ליקוטי חבר בן חיים י רצו

פחות מה' טפחים גרע מהוצא ודפנא וכ"נ שהבין הרא"ש אמנם הרמב"ן מפ' ד' ר"ת דלאפוקי מחצלת דלא קאמר ש"ת ותו לא עיי"ש

ומקדש שני מ"ט לא עביד נ' דהיינו דהביא מתחלה המקשה לפי' דכל ד' אמות צריך טפח וא"כ יצר ההיכל ובתר דמשני לו דסגי בחד טפח מק' מאי דק' לי

מנ"ל אף דמתני' היא במדות כמה גבוה הי' בית שני מ"מ מק' מ"ש דברוחב לא רצה לשלות משום הכל בכתב וגו' כמו שביאר השי"מ ובגובה מנ"ל לשנות ומתרץ דקרא אשכח ודריש

בענין סתירת בי בי''הכנ השותפין שם

רש"י ד"ה זוזי ומניחי' ביד גבאי ר"ל דאז א"א שוב לשנותן

תוס' ד"ה קטלינהו צט"ג הרי בביצה פ' יו"ט מבואר דבבא בן בוטא מתלמידי שמאי הי' באותו מעשה וצ"ל ד' תוס' דתרי בבא בן בוטי היה ולולי ד' הי' נ' דהלל לא מלך אז עדיין נ"א קפח לבנו בתורה והושובוהו בראש אבל לאחר שנים שלשה מלך הלל להיות נשיא: בענין שאר דיני דמתגי' השותפין שם

ונעביד הו"מ לדחויי הא מבחוץ תנן אלא דעדיפא לייף לי' נ' דאי בשעת בנין בנאו לא נקרא לייף אבל אחר שנבנה הכותל עשה חזית זה נקרא לפופו וע"ז קאמר מידע ידוע ובזה מובנים ד' התוס' ד"ה מבחוץ ע': בענין המקיף את חבירו פ' השותפין

את הראשונה וכו' עי' חי' הרמבן מ"ש בזה וי"לד ל"מ אם בנה כ"א שלשתן יוכל חבירו לומר לו הודעתנו הייתי בונה עמך קמ"ל אפי' בנה זא"ז דוודאי הי' יכול לבנו' כותל שני וכן רביעי אפ"ה אם בנה רביעות מחייבין אותו

רש"י לתת לו כלום ר"ל אפי' דמי מחיצ' י"ט. וע' רש"א מ"ש ע"ד רש"י וק' לדברי' מרוניא לקמן דהיא לרבינא ד' שדות ואין כאן יורד שלא ברשות וע' רש"י בב"ק שם שכ' בהדיא דאם הי' לו ד' שדות יגדר הרביעי' ואמנם באמת עכ"פ ד' רש"י עם ההג"ה צריכין להדדי דמטעם בקעה אין דרכה לגדור ק' ברביעי אמאי מחייבי' וצ"ל משום היזק דבהמות ואי לאו משום דאין דרכה לגדור שוב ק' דגם בג' אין מחייבי' נהי דהיזק בהמות יש הרי היזק ראי' סליק מני' וע"כ משום דבבקעה ליכא היזק ראיה במקום שלא נהגו לגדור. וע' כ"מ דרצה לפ' לד' הרמב"ם כולי סוגי' בתורבא וגם מעשה דרוניא אא"כ מאי גדר דקלי שייך ורמז לזה ה"ה ע' בדבריו ודע דרש"י ל"ג כלל לי"ק כ"א רק לשנא אחרינא וגי' תוס' בלי"א ואינו נותן אלא דמי רביעות

תוס' ד"ה ל' לצלא נ' דלפי' רש"י דמיירי שהי' הגדר בין רבינא לרוניא לא מבחוץ ליתא לפי' ר"ת דהאיך אפשר שהי' רוניא בר מצרא אבל לד' תוס' ב"ק שם דהמחיצה הי' מבחוץ יכול להיות כי בתוך ההיקף הי' עוד שדה ולשדה זו הי' רוניא בר מצרא מרוח א': בענין בני העיר פ השותפין

תוס' ד"ה הא והא מבראי בסו"ד לכאורה בפותחות ג"כ עדיף אי' לי' פותחת אבל בשי"מ פי' דע"י הפותחת מתיירא העני לקרב אל הדלת וא"ש ד' תוס'

גמ' לפי ממון ע' נ"י ואפשר לומר דלרשב"ג דתכלית החומה משו' שונא וודאי לפי נפשית גובין דסתם שונא על עסקי נפשות בא אבל לרבנן מס' לי' אי גם לדדהו עיקר טעמא משום שונא וגייס טפל ולפי נפשות גובין או עיקר טעמא דרבנן משום גייס ולפי ממון גובין ופשיט לי' דעיקר טעמא משום גייס ואמנם ר"א יסבור דבסמוך ליער גובי' לפי נפשות כרשב"ג קמ"ל וקבע מסמרות בלי"ב איבעי לי' אי נימא דהגייסות עיקר ביאתן בשביל בעלי ממון ולפי ממון לבד גובין או דלמא מאחר דבאו גייסות ומתייראין לבא בתוך העיר הבתים הקרבין יותר מסכנים ופשיט לי' כן

כולהו כ' רש"י ה"ה רובא דאל"כ למה לא הזכיר הכ' רק מעט אלא ש"מ דרוב ככולא

ד"ה קרית לא שנית ש"מ דגם בימיו היו בעלי משנה בלא מקרא. פרנסי' נ' דר"ל הבין כוונתו וכמ"ש רש"י וא"כ בר אוריון היא פרנסי' לבתר דנפיק דאג ר' דלמא בפומי' היא דנפיל הכי וע"ה היא ומה שפתח ר' אח"כ לכל דלמא יש עוד ת"ח שאינם רוצים להינות מ"הת וימותו ברעב ומוטב שיתפרנס גם ע"ה

אכסניא לפי' ב"א שהם מגינים על ב"א. ור"ח ק' לי' מאי ענין אבל לאכסניא ולרש"י צ"ל דאף דזבל לכאורה לפי ב"א הוא ומ"מ כיון שהוציאן דרך אפתח לפי פתחי' מתחלקת וכן רמז רש"י

בענין גוד אז אגוד פ השותפין

מתני' רש"י טרקלין ומידן ומיני פלטין נקט תנא תרוויי' שלא יעשה מטרקלין מורן שאין זה נקר' שמו עליו: ואם לאואין חולקין ובהא נ דפליגי ר"נ ור"י לר"י ואם לא אין חולקין אבל גוד או אגוד ולר"נ ואם לאו ישארו שותפות

בכור ופשוט ע' רש"י נ' כוונתו דהבכור יעבוד בי ימים וביום ג' לא יהיה לפשוט מאומה כי העבד