ליקוטי חבר בן חיים י רפא

ואמנם בכל זאת אני אומר דהרמ"ה לכאורה כהרמב' סבר ע"כ דעכ"פ מאי משטה שייך כה"ג וח"כ עכ"פ לד' הרמ"ה צריך לתי' הש"ך. ואמנם בד' הרמב' נ' דעתו דאנו אומרי' דהתובע מסופק כמו כן כמו הנתבע ומכ"ש ממאי דאמרי' דפרע דייק דמפרע לא דייק ואם הנתבע לא ידע למה לא נימא דגם התובע מסופק ולברר האמת הוא דתבע חטי' דלמא באמת חטי' אית לי' גבי' ואמנם התינח ההם בחטי' ושעורי' דבאמת על הנתבע לידע ואמרי' שפיר דרצה לברר האמת משא"כ הכא דאם המזיק טוען שמא ע"כ משום דסתמא דמלתא דלא הי' שם ומה רוצה הניזק נברר ממנו א"וו הודה דהקטן לא הזיק ובגדול לא יתחייב משום דאיני יודע ושפיר הוה דומיא דר"בנ

ובזה יתיישב לנו דקדוק בגמ' ורש"י דרש"י כ' כ"ש דהוה תיובתא והש"ס קאמר אכתי דבאמת שפיר כ' רש"י כ"ש דמה בהודה בברי דחייב לו שעורי' אמרי' דמחל היכא דאפי' ברי לא הודה למה יהא חייב אמנם כבר כ' דיש לדחות דלברר האמת טען התובע והש"ס דהכא פריך משום דסתמא מיירי דהמזיק לא הי' שם הא אילו הי' שם לא מק' מידי והיינו אכתי דקאמר כלומר נהי דיש לדחות דלא מיירי בהך גוונא מ"מ סתמא בהכי מיירי דלא הי' המזיק שם ועד"ז באמת הוה כ"ש וכמ"ש

ניזק שמא ע' רש"י שסיים ושקיל מן התם כוונתו ע"ד שכ' למעלה לאפוקי מד' הראב"ד דתם ומועד לא הוה חטי' ושעורי' להכי כ' רש"י דכיון דמתני' כייל להו לב' תמי' ותם ומועד בחדא מחתא ש"מ דגם בתם ומועד דווקא היכא דטוען שמא דמתרוויי' קתבע הוא דשקיל מן התם לא זולת

תוס' ד"ה מדסיפא י"ל קו' בענין אחר דבסיפא נוכל לומר דמיירי דאיכא עדי' אלא דלא ידעי מי הזיק כמ"ש הראש ונ"י לדידן דאי' לן פ"נ קנסא וא"כ אין קו' משא"כ ברישא דע"כ מיירי בליכא עדים כלל

עי"ש ע' ברש"א שכ' דסמיכא ד' תוס' ל"ד ולי נראה דדווקא הקשו לפי הקדמתם ואליבא דסומכוס לפי שיש לדקדק עוד בדבריו שכת' כדקאמר רב יודא דהכי הוה להו למימר לרב יודא דאית לי' ברי ושמא אלא ש"מ דגם לר"נ דפליג בעלמא ק' להו דלסומכוס מיהא לודי כיון דלדידי' מהני דררא דממונא דיחליקו למה לא נימא ברי ושמא ברי עדיף בכה"ג ג"כ

תוס' ד"ה רישא נ' לתרץ דהנה אז"ל כי משמש בד' לשונות אי דלמא אלא דהא והנה המקשה לעיל פשיטא לי' דהאי כי אלא הוא דאי לא למה לא אמר תנא בהדי' דלמא והמתרץ השיב דכיון דמתני' ע"כ בברי ושמא דומיא דסיפא וניזק שמא אי אפשר שפיר סמיך התנא ונקט כי ולעולם פי' דלמא

ואמנם רש"י ד"ה והא לא דמיא בא ליישב קו' זאת של תוס' לדעתי והייני דהנה רחב"א לא דייק למלתי' כ"א כמ"ש תוס' משום דאיכא למטעי ואמנם מאחר דמם דמסיפא מוכח דע"כ בשמא מיירי א"כ ליכא למטעי ואין מקום להוכחת רחב"א ואמנם מאחר דגם עכשיו לא דמי' רישא לסיפא א"כ שוב איכא למטעי ושפיר דייק רחב"א עי ברש"י ותמצא דברי בהדיא וע"ז משני הש"ס דמ"מ אין זה דומה דשתא וברי וברי ושמא כו' וליכא למטעי ונדחו ד' רחב"א

מאי קמ"ל תנינא י"נד התם לשבועה אתמר ותשלומין מאן דכר שמי' ובשלמ' אי נימא כתי' א' של תוס' דהא בהא תליא וטעמא דרבנן דפטרי משבועה משום דפטור גם מתשלומין והו"ל כ פר הכל שפיר פריך ומשני ג"כ שפיר דכיון דפטור מחטין הו"ל אחטין כופר הכל ופטור משבועה ואמנם לתי' בתרא ק' ונ' דזה הביאו להרי"ף דגרס דתניא ולא מייתי מתתני' כלל וכ"ת אכתי גם ברייתא אורחא למתניי' מאי דתנן במתני' ולעולם לענין שבועה מתניי' לא היא דא"כ הו"ל למתני ג"כ ור"ג מחייב אלא ש"מ דלענין ממון מיירי ולענין ממין גם ר"ג מודה

ראוי ליטול ע' רש"י ומלבד דדבריו צריכין ביאור י"לד עוד מה זה דסיים רש"י ולא תידוק מנה כדקדייקת ואמנם נ' בהני תיבות גלה לנו רש"י פי' דבריו דכבר כ' דעיקר קו' המק' לדיוקי ממתני' דאשמעי' תנא רבותא דהיינו אי לא מייתי ראי' ושקיל מיהת כדאמר מזיק כדמ' מל' המוציא וע"ז השיב לו התרצן דאדרבא בא לומר דבכל מה שבא להוציא עלי' הראי' והיינו דר"בנ וז"ש רש"י דתנא אשמעי' דראוי ליטול ואין לו ולא תידיק מנה כדקדייקת דלאפוקי מר"בנ אתא

ועד"ז יש ליישב למה מייתי הש"ס הא דתנינא באמצע ולא פריך על הסדר ממתני' לרב"נ דלא היא דאלו תנינא לר"בנ שפיר אמרי' דגם בזה קמ"ל הכא משא"כ מבחר דמשני דמהתם אין ראי'

ועד"ז יש לתרץ מאי דהדר מק' מתם ומועד כיון דכבר שני לי' ראוי ליטול אמנם ד' המק' הי' כמ"ש תוס' דכולא בבא דתם ומועד הוה רק איידי ובשלמא אי שקיל כדאמר מזיק כמו במציעתא דמיירי בברי ושמא מיהת כדשני' א"כ שפיר משא"כ לדבריך דלאו בחדא גוונא נינהו א"כ הך בבא ל"ל ומשני לי' דלא