ליקוטי חבר בן חיים י רפו

דמצי אדרבא מסתבר דוודאי משום פ"פ תקני חכמי' דאינו נאמן להפסידה כתובתה משא"כ היכא דנאמן להפסידה כתובתה למה לן לחוש לאקרורי דעתא לא שדי אינש זוזי בכדי והיינו מאי לאו דקאמר אביי והש"ס דחי לי' דלמא לא סמכו חכמי' ע"ז אמנם באמת מסתבר כדאביי דעיקר תקנתא משים פ"פ והיינו משום דאינו נאמן להפסידה כתובתה ומעתה א"ל דמאן דאי' לי' כתובה דאוריי' עיקר תקנתא כמ"ש משום דבפ"פ חששו לאקרורי דעתא הואיל ואינו נאמן להפסידה כתובתה ואמנם מאן דאי' לי' כתובה דרבנן באמת עיקר טעמא משום שקדו והיינו דאפליגו תנא דמתני' ס"ל כתובה דאוריי' ולהכי נקט לעיקר טעמא אקרורי ותנא דברייתא ס"ל כתובה דרבנן ולהכי נקט לעיקר טעמא דשקדי ונמצא עכ"פ דתנא דידן כרשב"ג והיינו דאמרי' רשב"ג אומר נותן לה ממעות קפוטקיא ומה"ט בתולה נשאת ליום הרביעי דווקא דחיישי' לאקרורי דעתא

ולסיים בד' אגדה י"ל הא דמר מנשק כיפי ומר מתקן מתקלי' ומר קיים משמשא לטולא ומר מיגנדר בעפרא. בנפ' הכ' אתה תקום תרחם ציון וגו' כי הנה אה"ק היא ארץ זבת חלב ודבש ואמנם אין זה תכליתה כ"א העיקר שהדר בא"י דומה כמו שיש לו אלוקי כי הארץ אשר ה' דורש אותה ואך בה השכינה שורה וכיוצא והנה הדר בתוכה לתכלית זה הנה הוא כדאי לזכות גם לדבשה וטובה אמנם העושה דבשה וטובה לעיקר עלי' הכ' אומר וישמן ויבעט ובסוף גם זה לא יעלה בידו וז"נ א' מכוונת צורנו אשר מיד בבא אאע"ה לא"י נהי' שם רעב והצטרך להניד רגליו משם ואח"כ שב שמה בכסף וזהב וכיוצא כי בפעם הראשון הי' טוב א"י חביב ביותר על אבינו ע"ה ואין זאת המדה ואמנם אח"כ כאשר בא כבד מאוד בכסף ובזהב מחו"ל שוב לא הי' טוב עו"הז של א"י חביב כ"כ ואפש' זה ג"כ בשורת הרכוש גדול לאאע"ה ג"כ מה"ט למען לא יבאו בני' שם רעבים וצמאי' וחסרי' כ"ט שלא יחליפו עולם עומד בעובר ואמנם בעו"הר ע"כ זאת לא עלתה לאבותינו ובעטו ברוב טובה והי' להם העיקר לטפל והטפל לעיקר ויל"פ זה ג"כ על מה שאז"ל על מה אבדה הארץ על שלא בירכו בתורה תחלה ר"ל לולא הי' עיקר ברכתם לה' על שאווירה הא"י תחכים וברכו תחלה לה' שזכם בארץ קדושה כזאת אזי לא הי' טוב א"י להם לתקלה ולא הי' טוב א"י סבת עונם ולא הי' נתקיים בה גפרית ומלח שרפה כל ארצה בעו"ה אך מאחר שלא הי' כן כ"א עיקר שמחתם הי' בטוב הארץ וגרם זה להם תקלה ע"כ אבדה הארץ ונצתה כמדבר והיינו שלא הי' יודע לפ' כ"א הש"ית היודע מחשבות ולזה אמרו ג"כ דמה"ט אין ת"ח מצויין לצאת מבניהם ת"ח הכוונה דהת"ח עצמו וודאי לא מקרי ת"ח אם לא ישמח ויעז בתו"הק ויברך עלי' ק' פעמים ביום ואמנם לא אמרו לצאת מהם ת"ח ואנו יודעי' דאבני' כ"א לצאת מבני' הכוונה כי בבני' האשמה שהמה רואי' הכביד והיקר לאבותם וכסבורין כי זה תכלית הלימוד ולא יברכו בתורה תחלה כ"א בשמאלה של תורה ולא יעסקו בה לשמה וממילא אין זוכין לכתרה של תורה והנה כאשר אנו מתפללי' עתה על הגאולה אנו צריכין למסור מודעא תחלה כי לא לאכול מפריה ולא לשבוע מטיבה אנו מבקשים כ"א אפי' כשהיא בחורבנה ואין בה אלא אבני' ועפר אני מחבבין אותה ומה שאנו מתפללין על תפארתה והדרה זה משים כבוד ה' שיתגדל ואם אנו על דעת זה אזי אנו כדאין שיבנה ה' ציין ויקבץ נדחי עמו וז"ש אתה תקום תרחם ציין כי עת לחננה ובמה נודע זה כי בא מועד אשר רצו עבדיך אפי' אבני' ואת עפרה יחננו וגם כי בנה ה' ציון הוא רק למען יהא נראה בכבודו וייראו גוים את שם ה' כי בנה ה' ציון וגו' והנה הני אמוראי רצו כלם להראות זה והנה חד מניי' מנשק הסלעי' להראות כי רצו עבדיך את אבני' וחד מיגודר בעפרא וחד קם משמשא לטולא להיפך מד' רש"י שלא ליהנות בעו"הז מא"י וחד מתקן מתקלי' כלומר הכין רכשו להראות כי גם בחו"ל די לו קנינו עו"הז כמ"ש על אאע"ה למעלה והנה עשו כן למען מהר הגאולה שיהי' עת לחננה ואמנם אמרו בתר הכי כי בהא לא סגי כי תכלית דבר זה שיברכו בתורה תחלה ותהא התורה חביבה עלי' אמנם דור שבן דוד בא קטגוריא בת"ח ולא תהא התורה חביבה על ישראל וא"כ אין כל זה שוה לנו ואמרו כי הקטגוריא תהי' בעו"ה צירוף אחר צירוף בתחלה ימאסו במנהגי ישראל ואח"כ בדברי סופרים ואח"כ ח"ו יפשטו יד בעקרי תו"הק ואמנם א"כ ח"ו נייאש עצמינו מן הגאולה וע"ז קאמר כי כל זה לא יפסיד כי בשוב ה' את שיבת ציון לא די שלא יהא קטגוריא בת"ח כ"א הש"י ישפוך את רוחו על כל בשר ואפי' הריקני' שבנו ימצאו חפצם בתורה וז"ש עתידין אילני סרק שאינם מוכני' כלל לישא פירות ואמנם בכל זאת לא יהא גורלם שוה עם אוכלי לחם העצבים המנדדים שנה מעיני' בעו''הז וז"ש כי עץ נשא פריו אבל תאנה וגפן הם בעלי מקרא ומשנה ותלמיד נתנו חילם והנה דברי' הללו רמוזי' ג"כ במשנתינו הזאת