ליקוטי חבר בן חיים י כח

כלה כמות שהיא ע' רש"י כוונתו דמה אתא בי"ש למימר הכי הול"ל ב"ה אומרי' כלה נאה וע"ז שייך בי"ש וע"ז כ' רש"י דבעלמא אמרי' מקצת שבחו של אדם בפניו והכא אפי' כולו אמרי'

וחסודה כ' רש"י חוט של חסד כוונתו דל"ל חסודה ממש דאמרי' בסוטה אשה חסיד מבלי עולם

מדבר שקר תרחק מבואר דאין זה שקר גמור דה"ק ע"י חוט של חסד נאה ואמנם לבריות מחזי כשקר

והנה בי"ה לא חשו לתרוצי קו' בי"ש דכיון דמנהג העולם כך הרי יודעי' דמשום מנהגא אומרי' כן ואין כאן שקר כלל: לא כחל ר"ל שלא תדמה כי העלתה חן מחמת כיחול כ"א משום כי מה' יצא הדבר

ודר"ז ה"פ דברי תורתו נכוני' מצד עצמם וא"צ שום כיחול ופרכוס והסבר

בד של הדס ע"ד דאמרי' הדס רומז אע"ה שיש להם מע"ט דהיינו ריח ולא תורה והאשה דלאו בת תורה להני נמשלה: וג' היינו כנגד תורה להחזקה ועבודה וגמי"ח ואפשר גם בלולב ה"ט: כי כשורא לחיי א"ל הכוונה כי קורה ולחי של מבוי שבאי' רק להציל מן החטא וא"כ לא יחטא

ולהכנסת כלה דייק הח"מ מזה דגם מי שתורתו אומנתו מחייב לבטל מדר"י בר אלעאי ומייתי מד' הראש ואמנם לדעתי כוונת הראש דבאמת מי שתורתו אומנתו אינו מחויב כ"א רשות

כוונת הרמב' דתכריכי מת קודמי' לצרכי משום דמצוה עוברת היא

ארמלתא מאי הנה רש"י נחלק ע"ד תוס' וס"ל ביהודא ראי' כלומר לאפיקו בבל וא"כ לכאורה אבבל פריך ומדרדיג רישא לא ניחא לי' דהתם ע"כ לאו מעשי' בכל יום הוה וכן מוכח הל' כי הא וכו' ואמנם כיון דמשני לית לה כסני א"כ מעיקרא מ"פ מ"ש מא"י ולזה נ' דלכאורה במ"פ לרש"י ת"ק וריב"ב א''וו ת"ק סבר דקליות אין ראי' כמ"ש תוס' דבשאר סעודות ג"כ מחלקי' קליות ואמנם א"כ לת"ק בבבל ארמלתא מאי ומשני דהוו זהירי בארמלתא בקליות וכמ"ש שוב בתוס'

בענין גביי' כתובה

והדרא ומפקא בהאי ב"ד נ' דלרבותא קאמר דאפי' בהאי כ"ד מציא גביא שנית דבפעם הראשון נתן לה הב"ד הפס"ד שכתובתה מאתים ועכשיו תבא לגבות בשטר כתובתה

כ' רש"א וק"ק מאי איכא בין מ"ד נאמן ובין מ"ד לא אמר כלום כיון דעכ"פ צריכה להחזיר השטר כתובה ונ' די"ל עדים שנשרפה א"נ דלמ"ד נאמן נאמן כה"ג ולאידך מ"ד אינו נאמן

כ' תוס' דמיירי בתפסה שלא בעדי' וק' א"כ אף בדבר שאין בו טורח אמאי לא מהימנא במגו דלהד"מ וצ"ל דהוה כמגו במקום אנן סהדי

ולשני וכו' כוונת רש"י לטעמי' דמתני' עכ"פ בלא תובעו דווקא מיירי וא"כ אין מקום לד' תוס' דשלך הוה רבותא טפי משום דהוה ברי דלרש"י לא מיירי בברי ולזה כ' רש"י דכיון דבין דידי' לחברי' הוה עסק דינא למה לי' דנקט אבוה כלל

ולקמן שוב פי' רש"י גבי מנה לי בידך דל"ת דקו' הש"ס הי' למה נקט קרקע דמה לי קרקע או כסף כ"א אלעיל קאי נהי דבקרקע אצטריך למנקט אבוה ל"ל דנקט מטלטלי ואמנם כדפריך מהאכלתי' פרס אצטריך רש"י ליישב דקו' הש"ס הי' דהיה רבותא טפי משום דהוה מודה במקצת ע' בזה

מחמת ממון כ' רש"י שצועקי' כוונתו דמחמת ממון שחייב למלכות הוה כמחמת נפשות דעכ"פ לא ירצה שיתגלה מקום מושבו

שלא בפני' כ' רש"י משום דחברך חברא אי' לי' כוונת רש"י בזה דווקא ולא פי' כן לעיל משום דבס"ד מצי' למימר דבהא תלי' מלתא למ"ד לא הוה מחאה ס"ל דמחאה ה"ט כי היכי דליזהר בשטרא ושלא בפניו מה"ט לא מהני ומ"ד מהני ס"ל טעם מחאה משום דאי לא מחי שש"מ מחיל אזכותי' וא"כ אפי' שלא בפניו מהניא ואמנם למסקנא דתחלקי' בין יהודא וגליל וכיוצא, בזה ע"כ משום חברך חברא אי' לי' מהני וזה כוונת רש"י

אי אליבא דראב"י ע' רש"י ותוס' והעיקר בזה דלד' רש"י דר"י באינו תובעו מיירי קו' הש"ס הוה כפשיטו הרי רבנן גם בתובעו פליגו וכ"ת השתא בס"ד מנא יודעי' לזה כ' רש"י דהשתא ס"ל מתני' דשבועות רבנן היא והתם בתובעו מיירי ואמנם לד' התוס' דגם ר"י בתובעו מיירי אין מקום לד' רש"י לזה כ' תוס' דהש"ס מייתי כל הסוגי' ע"ד והוינן בה ולמאי דמסיק א"כ גם בעדי' פליגו רבנן וממילא סיפא שוב לא א"ש וזה לרבנן ולראב"י דכוותא הוה דלר"ש באמת רק לס"ד קאמר דלא מצי קאי לראב"י ולתוס' דכולא סוגי' ע"ד והוינן עלה באמת גם למסקנא ניחא ואמנם לרש"י