ליקוטי חבר בן חיים י רפג

ומ"מ אפשר ליישב ג"כ ד' שמואל דהנה מדינא לא הו"ל למהימן להאי נתבע אשבועה דהרי חשיד אממונא אלא דאמרי' אשתמוטי ואמנם מה"ית נימא הכי ואמנם עפ"י ד' המלוה גופא דהרי הוא המני' שהלוה לו והפקיד בידו בלא שטר ואמנם תינח אם יש בטענתו ב' כסף דחשיבי שייך למימר המנ' משא"כ בטענה כ"ד מאי המנותא איכא ולכך בעי' ב' כסף דווקא לשמואל וכ"ת א"כ נימא בפחות מב' כסף מתיך שאיל"מ בשלמא היפוך שבועה איכא למימר דכה"ג לא תקינו רבנן דלא לחזקוהו בחשוד גמור אמנם משאיל"מ נימא מיהת לא היא שמואל לטעמי' דס"ל חזרה שבועה לסיני וא"כ לדידן דס"ל מתוך שאיל"מ ע"כ ליתא לדשמואל והיינו דלא קיי"ל כוותי'

ואמנם לאיזו ענין כ' רש"י כן במתני' נ' דהיינו משום דבאמת רש"י פי' הך דשתי כסף ופרוטה משום טענו חטין וא"כ לא פי' התנא כלל הך דטענה ב' כסף דקאי אכפירה וק' באמת מ"ט בשלמא לשמואל לא אצטריך לפרושי דאתיא כפשטא אמנם לרב אמאי לא מפ' לזה כ' רש"י דלא אצטריך משום דהוה סברה החיצונה הכי וכמ"ש

ואמנם הא גופא דפי' רש"י הך דב' כסף אליבא דשמואל נ' דד' רש"י כהר"ן דרב ס"ל חטין ושעורי' והודה בא' פטור אמנם לדידן דקיי"ל חייב אס"ד דאצטריך תנא לפרושי הך דטענה ב' כסף הרי עדן לא פי' מידי דהרי נוכל לפ' דמשום טענו חטין קאמר א"וו באמת הכי הוא פי' דמתני' וטענה ב' כסף א"צ פי' וכמ"ש

אלא אי ק"ל א"ה דבטענו חטין מיירי אמאי הפסיק תנא באמצע ושבק מין הטענה והדר אמודה מקצת וכופר הכל ונ' דלד' רש"י אתי תנא לאשמעי' הכא דכל מין מטבע א' ולזה נקט דהוא טוען מטבע א' דהיינו מנה והלה מודה בחמשי' דנרין מטבע אחרת אלא ש"מ דכל מטבע מין א'. ואח"ז אתא תנא בסיפא לגלוי ארישא ואמר דרישא הוה בלטרא זהב והודה בכסף וסיפא הוה במודה לו במטבעות שהכל מין מטבע אחת

טענו חטין למדתי מד' רש"י דס"ד דשם חטי' כולל כל מיני תבואה כנהוג בד' חז"ל בש"ס ולזה אשמעי' דמ"מ בתובע בב"ד חטי' דווקא קאמר וז"ש רש"י דאין ההודאה ממון הטענה וכן בד' ר"ג כ' רש"י דלא בעי הודאה ממון הטענה כלומר דלא תימא דבחטי' ושעורי' דווקא פליג ר"ג דס"ל שעורי' בכלל חטי' קמ"ל רש"י דלא היא

ובענין דאמר ר"ג רואה אני נ' כפשוטו ליישב קו' תוס' דהנה ד' הרמ"ה דטעמא דהודה בשעורי' פטור משום משטה ולכאורה יק' א"כ אמאי מחייב ר"ג שבועה וצ"ל באמת דווקא כשעומד בהדאתו מחייבו ר"ג ומעתה אם אין בל' ל' קנקני' מצי טעין אקנקני' משטה ופטור משבועה אף לר"ג משא"כ אם יש בל' ל' קנקני' לא מצי טעין משטה כלל. ואמנם הך פליגתא דטענו חטי' ושעורי' והודה בא' אי חייב או פטור נ' דתליי' בפלוגתת רב ושמואל בפי' הך ל' טענה דלשמואל דטענה ממש א"כ גם הא דבעי' הודאה ממון הטענה ר"ל ג"כ טענה עצמה והכא הרי הודה ממין שטענו ושפיר אמר שמואל לטעמי' דחייב אמנם לרב דס"ל הטענה כפירת טענה בעי' הודאה ג"כ ממון כפירה והכא הרי לא הודה ממון כפירה ומסתברא דפטור והיינו דרחב"א

ואמנם אכתי צריך טעם למה באמת יהא פטור ונ' די"ל דהא תלי' בפלוגתת רש"י ותוס' בפי' הא דאמרי' א"א מעיז בפני ב"ח דד' רש"י משום שעשה לו טובה וד' תוס' מפני שמכיר בשקרו והשתא לד' רש"י במקצת שוב לא הוה העזה א"כ וודאי לא מסתבר לחלק בין חטי' ושעורי' והודה בא' לשאר מודה במקצת אמנם לד' תוס' דטעמא משום דמכיר בשקרו וצ"ל דבמקצת סבר דטעה משא"כ כופר הכל דכה"ג לא טעה אינש וא"כ ה"נ כיון דסתמא דמלתא חטי' ושעורי' ב' הלוואות נינהו וא"נ דהודה בשעורי' מ"מ כפר לכולא מלוה דחטי' דכה"ג שוב לא טעה אינש והי"ל שוב העזה א"וו קושטא קאמר כשאר כופר הכל

כתובות הק' תוס' מ"פ הש"ס אר"נ אמר שמואל דלמא כאדמון ס"ל דהל' כוותי' ונ' דטעמא מאי הל' כאדמון משום דאמר ר"ג רואה אני ואמנם אימת נוכל להביא ראי' מהך דר"ג למסקנא דפליגי ביש בל' הזה ל' קנקני' משא"כ השתא דמ' לן דבחטי' ושעורי' פליגי וע"כ ר"ג סבר דבחטי' יהודה בשעורי' פליגי ור"ג לטעמי' ס"ל כאדמון וא"כ ע"כ אין ראי' מר"ג והדרי' לכללא דיחיד ורבים הל' כרבי'

ואמנם מ"ש עוד תוס' ד"ה א"ה דהל' אהל' קמק' אין צורך דר"י אר"י הוא דאמר ג"כ כרנא"ש וא"כ גם ר' יוחנן לית לי' דאדמון ולקמן קאמר ר' יוחנן דהל' כאדמון

אר"י א"ר בשטענו מדה נ' דרב לאו לתרוצי דשמואל אתא כ"א איהו סתמא קאמר דמתני' בשטענו מדה והש"ס לא הבין דברי' עד לבסוף והיינו דמייתי מני' מעיקרא לתרוצי: