ליקוטי חבר בן חיים י רעב

הי' משכון בידו שרי דכוונת הב"ח אם נטל האי מדיר המשכון וק' לכאורה א"כ מאי קמ"ל הב"ח אמנם כוונתו דל"ת הרי כיון שיש משכון בידו הוה כאלו הוא הלוהו וכה"ג וודאי אסור קמ"ל כיון דע"מ שלא לפרוע הוא שרי

בענין מזוגות הבנות ב"ב פ' מי שמת וכתובות פ' ב' דייני

כ' הנ"י ב"ב שם מי שמת בלא צוואה ואין לפ' כפשוטו דאם אמר אל יזונו בנותי שומעין לו דהא קיי"ל אין שומעין לו אלא דס"ל להנ"י דיוכל לצוות שיזונו ביחד מנכסי' עד שיכלו וכגון דא שומעין לו דלא אמרי' יזונו בנותי

מזוני ע' רשב"ם וכ' הנ"י דלא אמר כן למימר דפרנס' ממעט בנכסי' וכוונתו דבא לומר דס"ד דמנכין המזונות מן הנדוניא קמ"ל דלא. ואמנם גם בגמ' אמלתא דרב כ' רשב"ם יזונו פרנסה ומזונות א"כ מבואר דס"ל דפרנסה ממעט וכ"ת עכ"פ למנ"מ כ"כ בגמ' עוד ונ' משום דמהתם דייק למלתי' דטעמא דרב כ"ש הרמב"ן משום דאמרי' תוך י"ב חדש בקל תוכל להנשא ואמנם התינח אם פרנסה ממעטת בנכסי' וא"כ הרי פרנסתה מזומנת משא"כ אי לא חשבי' עכשיו על פרנסתה כלל מה"ית נימא דתנשא תוך י"ב חדש אם אין לה נדוניא

הפסדתי כ' רשב"ם אלא ניזונית יחד ומל' הפסדתי דייק כן דהו"ל למימר לא ארווח א"וו דמודה אדמון דלא מרויח אלא דלא גרע מבנות ובזה יש לסלק ב' קו' התוס' מה שהקשו לרשב"ם דפסק כאדמון א"כ כולא שמעתא דלקמן שלא אליבא דהל' היינו משום דס"ל דלאדמון אין שום חילוק בין נכסי' מרובין למועטין משא"כ למ"ש רשב"ם דגם לאדמון בנכסי' מועטין לא יירשו הבני' מיהת א"כ שפיר אתיא כולא שו"ט וכן ל"ק מדר"א אר"י דקאי ג"כ אליבא דאדמון וכמ"ש. ובזה מתיישב לן קו' תוס' לקמן אד' רשב"ם שכ' דר"א אר"י לא מיירי כ"א קודם שהגבו לה ב"ד והק' תוס' א"כ ליבעי הש"ס מועטין ונתרבו לאחר שהגבו ב"ד מאי ולמ"ש א"ש דרשב"ם כ"כ אליבא דרבנן דר"א אף לרבנן קאי ואמנם איבעי' הש"ס לא הוה כ"א להל' אליבא דאדמון ולאדמון כיון דניזונית יחד לא מגבי' כלל לבנות ול"ש איבעי' זו של התוס' כלל

לאלו ולאלו ע' רשב"ם דלכאורה הו"מ למימר לרב דלאלו ולאלו היינו בין גדולות בין קטנות ופליג רב עלי' דשמואל בתרתי חדא במאי דאמר שמואל דלקטנות בעי' עד שיבגרו ואידך דגם לגדולות סמוך לבגר בעי' י"ב חדש אמנם הא ע"כ ליתא דהרי מסיק הש"ס ס"פ נערה דגם רב מודה דלאחר בגר אין לה מזונות ואמאי תמעט בנכסי' אלא ש"מ דלאלו ולאלו היינו בנים ובנות

ואי ליכא שקלי להו בנות לר"י דווקא פריך דקאמר פחות מיכן היינו מועטין אבל לשמואל דלא מפ' כ"א מרובין שפיר נוכל לומר דג' דינין יש כאן מרובין ושאינם מרובין ומועטין

מ"ש תוס' דהכא משים נחלה דאוריי' פי' ובכב"ד בנכסין מועטין ונתרבו ג"כ ה"ט משא"כ במרובין ונתמעטו אמרי' כבר זכו בהן כלומר וא"א להפסידן

הנה ד' הראשוני' דבאלמנה שמין כמה היא ראוי' לחיות וזה יודאי דבר קשה כמ"ש תוס' אמנם ד' רש"י בכתובות פ' נערה דשמין י"ב חדש ונ' דס"ל דע"כ לא קיי"ל כרב דסגי בי"ב חודש אלא בבנות קטנות דל"ש בהו נישואין משא"כ באלמנה וודאי סגי בי"ב חודש דסתמא תנשא בתוך י"ב חודש

אלמנתו מהו שתמעט בלי"ב ל"ג לה הראשוני' מדאמרי' פשוט מיהא חדא והרי מבת נפשטת אלמנה במכ"ש ואמנם לד' התוס' דש"ס דידן כהירושלמי ושלמי דאלמנה לחודא לא עדיפא מבת א"כ שפיר איבעי לי' מהו שממעט

מ"ק הי' רשב"ם היכן מצינו והרמב"ן פי' הרי דינא עם ת"ק דהבן היורש יפרע חוב אבי ודרך זה נ' דדרכו תוס' בכתובות לתי' בתרא שכ' דקו' הש"ס הי' עלי' דאביי מדלא מחלק אדמון והק' רש"א עכ"פ את"ק יק' מ"ש מצוה ומ"ש ירושה ע"ש ולד' הרמב"ן א"ש דטעמא דת"ק משום דהיורש מיחייב לפרוע חובות המוריש מנכסי המוריש

בענין הפוסק מעות לחתנו

ופשט לו את הרגל פי' רש"י ב' פירושי' והסכים לפי' האחרון והיינו משום דק' לי' מדרב גודל ואמנם דלא נימא לימא תנינא לדרב גידל מדתנא תנא דווקא פשט לו את הרגל מ' הא יש לו מעות לא לזה כ' רש"י עוד פי' אחר דליכא למשמע מנה דהא מתני' דאין לו דווקא. אמנם בתוס' דחו פי' השני באמרם דאי מיירי באין לו מ"פ הש"ס לקמן אי נימא כופין לאב כיון דאין לו נכסי' במאי נכפיי' ואמנם באמת אין זו קו' דכיון דאי לאו דרב גודל שפיר מצי מיירי ביש לו נכסי' לאב ומאי אמרת דהו"ל להש"ס למפרך לימא תיהוי תיובתא דר"ג הא עדיפא מני' פריך מני' ובי' דהיינו אפכא מבעי' לי. ואמנם אפשר ג"כ כי רש"י בא