ליקוטי חבר בן חיים י רפב

היא כ"א לגופא אצטריך ולמימר דגם בתם ומועד איכא דינא דר"בנ דס"ד כד' הראב"ד קמ"ל והיינו דהק' רישא אמאי באמת לא מוקי לי' לגמרי בחדא מתתא ומשני

תוס' ד"ה ראוי ובטענו חטין נ' דאי תפס וכו' י"לד הרי ע"כ בטענו חטי' ג"כ דינא הכי דמ"ש וכמו שהוכיח הראש ונ' כוונתם דאיכא למימר דדווקא במתני' לא מהני תפיסה משום דהודה בפי' משא"כ בטעני חטי' דלא היה רק אומד הדעת שפיר נוכל לומר דאם תפס אין מוציאין מידו וז"נ ג"כ ד' הרי"ף וד' הרמב' תלמיד תלמידי דבה' נ"מ לא הביא דתפיסה מהני כ"א בסיפא דיש לו תביעה על שני' ובה' טוען הביא דבטענו חטי' מהני תפיסה והיינו מטעם שכ' וזה דלא כמ"ש ה"ה שם בה' נ"מ וכבר כ' בזה לעיל ע"ד אחר

ואמנם על הרי"ף בלא"ה לק"מ דמצי' למימר דמיירי שהי' תפיס כשטענו חטי' על השעורי' וא"כ אפי' אומדנא ליכא דמשו"ה לא תבע שעורי' משום שהוא מוחזק בהם משא"כ במתני' ל"ש זה נהי דאחר שרואה שלא הודה לו המזיק כ"א על הקטן יוכל להיות דקטן תפס אבל מקמי הכא וודאי לא יתפוס הקטן וילך לדון על הגדול וזה ע"ד שכ' הש"ך ועדיף ממ"ש: ואמנם מ"ש הרמב' בה' טוען הא למה זה דומה ש לאומר לחבירו מנה לך בידי והלה אומר אין לי בידך כוונתו כמ"ש בד' התוס' דלמה נימא דבשתיקתו הודה התובע כיון שהנתבע הודה בהדי' להיפך וע"ז כ' כמ"ש דהני ב' הודאית לא סתרי אהדדי כלל דאמרי' זה הודה וזה מחל ע' ותמצא

והנה כ' רש"י ב"מ ה' ע"א גבי הא דאמרי' חד למודה ממין הטענה ממין טענת כפירה צריך שיודה לו כוונתו דלכאורה פשטא דקרא מסתבר טפי לאוקמי פרט להעדאת עדי' מלמוקמי אמין הטענה וע"ז כ' רש"י דאמנם הסברא שוב ניתנת טפי למוקמי אמין הטענה דהעדאת עדי' אתיא מק"ו וא"כ הסברא דל"ש משא"כ ממין הטענה כיון דהתורה אמרה דבעי' מודה במקצת הכפירה ואם הודה לו דבר אחר מה לן מנה הרי זה לא הי' הטענה לעולם ועכ"פ בעיקר טענתו דהיינו במה שכפר לו אין כאן הודאה

ב"מ צ"ז זה אומר שאולה וזה אומר שכורה ושבע ופריך הש"ס מה שטענו וכו' ומה שהודה והגי' הגאון מהרא''וו סיפא דהך קי' ל"ג כוונתו לד' רש"י ותוס' אין כאן הודאה כלל ומשום מודה במקצת אתי' עלה לחוד

ואמנם לד' הראב"ד שאלה ושכירות הוה חטין ושעורין וא"כ שפיר ק'

ואמנם מ"ש הראב"ד דגרע עוד מחטין ושעורין ל' בנסביר טעם מ"ד טעני חטין ושעורין והודה א' פטור ונ' דה"ט דאמרי' ב' תביעות הי' לו לזה על זה ותביעה א' הודה לו לגמרי ותביעה א' כפר לגמרי ואמנם ע"כ פליג אידך עלי' משים דאמרי' כיון דתרוויי' חד דינא אית להו ובהדדי קתבע הו"ל תביעה א' משא"כ במלוה ופקדון ושאלה משכירות דכל חד דין אחר יש לי כ"ע מודו

אלא אי ק' לי הא קשיא לי מ"פ הש"ס בכתובו' פ' ב' דייני אר"נ אמר שמואל מדרבנן דמתני' דלמא מיירי השמן הלוה לו והקנקני' השאיל לו למהדרינהו בעיניי' והוו פקדון גבי' וכה"ג גם ר"נ א"ש מודה וצ"ל משום דיק' מ"ט דאדמון וא"כ צ"ל למסקנא דמיירי שגם השמן רק הפקיד בידו וכ"מ ל' אצלך דנקט שם

ב"מ קט"ו בטענו דמי ע' רש"י לכאורה י"ל על דבריו טפי ממה שדקדקו עלי' בתוס' דהרי קתני שקטן מכר ולא מכר כלים אמנם נ' דרש"י לא רצה לפרושי כפי' תוס' משום דמ' לי' כיון דכולא מתני' ע"כ דווקא בעבד מיירי ולא בדמי היאיך נימא דהך בבא בדמי מיירי וע"ז כ' רש"י דמיירי שהוא באמת רוצה ליתן לו קטן והוא טוען כי ליקח קטן לא שויתך שליח ועליך להחזיר לי דמי המכירה והיא טוען לא כי כ"א קטן שייי' שליח לקנות לו ונמצא מיירי בדמי ומיירי במכירה וקניין

שבועות הדיינין ע' רש"י ור"ן ולי נ' לבאר ד' רש"י ע"ד אחר דרש"י רצה ליישב קו' הר"ן מדוע קרא התנא לשבועת מודה במקצת דווקא שבועת הדייני' וע"ז כ' רש"י משים דאנן ילפי' לה מונקרב בע"הב אל האלקי' דהיינו דייני' וזה לא מצינו בשום שבועה שיכ' הכ' בהדי' דבעי' דייני' כ"א במודה במקצת משא"כ בשאר שביעות לא כ' כ"א שבועת ה' תהי' בין שני' ואמנם דייני' לא כ' ע' בד' רש"י

הטענה ב' כסף כ' רש"י שהשבועה באה על ידה פי' לדבריו דלכאורה יק' עליו דרב דקיי"ל כוותי' דטענה ר"ל כפירת טענה מה"ית לזה כ' רש"י דאדרב' מסתברא כוותי' דבשלמא אי נימא כפירת טענה שפיר הקפיד הכ' או חכמי' כד' הרמב' דקרא אסמכתא שלא ישבעו בהו על טענה כ"ד משא"כ לשמואל דנשבע על כפירה כ"ד מה אכפת לן בטענתו וכ"ת דאין ב"ד נזקקין לטענה כ"ד הלא קיי"ל דלשוה פרוטה ב''ד נזקקין א"וו מסתברא כרב: