"י מתני' בגמ' מפ' משום נוי נ' כוונת רש"י דלעיל בשופך תנן מן העיר ע"כ עיר ל"ד דביישוב שייך גינות טפי אבל כאן דמשום נוי העיר עיר דווקא

תוס' ד"ה מרחיקין נ' דק' להו ל' האילן למעוטי מאי כיון דל"תק גם באילן סרק דינא הכי לזה כתב דלמעוטי זרעי אתא דלא סגי בכ"ה אמה

גמ' באין עושין שדה מגרש י"לד הך ל"ל לאתויי ונ' דלכאורה הי' אפשר לומר דמתני' משום אילן קדם אצטריך דל"ש מגרש שדה דהרי הוא שדה אא"כ קשה אפכא למה יקצוץ הרי אין עושין שדה מגרש. ולרבנן נמי לכאורה הול"ל ואב"א ונראה דמכח תי' דל"צ אלא אלא לר"א אתא להך ולרבנן נמי דק' לר"א שוב למה נקט אילן דווקא וע"כ דאילן נקט לרבותא ל"מ זרעי' אפי' אילן ודאתית להכי א"כ א"כ ולרבנן נמי

תוס' ד"ה מ"ש וי"ל דכשהאילן אילן קדם נ' פי' דבריו דאם העיר קדמה א"כ גזל היא לבני העיר ולכך קנסוהו שלא יקבלו דמי' אבל אם האילן קדם יהבי רבנן רשות לבני העיר לשלם ולקוץ וכאשר יחפצו יעשו, באו"ד אבל מיד ק' י"ל דכיון דהקפידו חכמים על בני העיר השתדלי שתתקיים תקנתם ואם יצטרכו בני העיר לשלם אף הם יאמרו דלא אכפת להם התבטל לק"ח: וע' הר"י מיגאש שפי' קוצץ ר"ל א' מבני העיר וא"כ ד' תוס' בתי' מבוארים יותר

ועד"ז כ' רש"י במתני' ונותן דמי' מי שהעיר שלו