ליקוטי חבר בן חיים י רצז

והבהמה עייפ"י משא"כ בפשוט ופשוט וע"ז משני לי' דעובד כל היום א' לפשוט ואח"כ ב' ימים לבכור וממילא ביום הב' של בכור אינו יכיל להשתעבד בו כ"כ וביום שלאחרי' עובד שוב לפשוט

תוס' ד"ה ש"מ לכאורה למ"ש רש"י דמשוחרר יכול למכור עצמו בע"ע וכ"כ תוס' ד"ה לישא שפחה א"כ מיד מוכר עצמו בדמי' לע"ע לרבו וע"ז ק' קושי' תוס' ולא שהרמב"ם נחלק על רש"י בזה מכח קו' תוס' ד"ה כופין עיין שם

רש"י ד"ה גוד ליכא ולא רצה לפרושי דבע"ע אינו יכול לרדות בפרך ונ' ד' רש"י שהוא חציו ב"ח גם עכשיו אינו רודה זו בפרך

רש"י ד"ה וש"מ י''לד במתני' הו"ל לרש"י לפ' כן ותו פשיטא דה"פ ונראה דמשום דאמרי' בעני ל"ש איגוד וקשה אמאי ישתדל בעד קנה ומ' דא"צ האח לרצות בזה והטעם כדי שישאר שם אחיו עליו אא"כ מאי מק' הש"ס מ"ט דרשב"ג נימא כיון דאתה נוטל פחות ע"כ תמכרנו ואינו רוצה כ"א שישאר שמו א"וו דזו אינו טענה

גמ' בתרוויי' מבעי לי' ולהכי מפ' אפיי' ובישלא ופלכא ונוולא ולא נקט בקיצור דאי היתה שוה יותר מהאחרת משום דבעי' תרוויי' צריכי כדמשני אלא שהרמב"ן לא כ"כ עיי"ש

באגדה טול קוסם מר"ן ז"ל הי' רגיל לפ' שאמר לשופט טול קורה כלומר מקרה זה שאני חוטא מבין עיניך בשביל שאתה מנהיגינו הנקראין עינו העדה כי דור לפי מנהיג ולי נ' השופט מוכיחו על עבירה אשר כמעט אינה ניכרת כקוסם בין שיני' והוא חשיבו והמחשב זה לעבירה יש לו קורה כנגד עיניו כלומר בחשך והלך

כספך לסגים כלומר מו"מ שלך ברמא והי' משובי' יינך היינו תורתך מהול במים איננה כדאי למשכנו אחריך. שבור חבי' ושמור יינה פי' מר"ן ז"ל הכוונה שלא יצא מדעתו ע"י היסורין וזה דבר ק' והיינו דחרה אף ה' בריעי איוב שראו ייסורי' הי' להם לומר כי ע"י היסורין יצא מדעתו

וה' ברך את אברהם בכל ע' בזה ברמב"ן פ' חיי שרה ע"פ זה ותמצא נופש

סוגי' דמגו במקום חזקה תמצא בליקוטי חבר חלק ראשון הדרן עלך פ' השותפין בעזר זן כל דכפין ונתחיל לבאר פ' לא יחפור אדם. בעזרת בורא ויוצר כל אדם. בענין בור סמוך למיצר. סוגי' דרוב וקרוב תמצא בלקוטי חבר דחלק שני

נ' דבפלוגתת אביי ורבא בלי"ק טעמו' דאביי דכיון שאינה עשוי לבורות הו"ל מלתא דלא שכיחא ולא עבדו בה רבנן תקנתא ורבא א"ל עד השתא הויא לא שכיחא אבל בתר דעבדת אתה בור למחר גם אנו אעשה ועד"ז יל"פ ד' מהרי מיגאש לקמן גבי דירה שאני שפי' הר"י מיגאש דלא שכיחא שיעשה אדם דירתו אוצר וק' עלי' מאינה עשוי' לבורות דלא שכיחא ואפ"ה אינו סומך ולמ"ש א"ש דמאחר דזה חפר בור שוב שכיח שיחפור גם הוא

ואמנם עיקר פלוגתיי' דרבא דייק לכותל בורו במתני' ואביי מ' לי' דלענין מקח וממכר מני לה

תוס' ד"ה אביי אמר דבור בתרא ו' טפחים ע' ראש ונ"י לעיל בשמעתין ובלא"ה מ' כן דהרי בבאי' לחפור בב"א מודה אביי דכ"א מרחוק ו' טפחים ש"מ דו' טפחים בעי' גם לאביי

גמ' א"ל רבא האיתמר ומ"מ ראי' לא מצי רבא מייתי דלמא ס"ד דדווקא בשדה שייך מרפית ארעאי ולא בבור ולא מצי למתני סמוך למיצר חבירו קמ"ל תנא דגם בבור דינא הכי

תוס' ד"ה מרחיקין את הגפה"כ בסו"ד וא"ת נ' דבלא"ה יק' להך לישנא דבאינה עשוי לבורות גם רבא מודה וה"ה באינה עשוי לכותל דמ"ש א"כ לוקמא הכא במקום שאינו עשוי לכותל כגון בחורבא וכיו"ב א''וו קו' הש"ס הי' ללי"ק דבכה"ג פליג רבא וללי"ק הרי לא נחתא להך סברא דקמרפית לי' לארעאי

רש"י ה"ג בא בידים שאני ודלא משנו לא שבאו לחפור בב"א דא"כ אכתי תק' אמאי נקט בא בידי' דמ' בלא בא בידים אפי' בב"א א"צ להרחיק והא ליתא דבב"א בכ"ג צריך להרחיק

דייקא נמי ע' תוס' ואולי י"ל דמהכא דייק לי' אביי דסמיך ולית לי' לחלק. הב"ע דמפסיק צינמא הו"מ לשנוי הא מנו רי יוסי אלא דאכתי יק' מסיפא הא זה סמוך לגדר. ת"ש מרחיקין את האילן נ' הא דלא מק' מאילן עד השתא אף דמדכר לי' הש"ס מיד בפלוגתא דאביי ורבא ה"ט דהי"מ למימר דרבא ל"פ כ"א בהרחקה מועטת של ג' טפחי' אבל לא בהרחקה של כ"ה אמה ואמנם לבתר דמק' לי' מעבודת הכרם ולא משני לי' הכי א"כ אין חילוק שוב מק' לי' מאילן: