ליקוטי חבר בן חיים י רעט

הניזק ועכ"פ מבוארי' ד' הרמב' שפיר ולכאורה היינו יכולין לומר אשר גם ה"ה כיין לזה ואמנם לפנינו יבואר כי אין כן ד' ה"ה וזה דהנה הרמב' כ' עוד שם בבא דסיפא ולא הזכיר דיני דבעדי' חייב ואמנם תחת כן הזכיר תפס וכ' ה"ה דנקט בחדא וה"ה לאידך וברישא ג"כ מהני תפיסה בלא עדי' וכ' כי ד' הרמב' דבפ"נ מהני תפיסה וכל כי האי וודאי הי"ל להרמב' לאדכורי בהדי' ויותר מזה שכ' דבתם ומועד היה טעמא משים טענו חטין ובגדול יקטן משום דבקנס מידה פטור והרמב' סליק מגדול וכ' דפטור משום טענו חטין ולהכי מהני תפיסה ע"ש ואמנם עפ"י דרכינו אתיין ד' הרמב' כפשוטן דקאי אדלעיל וכילה בבא בעדי' מיירי דבלא עדי' מודה פטיר ולא מיירי כלל לדידן בלא עדי' אלא דהכא עדי' לא מהני מידי וזה מוכרח על כרחך דהנה לד' הרמב' דמלוה ופקדון לא היה חטין ושעורין וא"כ הכא לא הוה חטין ושעורין אלא משום דהודה כמ"ש הראש וא"א כיון דאיכא עדי' לא הודה דאמרי' דטעין בדדמי א"כ לא הוה חטין ושעורין כלל וא"צ תפיסה כי אם מדינא משלם לי' וכ"ת הא גופא קשיא מ"ש רישא ומ"ש סיפא אף אנו נאמר דבשלמא ברישא דהיא בעצמו הודה בשעורין הו"ל כופר הכל א"כ העדי' מחייבי' אותו וכיון דנתחייב שבועה שפיר טעני' לניזק דרצה לברר האמת ע''י טענתו גדול ומועד ומשלם לי' ג"כ וכמ"ש משא"כ בסיפא דהוא באמת הודה ממין הטענה א"כ העדי' לא יוכלו לחייבו כלל דהרי הוא בעצמו הודה ע"ז שהעדי' מחייבי' אותו ואמנם הניזק ע"י תביעותיו הודה שלא נתחייב לו קטן מן הגדול וגדול מן הקטן וע"כ פטור מלשלם ומכ"ש משבועה נמצא דדווקא תפיסה מהני משום דהוה כטעני חטין ועדי' לא מהני ולעיל ברישא ל"ש תפיסה דבלא עדי' מודה בקנס פטור ובעדי' אפי' שלומי ג"כ משלם כ"נ לי לבאר וליישב ד' הרמב' שיהי' דבורי' על אפני'

ארחב"א זאת אומרת ע' תוס' יל"ד דלכאורה עיקר כוונתם דלא תק' אי אמר סומכוס אפי' בברי וברי ל"ש חי לכל בריה כמ"ש בהדי' וא"כ לפנינו הו"ל לציין בדבור אמר סומכוס אפי' ברי וברי וכן ל' דהרי יק' דהא זה עיקר מגמתם ולזה נ' דבאו ליישב ד' רחב"א מאי ק' לי' דקאמר זאת אומרת א"וו דק' לי' אמתני' פשיטא דבטענות עצמו בלא עדי' לא מצי מפיק ממון דמ"ש ממנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי וע"ז כ' דכה"ג לא אמר סומכוס דדווקא היכא דהספק בלא טענותי' כגוונא דמתני' ומבוארין כל דברי' ועד"ז נבא ליישב ג"כ קו' התוס' בסמוך על הא דמק' הש"ס ממאי דמתני' בברי וברי דה"ק ר"א בר ממל לדבריך דמ' לך דלולי דאתא תנא לאפוקי מדסומכוס א"כ מאי אתא תנא לאשמועי' ע"כ צריך אתה לומר דמתני' בברי וברי דאי בברי ושמא דלמא הא אתא לאשמועי' דלא אמרי' ברי ושמא ברי עדיף או אפי' ב למא או באמת דווקא בגוונא דמתני' וכמ"ש תוס' לקמן דהכא גרע וא"כ אמר סומכוס אפי' בברי וברי והשב הש"ס אין אמר וע"ז מק' בתר הכי הש"ס אכתי מנ"ל לרחב"א למימר דמתני' אתא לאפוקי מסומכוס משום דמוקי למתני' בברי וק' לי' פשיטא נימא מתני' בברי ושמא ולא תק' לן וע"ז משני שפיר משום דקתני לא כי ונהי דלא כי מ' שמא ג"כ אמנם אם זה עיקר רבותא דתנא משום דהוה ברי ושמא היאיך נקט לשנא דמ' טפי ברי משמא ודייק התרצן עוד דבשלמא אי הוה נקט בד' הניזק ל' ברי מוחנט טפי מדמזיק שפיר משא"כ השתא דאדרבא בניזק נקט רק שורך הזיק לבד ובמזיק לא כי מ' אפכא עוד טפי א''וו כדרחב"א ומיותב שיב קו' שניי' של תוס' מכתובות והנה ע"כ יק' יל לא כי אי אמרת דתנא ברי ושמא אתא לאשמועי' אמנם למאי דנקטי' דרחב"א דמתני' לאפוקי מסומכוס אתא לאשמועי' לית לן בה כלל אי תנא לא כי ומצי לעולם להיות לשון שמא כדר"פ ומיושב קו' שלישית לקמן בתוס'

הא לא מייתי ראי' שקיל כדאמר מזיק ע' תוס' נ' להסביר הי' דכיון דפתח תנא בניזק ומזיק הו"ל למימר על הניזק להביא ראי' ומ"ש דקרי לי' המוציא אלא ש"מ דבא תנא לאשמועי דמאי דשקיל מזיק מוציא ולפי"ז הוצרכו לדחות ד' רש"י לקמן בענין ראוי ליטול דלד' רש"י אכתי הקו' במקומה עומדת אמאי קרי לי' המוציא והיינו דכ' לפ' דקאי אתפס

ואמנם ע"ד רש"י נ' לפ' קו' הש"ס ע"ד אחר וזה דהנה רחב"א דייק לי' מרישא דזאת אומרת וכו' כוונתו דאמאי לא קאמר תנא פטור כדקתני במציעתא שני' פטורי' דהא דאי מייתי ראי' גובה פשיטא אלא ש"מ דבא לאשמועי' טעמא דלא אמרי' כסומכוס והיינו משום דבלא ראי' אין אדם יכול להוציא מאומה מחבירו וע"ז השיב ר"פ תינח ברישא במציעתא מא"ל אמאי לא קתני פטור וכ"ת משום דבאמת אינו פטור לגמרי משום דשקיל מיהת כדאמר מזיק א"כ הוה תיובתא דחב"נ ועד"ז הק' הש"ס לקמן מסיפא ומשני לקמן לד' רש"י הכא כיון דברישא ומציעתא אצטריך למתני המוציא מחבירו אי הוה תנא