ליקוטי חבר בן חיים י רפה

ואמנם דקדק רש"י ואמר וקבעתי' דאם אמר אבד ממנו אף אנו נאמין לה דנאבד ממנה ולא פרע לה עדן כיון דע"כ אבד מא' מהם

וליחוש דלמא מפקא לגיטא ע' רש"י דעיקר קו' אלאח"מ וע' רש"א דאין ד' התוס' כן וצ"ל לרש"י דע"כ חיישי' להא אי גביא עכשיו גם תוס' משא"כ אי לא גביא כ"א עיקר ולא תוס' למה זה תצניע מכ' כתובתה דלמא תמות היא ברישא ולא תבא לעולם לידי גוביינא

עלי' להביא ראי' ע' תוס' ונ' דעכ"פ ה"ט דרב בלי"ק פליג אדשמואל דדלמא כ' לה לאחר מיכן. והנה הטור כ' דבשעת הסכנה אפי' בלא עידי הגט גביא ותמה עלי' הב"י וכ' הלח"מ ליישב דד' הטור כמ"ש תוס' בב"מ י"ז דלר' יוחנן ייפו חכמי' כח האשה דאפי' בלא עדי' תגבי לאחר הסכנה ולענ"ד במ"כ א"א לומר כן לד' הטור דהרי הטור כהרמב"ן ס"ל ופסק כן דר"י לא מיירי כ"א במקום שאין כותבין כתובה וא"כ אין כאן שום ענין לד' התוס' וד' הטור צ"ע

לסיומא דמס' כתובות ובענין שובר

ובענין יישוב ד' הרי"ף דפסק כר' יוחנן בב"מ ופסק בסוגיין כשמואל נ' ליישב דהנה באמת הדבר צריך ביאור מ"ט במקום שכותבין כתובה לא יהא נאמן לומר פרעתי אם אין לה כתובה ולמה נאמין לה שאבד שטר כתובתה ולזה נ' דהנה צריך ג"כ ביאור מ"ט תקנו במקום שכותבין כתובה לכתוב כתובה כיון דלא כ' ככ' דמי והנה י"ל בזה ב' דברי' י"ל שתקנו כן לגרע כח האשה שלא תוכל לתבוע ב"פ כ"א בפעם הראשון תחזור הכתובה ושוב לא תהא נאמנת וי"ל דלטובתה תקנו כן שלא תצטרך לעידי הינומא וכ"ת תינח בתולה אלמנה למה כותבין לה כתיבה י"ל אם לא היו כותבין כתובה לאלמנה אף אנו לא נאמין לבתולה שאבדה כתובתה וכ"ת תביא עידי הינומא אף אנו נאמר גרשה והחזירה ולכך תקנו לכתוב גם לאלמנה וא"כ ע"כ אבדה כתובתה והכוונה דאין כאן ריעותא אם תביא עידי הינומא ומעתה לטעם השני גם במקום שכותבין מ"מ הדין כדמעיקרא דלטובתה אמרי לכתוב ולא לגריעותה ואם תדקדק בדבר יתיצב לנגד עינינו דדבר זה תליא אי כתובה דאוריי' ולא שני חכמי' קילי כתובה כלל או כתובה דרבנן ומקילי כתובה שנו והנה שמואל הוא דקאמר פ"ק דף י' דכתובה דרבנן וא"כ ע"כ במקום שכותבין לאו לטובתה אמרי כ"א לגריעותה דלא תיהוי עדיפא משטרא אחרינא וא"כ בלא"ה ע"כ מתני' במקום שאין כותבין עסקי' וכן הוה ס"ל לרב בלי"ק אמנם בלי"ב חידש לן רב דכולא מתני' לרשב"ג היא ורשב"ג הרי ס"ל כתובה דאיריי' וא"כ ע"כ גם במקום שכותבין הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום ולזה אוקמא רב במקום שכותבין והנה ר"י הוא דאמר כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הל' כמותו וא"כ ר"י ע"כ ס"ל כתובה דאוריי' נמצא דלר"י שפיר פשיטא לי' לאביי דאפי' במקום שכותבין ס"ל דטוען אחר מעב"ד לא אמר כלים ואמנם אנן לדידן הרי"ף וסייעתו דס"ל כר"נ ורבא בפ"ק דלא קיי"ל כרשב"ג כ"א דכתובה דרבנן א"כ לא קיי"ל כר' יוחנן כ"א במקום שאין כותבין ולא במקום שכותבין ונמצא יוצא ממילא ג"כ מדברינו דתוס' לטעמיי' דס"ל להל' כתובה דאוריי' שפיר פסקו כר' יוחנן אפי' במקום שכותבין ומ"מ מתבאר מדברינו בשטת הרי"ף דע"כ לא אמרי' כולא רשב"ג היא דרשב"ג הרי ס"ל כתובה דאוריי' ובהא גופא פליגי ת"ק ס"ל כתובה דרבנן ולא ייפו כחה קידם סכנה דבמקום שכותבין באמת אינה נאמנת א"כ בשעת הסכנה צריכה עדי' מיהת ורשב"ג ס"ל דייפו כחה דאפי' במקום שכותבין נאמנת א"כ שפיר ס"ל דגם לאחר הסכנה יופו כחה וע"ד שכ' תוס' ואמנם א"כ הרמב' דפסק כתובה דרבנן שפיר השמיט הא דבשעת הסכנה ואמנם הטור שיב אזיל בשטת הראש דכתובה כעין דאוריי' תקנו חכמי' בכסף צירי וכיוצא ולית לי' קילי כתובה א"כ שפיר פסק כרשב"ג דבשעת הסכנה יופי כחה אפי' בלא עדי' ור"ל במקום שאין כותבין דבעדי' אפי' שלא בשעת הסכנה נאמנת

ועד"ו עכ"פ אביי דפשיטא לי בב"מ במסקנא דאפי' במקום שכותבין הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום ע"כ ס"ל כתובה דאוריי' ובזה נבין ד' אביי דף ט' ע"ב אמר אביי אף אנן נמי תנינא דפ"פ נאמן לאוסרה עלי' וכו' אי למיתב לה כתובה ניתב לה אלא לאו לאוסרה עלי' מאי לאו דקטעון פ"פ ויל"ד לאיזו ענין קאמר אי למיתב לה כתובה הרי אי אינו נאמן לאוסרה ולא אמרי' שוי' חד"א דאמרי' אינו בקו מכ"ש דלענין כתובה אינו נאמן ואם נאמן לענין כתיבה א"כ גם לאוסרה נאמן דע"כ לא אמרי' אינו בקי ותו אמאי לא קאמר אביי מאי לאו דקטעין פ"פ ולזה נ' דאביי לטעמי' דס"ל כתובה דאוריי' וא"כ אינו נאמן בפ"פ להפסידה כתובתה כמבואר מד' ר"נ אמר שמואל דהא בהא תליא ואי מיירי מתני' להפסידה כתובתה ע"כ בטענת דמי' מיירי ואין כאן ראי' ולזה קאמר דלענין כתובה לא איירי תנא וא"כ שפיר מצי מיירי בפ"פ וכיון