ליקוטי חבר בן חיים י רצח

תוס' ד"ה ואי לא סמיך ע' רש"י שהק' דלמא מיירי שהלוקח לקח אילן ואחר משרה וי"ל א"כ מ"ט דרבנן דאמרי מרחיקין ע"ש מתני' דלא יחפור וגמ' תוס' וס"ד בסו"ד והנה הריף הביא הגי' או סד ונ' דלאו דגרס לה במתני' כ"א מ' ני' דלא שבקו' פשיטתא דש"ס דדווקא הכי מדלא ערבונהו וכמ"ש ה"ה לד' הרמב' והרי"ף קיצר כדרכו והביא בסיפא או וידעי' דברישא תרתי בעי

ויש להוסיף עוד דלכאורה מפלוגתא דאביי ורבא ג"כ מוכח דברישא תרתי בעינן דאי ס"ד בסוד לחודא סגי אמאי פליג רבא עלי' דאביי במיצר הרי אם בא חבירו לחפור וסד בסוד ותו לא מידי ומאי אזיק לי' כיון דאין צריך להרחיק היכא דסד בסוד ותו מאי קאמר רבא כל מרא ומרא מרפיא לי' לארעא א"כ סד בסוד אמאי מהני אלא ש"מ לאביי ורבא וודאי תרתי והש"ס ממתני' או ברייתא למפשט בעי ובזה יתיישב לן אמאי לעיל כדפריך הש"ס אדרבא מבא בידי' לישני לי' דבא בידו נקט משום דהתם תרתי בעינן הרחקה וסוד אלא ש"מ לרבא בכ"מ תרתי בעי'

גמ' דלא דמי האי היזוקא להא היזוקא ונ"מ לענין חזקה דאם מחזיק בהבלא לא החזיק במתונא

גמ' והכרתי לאחאב הא דלא מייתי קרא דשמואל גבי נבל דהתם וודאי י"ל כלבא אבל הכא מ' דבישראל ישפוך וי"ל דהכא מק' ואי גם במים שפיכה אסור מ"ש מי רגלים דנקט תנא אלא מי רגלים להשתין גם כן אסור ומשני דבשופכין דומיא דמי רגלים מיירי

מד' רש"י במתני' דכותל דמתני' של לבני' ומ' לי' כן מבריי' דבלבני' הוא דבעי' ג"ט וד' הכ"מ לד' הרמב' פ"ט משכני' דמתני' בשופכין ובאבני' אבל בפי' המשנה מפ' הרמב"ם כרש"י אלא דד' רש"י דלבני' דווקא היבשי' בחמה וד' הרמב"ם דאפי' בשרופי'. ובענין צינמא ד' רש"י שבנוי ע"ג סלע וד' הרמב"ם שהאבני' באי' מסלע

מרחיק את הרחיי' כ' רש"י גלגול חבטה נ' כוונתו דווקא רחיי' שהקול חבטה הולך סביב סביב ורעיד את הקרקע ולא כן קול נפח וכיוצא אמנם לא כן מ' מד' הפוסקי' כ"א רחיי' ל"ד

גמ' רחיי' של חמור עיי' תוס' ולמדתי מד' הפוסקים שר' חנינא ס"ל כולא מתני' ברחיי' כה"ג דווקא מיירי אבל ברחיי' של חמור ממש לא סגי בהרחק' מועטת

והנה הרמב' הביא ב' הטעמי' קלא וטריא ומ' מדבריו דס"ל דלא כר"ח כ"א בין קלא בין טריא סגי' בג' ובעי' ג' וא"כ ר"ח גרס אלא והרמב' לא גרס אלא וכ"מ פשט ד' הראש

כ' הרי"ף דאין הל' כר"ש דמוקמי' לי' בב"ק בשטה ותמה הראש הא בלא"ה יחיד ורבי' הל' כרבים ונ' דהש"ך קנ"ה הביא משם הרי"ף פ' הכונס שהק' למה התם אינו משלם אם הרחיק כראוי ותי' ע"ש. ואמנם אי הוה הל' כר"ש לא הי' ק' מידי והוה מ' פשטא דסוגי' בהכונס משום קו' הרי"ף דהל' כר"ש וע"ז כ' הרי"ף דא"א לפ' כן דמבואר בב"ק דלית הל' כר"ש תוס' ד"ה תנור דידן ע' רש"א ונ' דק' להו הא בהדי' תנן ולמאי הל' קאמר שם הא מלתא א''וו לקונה סתם תנו דצריך להיות ככירה של נחתומי'

רבה בחלונות ע' הר"י מגש שדחה ד' ר"ח שפי' בעל החלונות ריבה בחלונות והק' הר"י מיגאש הא החלונות עצמן יכול למחות בידו ונ' דמיירי שהם פתוחת לר"ה ולא לחצר חבירו

עי"ש פ' לא יתפור אני' עדיפנא מנך נ' דכוונתו, הי' דהוא היה מתבטל עי' המתנתו מת"ת ורבא הי' יושב בביתו ולומד ורק שמעי' הי' ממתין דהרי הוא בעצמו אמר לרב דומי בין דידי לרבא איכא טובא והאי דאיענש משום דהשומעי' הי' מביני' דר"ל כי הוא עדיף מרבא

תוס' ד"ה וקמא היכא לא רצו לפ' דהא באמת מק' הש"ס משום דלרבא אפי' סמוך למיצר אסור לסמוך דהו"ל להש"ס לפ' היניחא לאביי

באו"ד מ"מ מ"ט וי"ל השום דלרב יהודה ל"ק מידי דמתני' מיירי בבא לסמוך ואצטריך לאתויי שמעתתא דרבא השמיט הך קו' אף דיק' דרבא אדרב'

מתקיף לה רבא נ' דל"ק לי' לרבא עלי' דר"י דלתני מתנא בקיצור מרחיקין כותל מן כותל די"ל א"כ נימא דגם בכותל חצר דינא הכי ולהכי האריך התנא בלשונו למימר דלא בכל כותל דינא הכי

תוס' ד"ה אלא אמר רבא וי"ל דמיירי שנפלו שני' וס"ד דהוה כבאו לחפור בב"א וכ"א מרחוק ב' אמות ממיצר קמ"ל כיון דבתחלה הי' ד' אמות משל חבירו גם עתה נשתעבד לזה

באו"ד וליכא למימר כוונת דברי' דבאמת מתחלה א"צ להניח ממצר שלו כלים אלא מאחר שבפעם הראשון הניח ד' אמות נשתעבד לי' לאותן ד"א וגם לבתר דנפל צריך להניח ד"א

תוס' ד"ה אבל אף דדחי תוס' ד' ר"ת ממזחילה פסק הרא"ש כסברא זו משום דמסתברא הכי בלא ראי'