ליקוטי חבר בן חיים י רעז

תוס' מכתובות ואמנם ה"ק טעמא דאמר לא כי הא אידי הוה חייב וא"כ ע"כ במועד ואמאי גם השתא לא תלי' א"וו משום דהמזיק טוען ברי ואמנם ר"פ לטעמי' דס"ל פ"נ ממונא ומוקי למתני' בתם וא"כ שפיר אע"ג דאודי חייב כי לא אידי לא תלי'

ועד"ז יש ליישב ג"כ מ"ש רש"י והיזק הנרדף דלכאור' הי' אפשר לפ' גם לדידן ולעולם רישא בתם ומיירי כגון שיש עדי' כי שור זה רדף אחר שור אחר ולא ידעי אם הוא זה הניזק לפנינו אי לא וכה"ג הי' אפשר לומר דל"ש מודה בקנס ולזה כ' רש"י דלא היא דע"כ מיירי אפי' דידעי' בבירור שזה שהוזק הוא הנרדף

וע"ד שפי' פלוגתת כ"א בר ממל ור"פ נוכל לפ' עוד ע"ד אחר דר"א בר ממל ס"ל גרמא בניזקין חייב וא"כ ק' טובא נהי דבסלע לקה משום גרמא ליחייב אמנם ס"ל כמ"ש דמתני' במועד וא"כ אם הזיק מדינא ממונא משלם אמנם אם בסלע לקה ומיחייב מטעם גרמא לא עדיף משאר דינא דגרמי דקיי"ל קנסא הוא וכי מודה מפטר ואמנם אם כן ע"כ במודה גמור מיירי דטוען ברי והיינו דקאמר ר' אבא מדקתני דבטענתו מפטר אף דעכ"פ הוה גורם בניזקין אע"כ משום דגורם קנסא הוא ומודה פטור וא"כ ע"כ בברי מיירי ואמנם ר"פ ס"ל גרמא בניזקין פטור וא"כ אין כאן הוכחה כלל

היו שני' וכו' פי' רש"י ושלשתן של ג' בני אדם כוונתו דבאמת אי לאו דנקט תנא שני' פטורי' הייתי אומר דמיירי שא' מהמזיקי' של הניזק אמנם עכשיו ע"כ מיירי שהם של ג' בני אדם ואמנם תנא גופא דנקט הכי השיב תלמיד א' משים דאל"כ הו"ל שוב בסלע לקה דמה לי סלע או שור דידי' ויישר. ואמנם בכל זאת נ' בניישב כל צריכותא דבבי דמתני' לולי ד' התוס' דכולא מתני' אתיא לאפוקי מדסומכוס ואזל תנא ממדרגה למדרגה לא מבעיא ברישא דיש כאן ס' אם יש לתובע שום תביעה דדלמא בסלע לקה וודאי פליגי רבנן אדסומכוס אפי' היכא דתביעתו וודאי אלא דהס' מי הוא הנתבע ג"כ פליגי רבנן אסומכוס ול"מ היכא דלא ידעי' מי היא הנתבע אלא דלא ידעי' על איזו שור תביעתו ג"כ פליגי ואפי' היכא דיש לו תביעה על שני' אלא דלא ידעי' כמה תביעתו ג"כ פליגי ובענין תם ומועד נכתוב לפנינו בס"ד. ועד"ז יש ליישב קו' תוס' בגמ' דמנ"ל הא לא מייתי ראי' שקיל ולמ"ש א"ש דאס"ד דלא שקיל מידי א"כ מאי רבותא שוב דפליגי רבנן היינו רישא ומשני בברי ושמא דבאמת שקיל ולא מצי לשנויי ראוי ליטול דעכ"פ הרי לא שקיל מידי

שני' חייבי' כ' רש"י מפ' בגמ' ר"ל דלחד מ"ד פי' רצה מזה גובה רצה מזה ולחד מ"ד פירושו דשני' כא' דווקא חייבי' הא ברח א' מהם שני' פטורי'

א' גדול ע' רש"י בין ברישא ובין בסיפא נ' דדעת רש"י כד' הרמב"ן בפ' השואל צ"ז גבי שאולה ושכורה דטעמא דגדול וקטן משים דהוה כמלוה פקדון ולכאור' לדבריו אלי אין הכרח לומר דהאי גדיל יקטן בתמי' מיירי דהה"ד במועדי' לכאורה דאף דישלם מביתו מ"מ מקרי מה שטענו לא הודה לו לזה כ' רש"י דלא היא כ"א הך דגדול וקטן ע"כ מיירי היכא דלפי טענת הנתבע יפסיד התובע והיינו בתמי' דווקא ומטעם שנבאר ואמנם לכאורה תינח בסיפא משא"כ במציעתא אין שייכות לד' הרמב"ן דהתם התביעה לא הוה כ"א על שור א' ואמנם מאן יימר דלמא מציעתא ה"פ וכולא במועדין משום דבתם לדידן דפ"נ קנסא אפי' מודה פטיר ומעדי' לא קמיירי א''וו במועדי' וה"פ דמציעתא שהי' לניזק שני שוורי' א' גדול וא' קטן ושני' ניזוקו ואמנם שור החזיק לא הזיק אלא א' מהם והמזיק טוען קטן הזיק והניזק טוען גדול הזיק והוה שפיר טענו מלוה ע"ד הרמב"ן והודה פקדון ולזה האריך רש"י דלא מיירי כה"ג וכ"ת באמת מנ"ל דלא מיירי הכא מש"ס לקמן דפריך בפשיטות הא לא מייתי ראי' שקיל וה"ט דמק' דבשלמא אי שקיל דלא מייתי ראי' מיהת כדאמר מזיק אצטריך תנא לאשמועי' לאפוקי מדרבה בר נתן משא"כ אי ס"ד דבאמת לא שקיל מידי פשיטא ואמנם התינח אי בתמי' מיירי משא"כ אי במועדי' מיירי דלמא הא גופא קמ"ל דכה"ג הוה טעני' חטין ואמנם מ"מ שפיר משני בברי ושמא דאזי קמ"ל תנא כמ"ש תוס' דאפי' כה"ג פליג סומכוס

אלא דיש לעורר לד' הרמב"ן אמאי באמת לא הוה בב' מועדי' ג"כ חטין אמנם עיינתי בד' הרמב"ן בראש שם שכ' באמת דווקא טענו מנה מלוה והודה לו נ' פקדון ג"כ דמ' הא מנה פקדון צריך לשלם והטעם נ' דהנה י"ל דטעמא דרבה בר נתן מדאמרה תורה דאינו מודה ממין הטענה פטור משבועה ש"מ דחשוב כופר הכל וא"כ ע"כ פטור מתשלומין וזה כוונת התוס' לקמן שכ' דהא בהא תליא אף דלא ס"ל הכי למסקנא מ"מ ד' הרמב"ן אפשר שהוא כן וא"כ הבו דלא לוסיף עלה דדווקא במודה מקצת אמרה תורה דבעי' ממין הטענה משא"כ במודה הכל

א' תם נ' דלד' הראב"ד פ"ט מנ"מ דתם ומועד מקרי ממין הטענה א"ש דנקט תנא בין ברישא בין בסיפא תם ומועד דברישא אשמועי' דאפי' בגדול וקטן אי לא