ליקוטי חבר בן חיים י רעד

וניהמני' כה"ג במגו כיון שמגו זה אינו סותר הודאתו ולא הוה כלל מגו למפרע

ובענין קו' הרא"ש על הרי"ף דהא ר"י סתמא קאמר ל"ש מוחזק או לא נ' דהנה בסנהדרין פ' ז"ב יש שם תרי לישני אי אמרי' מגו למפרע או לא ומעת' ר"י לגרמי' שפיר סתמא קאמר דנאמן וכד' רש"י דבאמת מצי סבר אמרי' מגו למפרע אמנם הרי"ף בא לתרץ לדידן דלא ניפשוט ממעשה רב דאביי דאמרי' מגו למפרע ע"ז קאמר דהכא טעמא דאביי הוה משום דהיתומים היו מוחזקים

ועד"ז יש להבין ד' הלח"מ שכ' לתרץ ד' הרמב"ם שלא הביא הך דחזרתי ולקחתי' משום דס"ל כהרי"ף דבמוחזקי' דווקא מיירי וא"כ פשיטא יק' א"כ ר"י למה אצטריך לאשמועי' ולמ"ש א"ש דר"י לנפשי' באמת אפי' בלא מוחזקי' אמר למלתי' ושפיר אצטריך אך אנן לא קיי"ל כוותי' כ"א במוחזק וכה"ג פשיטא ע' ודוק. ובשאר ד' הרא"ש שעמד עלי' הש"ך קמ"ז ע' בק"נ בזה

בענין מ"ש תוס' דאביי לא הי' זכור להך דר"י ק"נ דצ"ל דגם בפעם הב' לא הי' זכור ואפשר דאביי לא ידע דאיכא עלה רכבא דדקלא ותלם כ"ש דאמר למיתב לי' דרך דחוי הוה אמר דלא כהר' יונה דצריך ליתן לו בת ט' קבין כ"א כהרמב"ן דהיכא דלא הזכיר שדה א"צ ואמנם ע' ברי"ף הגי' הב לי' רכבא דדקלא וליתא לדברינו וזה שהביאו לראשוני' לתרץ קו' תוס' באופן אחר למימר דאין ב"ד טועני' עד שלא וטעון האפטרופס: בענין מי שאבד דרך שדהו פ' ב' דייני

תוס' ד"ה ורבנן ע' קצו"הח סי' קמ"ח דאין פי' דברי' לחלק בין מריי' לאח"מ ואף גבי יתומי' נימא הכי וכד' הש"ך בסי' הנ"ל כ"א דמוקמי' לה בחזקה דמעיקר' וכאילו לא קנה וכן מוכח לדעתי ממ"ש בש"ס ב"ק ח' ביתמי דלאו בני פרעון לימא ביתמי לחוד אלא ש"מ דזולת הך סברא אין חילוק וד' הש"ך מוקשים מאוד בפרט אשר בסעי"ק א' ציין ד' רמ"א בתשובה שם שהביא הקצו"הח ובס"ק ב' חולק עליו בלי סברא

ואמנם מה שתמה הקצו"הח על הסמ"ע שכ' בדווקא היכא דהנתבע מרויח לא אמרי' לכי תיהדר לא עיין בד' הסמ"ע סי' קי"ח ס"ק ד' שהוכיח כן וגם הש"ך שם מודה דד' קצת פוסקי' הכי אלא שחולק עליו לדידן ע"ש ואני הארכתי בענין פלוגתיי' ס"פ מי שה"נ בענין ב"ח וב' לקוחות ע"ש

ובענין קו' תוס' מש"ס ב"ק דפריך א"ה ניזקין נמי ד' צריכין ביאור דלמאי דס"ל לתנא דברייתא התם דלא אמרי' לכי תיהדר דהיינו כרבנן דשמעתין שפיר פריך הש"ס א"ה ניזקין נמי אמנם כוונת תוס' דוודאי אדמון לא פליג לגמרי אהך סברא כ"א סבירא לי' לגרועי דינא דתובע כגון הכא לא אמרי' וא"כ בשלמא בב"ח דלא מגרעי' לדינא דידי' דהבי בינוני' יהבי' לי' מודה אדמון משא"כ בניזקין בדיני' בעידים וע"ז תי' בד' הש"ס דאדמון מודה כל היכא דאינו מפסיד לגמרי. ובענין מ"ש ליישב מכתובת אשה ע' נ"י בזה

ובענין מ"ש ע"ד רש"י דלישנא לא מ' הכי כוונתם דהו"ל לש"ס למימר אי שתקת מיטב

קו' השניי' ממתני' נ' דהנה אדמון ע"כ מודה דכי מהדר שטרא לית לי' ולא מידי אלא דאמר כ"ז דלא מיהדר ילך לו בקצרה וע"ז קאמרי רבנן דאדרב' עי"ז מפסיד כ"א יהדר אח"כ שוב יצטרך לקנות בק' מנה או אפי' בזה לא ימכרו לו והיינו או יפרח באויר וא"כ נח לו להשוות עם הלוקח עכשיו. ומיושב ל' או יפרח ולד' התוס' הכוונה או יצטרך למכור שדהו להם אם לא יתנו וימכרו לו דרך שוויי'

ובענין קו' הרא"ש על הי"מ דהיינו הרמב"ם דהך דב' פלגו דקלי מיירי שאין שם כ"א ב' חצאין והקשה הרא"ש א"כ פשיטא נ' דהנה בגיטין לחד מ"ד דווקא מנה זה נותני' הא מנה סתם חיישי' למנה קבור ואנן אמרי' דל"ח למנה קבור ואמנם היכא דאיכא הוכחה מסתברא דחיישי' וא"כ ה"ה הכא אי לא קרי אינשי לתרי פלגי דדקלא דקלא אמינא דלדקל שיש לו במד"הי הי' כוונתו משא"כ עכשיו דאמרי' קרו אנשי לתרי פלגי דדקלא דקלא אמרי' דלהאי איכווין. ומ"ש הש"ס מ"ט דרבנן היינו משום דמ' לי' דבע"א וודאי מודה אדמון דכל חד מצי מדחי לי'

בענין שנים שהוציאו שטר פ' ב' דייני' וסיומי לשעורי ימי הקיץ תרי"ג

כ' רש"י מזויף וע' ברא"ש וש"ך חו"מ סי' פ"ה ולי נ' דלכאורה גם טעם הרא"ש דמצי טעין נפול היינו דמלוה מה טוען באותה שעה דיהבת לי זוזי דהיינו לדידן דליתא להאי דינא כ"א באתרא דיהבא זוזא והא כ' שטרא לא הי' השטר בידי ולזה טוען אח"כ הלוה שפיר משום שהי' אז בידי או שהי' השובר בידו ואמנם כן הרי כיון דמלוה מודה דשעה חדא אתרע בנפילה תו לוה חצי שפיר טעין ג"כ זיופי זייף וכמ"ש תוס' בענין מזויף פ' מי שה"נ ואמנם א"כ היינו לרבנן ולדינא ובענין