ליקוטי חבר בן חיים י רעג

ליישב קו' זו ולכך פי' לקמן דבד"א אברייתא קאי דבברייתא כיון דמיירי שהיא פסקה על עצמה מצי מיירי שפיר שיש לאב אלא שאין לה וכיון דאב לא פסק ל"ש עלי' דר"ג כלל כ"א עלי' ולה אין נכסי'

ואמנם מ"ש תוס' דאינו רוצה לעמוד בדין נ' דלא א"ש כ"א למ"ש הירושלמי דמיירי שפסק במעמדה דאל"כ למה לא תאמר אליו או תבקש אבי בדין או פטור ואפשר דבשטה זו קאי הירושלמי וזה שהביאו לפ' כן

ונ' אשר גם הש"ג שכ' דאפי' פסק אבי' אם יש לה נכסי' צריכה לשלם לו מה שפסק אבי' קאי ג"כ בשטת הירושלמי דמיירי שפסק במעמדה. ואמנם דייק לי' לדעתי להאי דינא ממ"ש בשטת רש"י דבבריי' אמרי' לקמן דכיפין לאב הואיל ולית לה וק' מאב מאי בעי' כיון שהיא פסקה אלא ש"מ דמיירי שפסקה במעמדו ובעי' למיכף לי' מטעם ערב וה"נ אפכא אם אין לאב. ואין לה וכגון שפסק במעמדה וכמ"ש

וכ' עוד התוס' לחלק בין נישואין ראשוני' לשניי' נ' דגם שטה זו מרומזת בד' ר"ג דלמה נקט כמה אתה נותן כמה יש לבנך ולבתך הו"ל למימר אלא דבא לאורויי דלא מיירי כ"א בנישואין ראשוני' דאז אורחא דמלתא שהאב נותן הנדוני' משא"כ בנישואין שניי'

אך הרמב' כ' דמיירי שהלך למדה"י והיינו פשט לו את הרגל וכ' ה"ה בשם הרשב"א וכגון שאין לו נכסי' כאן דאל"ה שוב יורדי' לנכסי' וק' לכאורה א"כ דמיירי שאין לו נכסי' ל"ל תו והלך למדה"י אפי' הוא בביתו מאי נעביד לי' וצ"ל דלרבותא נקט תנא ל"מ אם הוא בביתו וחזי' דאין לו וודאי קאמר אדמון מה שאמר אפי' הלך למדה"י דאיכא למימר דיש לו נכסי' במדה"י ותשב עד שיבא וישלם קמ"ל דאפ"ה הכא קאמר אדמון

ועד"ז שכ' הרשב"א נ' דדייק לי' הרמב' לפ' לפנינו דהך ברייתא דבד"א קאי אדיוקא דמתני' דמ' מני' דאם היא פסקה תשב ועלה קאמרה ברייתא דבקטנה אין הדין כן דאס"ד אגופא דמתני' קאי א"כ מיירי שהאב הלך למדה"י והיאיך נכפנו אלא ש"מ אדיוקא קאי והתם לא מיירי שהאב הלך למדה"י דהרי הוא לא פסק מידי. ואמנם לולי ד' הרשב"א הייתי אומר כמ"ש במק"א דאפי' יש לו נכסי' כשהלך למדה"י אין ב"ד יורדין לנכסי' דכולא מלתא בב"ד יורדי' לנכסי' שלא בפני לוה הוא רק משום נעילת דלת כדאמרי' בערכין פ' שום וזה ל"ש כאן

ע' בראש שהסביר קו' הרז"ה על הרי"ף למימר מדשקיל וטרי רבא אליבא דברייתא ש"מ הכי הל' ומהסבר זה דייק הטור דהראש כהרז"ה ס"ל מדהסביר דברי' ובענין קו' ב"י לדידי לק"מ דהראש ס"ל דהך ברייתא אליבא דרבנן מתניי' ולמימר דבקטנה מודו רבנן וא"כ שפיר לא הביאה מדקיי"ל כאדמון וע' בטור דמסידור דבריו יש להוכיח כן וע' בס' בית מאיר ג"כ יישוב לקו' ב"י

בענין השני נח לו פ' ב' דייני

עשאה סימן לאחר ע' תוס' ור"ן ולח"מ ואמנם הרמב"ם לא הביא כ"א ד' הירושלמי וכ' ה"ה כי דעתו מאחר דהירושלמי כ' כן לרבותא וא"כ כ"ש דינא דמתני' וק' א"כ תנא דמתני' ג"כ לנקוט האי דינא לרבותא ונ' דד' הרמב' כיון דתנא דמתני' בעי למנקט גוונא דמודה אדמון אצטריך לי' למנקט האי גוונא דבגוונא דהירושלמי לא מודה אדמון אף דל"ש השני נח לי י"ל דיכול לומר ע"ז לא חתמתי וכיוצא ע' מ"ל פ"ג מעדות בענין זה ואמנם הירושלמי כ' כן לדינא אליבא דרבנן דקיי"ל כוותי' והכי נקט הרמב"ם ועד"ז יש ליישב קו' ה"ה על הרמב' למה לא הביא הך דאביי דל"ש אלא לאחר אבל לעצמו איבד את זכותו דלכאור' יק' מנ"ל לאביי הא וצ"ל דממתני' דייק לי' דאס"ד ה"ה לעצמו לינקוט תנא רבותא טפי דאפי' לעצמו איבד את זכותו וק' א"כ לינקוט תנא אכתי רבותא טפי לדינא בירושלמי וצ"ל כמ"ש דתנא אליבא דאדמון רצה למנקט וא"כ אף אנן נימא הכי דאביי לא קאמר כ"א אינו מודה כה"ג אבל לעולם לרבנן אין חילוק ואמנם בשטת הרי"ף והראש שהביא לדאביי י"ל דאימת ק' קו' דידן על הירושלמי בשטת רש"י דמתני' מיירי מהאי גוונא דחתם המערער לעד בשטר שנעשה בו שדה זה לסימן

וא"כ שפיר ק' אמאי לא נקט חנא רבותא טפי היכא דעשאה אחר סימן וכמ"ש הלח"מ משא"כ בשטת תוס' דתנא דידן לא מיירי כלל מהא מלתא דחתם בעד ל"ק אמאי לא נקט חנא הך דינא כלל

חזרתי ולקחתי ע' רש"י ותוס' בקו' קאי על רש"י כמו שהניחוהו כל הראשוני' בצ"ע ולי נ' דכוונת רש"י דהעדי' לא העידו אימת גזל ראובן שדה זו משמעון אלא סתמא העידו שגזלו ממנו והוא טוען כי זה הי' אחר שחזר ולקחו הימנו ואחר שעשאו סימן לאחר וא"כ אינו סותר כלל הודאתו במה שהעיד כשעשאה סימן רק אומר כי זה פי' אחר זה ואמאי לא