ליקוטי חבר בן חיים י כט

במסקנא צ"ל דר"י כרבנן ס"ל אלא דלרש"י לא ניחא בזה משום דרוב הפוסקי' פסקו כראב"י

הנה קו' תוס' ארש"י מגיטין כבר יישב רש"י בעצמו שם שכ' דכולא סוגי' בגיטין ע"ד והוינן עלה א"כ ל"ק כלל ב' קו' תוס' ואמנם לרש"י הוא דמצי' ההכרח לומר כן משום דבס"ד מ' דק' אדרבא אי ר"י כראב"י גם בשוורי' שבועה מיהת לבעי אך למסקנא בעי' דומיא דטענו קטן מיהת כמ"ש רש"י שם והתוס' לטעמיי' דאדרבא רק בס"ד ר"י כראב"י ולא במסקנא דאין ענין דר"י לטענו גדול

והנה מ"ש התוס' דקו' הש"ס טענת אחרי' דחק לרש"י נ' דאיכא למימר דקו' אחרת דחקו לרש"י ג"כ דאי בקטן ראב"י מודה נימא הא דתנן בשבועות מנה לאבא וכו' דמק' הש"ס מנה לרב מיירי בקטן

והנה ד' הראב"ד פ"א מטוען שהאריך בהם הלח"מ שם מצ"ע צריכין ביאור דמדכ' דרבנן מודו בברי גמור א"כ נדחות ראי' הרי"ף משבועת ה' כמו שהיא בר"ן בשבועות וא"כ אין הל' כראב"י ואיהו משיג על הרמב' מראב"י אמנם נ' כוונת הראב"ד רק להשיג על מה דקרי לה הרמב' טענת שמא וקאמר איהו דאי שמא מקרי גם לראב"י הוה פטור א''וו ברי מקרי ואמנם לדידן הל' כרבנן דפטור אך ה"ד משבועה דאוריי' ככופר הכל במגו כיון דמעיז בבנו אמנם היסת חייב כיון דלא הוה שמא

חזקה אין אדם מעי"ז ק' לי' עוררני תלמיד דהתם שאני דהחזקה מגרע המגו עצמה משום דאינו מעיז לא מצי טעין הכי משא"כ כאן בב"ב המגו במקומה אלא שהחזקה מגרע הטענה ולא המגו והוא אמת ויציב. לפשוט מהכא פ"ק דב"ב דלא אמרי' מיגו במקום חזקה דהרי היינו הך לפמ"ש תוס' וצ"ל דא"ל דש"ה דלאפטורי משבועה לא אמרי' מגו במקום חזקה משא"כ התם דלאפטורי ממונא וזה ג"כ כוונת הר"ן בשבועות שכ' דמהכא שמעי' דמגו דאוריי' אע"ג שכ"כ דמאת בתי ידעי' דמגו דאוריי' משום דלאפטורי משבועה לא ידעי' מהתם ע' בזה

ובענין פלוגתת ראב''י ורבנן הי' א"ל דראב"י כריב"א ס"ל דמשום מכיר בשקרו הוה טעמא וכיון דבברי גמור מיירי ראב"י כמ"ש לד' הריף אפי' בבנו מעיז ורבנן כרש"י דמשום עשה לו טובה הוה ובנו לא עשה לו טובה ושפיר מעיז

ובענין מה שהק' בתוס' ע"ד רש"י מכמה סוגיות הש"ס דגם בפקדון כו"ה פטור אולי התם בשואל דעשה לו ג"כ טובה או בשו"ש מיהת ולעולם בשו"ח כו"ה חייב

בענין תיקון העולם גבי מציאה לרש"י שלא יכחיש לגמרי ולתוס' דמיירי שיש עדים התיקון עולם שלא יניחנה וילך לו דוק ותשכח: בענין העדים שאמרו כתובות פ"ב

כ' רש"י פסולי עדות משחק בקובי' ע' ברמב"ן ורא"ה בכוונת רש"י והנה נחזי אנן דנימא ד' רש"י משום דמשחק בקוביא דרבנן לכאורה א"א דהרי כ' רש"י לקמן דהטעם דאין אדם משום עצמו רשע משום דאדם קרוב אצל עצמו ולאו כל כמיני' לאפוקי נפשא מחזקתו וכי לענין עבירה דרבנן אין לו חזקת כשרות ומ"ש

א''וו ד' רש"י הם רק ללי"ק דרב"ח דבמגו משוי נפשי' רשיעא וכ"ת עכ"פ מאי בעי רש"י בזה נ' דרש"י בא לאורויי' לן דדייק רב"ח ממתני' למלתי' בלי"ק דיל"ד תרתי חדא למה לא כלל קטני' בכלל פסולי עדות ולאיזו ענין פרטי' ותו כיון דפרט לן תנא קטני' א"כ קרובי' הו"ל למימר א''וו תנא לבר מקרובי' אתא לרבויי וא"ל דעבדי' מרבו כמ"ש רש"י באמת לקמן למסקנא דאי משו"ה למה לא כלל כולהו בחדא מחתא א"וו לרשע נתכוון תנא דידן ואי לאו דפרט קטני' לא ס"ד למימר דבמגו משוי נפשא רשיעא משא"כ עכשיו דפרט קטנים ואפ"ה קאמר סתמא פסולי עדות ש"מ כמ"ש והיינו דרב"ח ולמסקנא צ"ל דבקטני' אתא לאשמועי' דאמרי' מגו נגד חזקה דאין העדי' חותמין על השטר כדלקמן אלא דבס"ד ליתא לדר"ל דהך דר"ל תליא באידך דעדי' החתומי' על השטר כמו שנחקרה עדותן בס"ד לית לן דר"ל דהרי מה"ט אמרי' בס"ד בשטר חוזר ומגיד וא"כ הך בהך תליא ובס"ד כי דייק שפיר דייק ובמסקנא ג"כ שפיר אתא

אלא דאכתי יל"ד מ"ט לא נקט רש"י גזלן דאוריי' ונקט משחק בקוביא דרבנן ונ' דאתא לאשמועי' ל"מ היכא דמוציא על עצמו לעז גמור כיון דבמגו מהמני' לי' פשיטא דנאמן אפי' היכא דלא אודה כ"א שהוא משחק בקוביא ג"כ נאמן

והנה כ' הראשוני' בשם הר"י בן מיגאש דאפי' בגזלן דאוריי' מהימן ברישא ואפי' למסקנא משום דאמר היינו כלומר והשתא עשינו תשובה והקשו עליו דא"כ גם אנוסים מחמת ממון ניהמני' ולי לק"מ דבשלמ' בגזילה שפיר א"ל דעבד תשובה כבר משא"כ הכא דע"כ לא עשה תשובה דהתשובה היא עכשיו שבא לב"ד ואומר שחתם שקר וע"כ לפי דבריו רשע הוא וא"כ לאו כל