ליקוטי חבר בן חיים י רעא

בענין מבריח ארי כתובו' פ ב' דייני וב"ק פ' הכונס

מי שהלך למדה"י ע' הג"א דמדה"י לאו דווקא ואין כוונתו דה"ה למקום קרוב דא"כ אדסמיך לי' לעיל מני' הו"ל לאסמוכי דהך דאשתו תובעת מזונות ג"כ הלך למדה"י לאו דווקא אלא דעכ"פ מיירי דאין הבעל בביתו דאם הוא בביתו וודאי לא יפסקו ב"ד מזונות שלא בפניו ומתני' ר"ל דמיירי אפי' בפניו ולהכי מייתי מאבדה דרך שדהו דמיירי אפי' בפניו. ואמנם אין דבר זה מוכרח דלכאורה תליא הא מלתא בב' תי' שבראש נדרי' פ' אין בין המודר אהך מתני' דזן אשתו דלחד תי' כ' הראש דמיירי אפי' בפניו ור"ל דבכ"ג מודו בפניו ובאידך תי' לא ניחא לי' בזה וכ' דמיירי במותר ובהא מודו בכ"ג ומעתה אי מודו בכ"ג בפניו ע"כ דווקא נקט תנא מדה"י דבפניו מודו בכ"ג ואמנם נ' דהא גופא תליא בפלוגתת ר"ת וש"פ דלר"ת דפורע חובו בעלמא חייב והכא במזונות פטור משום דא"ל דלולי דזנת אותה היתה מצמצמת א"כ מסתברא דבפניו בוודאי אינה מצמצמת וא"כ אפי' חנן מודה משא"כ לש"פ דלחנן פורע חובו בעלמא פטור ובכ"ג דפליגי נוכל לומר דבפניו מודו דפטור דלולא ידע הבעל די"ל להתפרנס לא הי' מניחה בלא מזונות ומיושב קו' הטור על הראש מדוע הביא הנך ב' תי' כיון דקיי"ל כחנן דמ"מ עורר אותנו די"ל בפניו עדיף וי"ל דלא ז עדיף וע' בלח"מ ובכלל דבריי האחרוני' אלו

ואמנם מה דנ' עוד דנ"מ בין פלוגתת ר"ת וש"פ היא פלוגתא בירושלמי אי אחר דווקא אבל אב לא מפסיד או אב ג"כ מפסיד דלר"ת דטעמא משום דהוה מצמצמא א"כ האב מצי טעון כיון דהיא ידעא דאנא אשא לא מציא חזינא אי מסגפא נפשה ל"ל לצמצם וא"כ ע"כ הייתי זנה ואמנם לש"פ אין חילוק אך הא דנקט תנא ל' ועמד א' דמ' מן השוק נ' לרבותא נקט דס"ד באב הוא דאורחא למיזן בתו בחנם הוא דאמר חנן דאבד מעותיו משא"כ בא' מן השוק קמ"ל דאפי' בא' מן השוק ג"כ אמר חנן

ומה דהוסיף ריב"ז הניח מעותיו על קרן הצבי נ' דרמז לן רש"י לבאר דלכאורה אמאי לא נעביד תקנתא לעגונה זו שתמצא מזונות אמנם באמת הרי כ' רש"י דבלוותה חייב לשלם ואלו הלוה זו לה ולא פרנס סתם הי' משתלם ולמה לחכמי' לתקן לשוטי' הוא שהפסיד אנפשי' והניח מעותיו על קרן צבי: ובענין פרנס סתם יש כאן ג' שטות להרשב"א כ"ז שלא אמר ע"ד הבעל לא הפסיד ע' במ"ל פי"ב מאישות ולהר"ן וה"ה צריך שיאמר על דעתך אף דלא הזכיר ל' הלואה ומכ"ש אם מפרנס לאחר וא"ש פסק הש"ע דאם אדם מפרנס חתנו ובתו נהי דבעד בתו א"צ חתנו לשלם בעד נפשי' מיהא צריך לשלם ו' הריטב"א דבעי' שיאמר בתורת הלואה לא זולת ואמנם מודה הריטב"א דאם יש לחמי' מנדוני' אצלו דיכול לנכות ואפי' בעד בתו וראי' מירושלמי לד' הריטב"א בנדרי' דמיירי משום דחייב לו בעל הדירה ואין דרך אדם לתת מתנות למי שנתחייב לו טרם שנסתלק מחיובו ע' ודוק

ופורע לו חובו ה"ג רש"י וע' בדבריו ומחזיר לו אבודתו עמ"ש רש"י כוונתו דל"ת דר"ל דאם מצא אבודת המודר דמותר להחזיר לו דפשיטא דהרי ב"ד יגבו הימנו אלא דא"ל דהא גופא קמ"ל דא"צ להמתין עד שיגבו ב"ד אא"כ ל"ל להש"ס לדחוק בפי' פורע לו חובו לישני ג"כ דר"ל דאם המדיר נושה בו מותר המודר לפרוע לו מד"ע טרם שיבא ב"ד לגבות ממנו אלא ש"מ דכה"ג פשיטא דשרי וע"כ מחזיר לו אבודתו ר"ל אפי' שידע בשעת מציאה אבודת מי הוה וטרח להשיבה שרי

בביאור ד' התוס' בענין מבריח ארי ע' פ' הכונס

מסודרי' ד' התוס' יותר מבמכלתין. ואמנם בענין ראי' ר"ת דש"ס דילן פליג בב"ח דחוק מיהת אירושלמי והיינו מדמוקי שוקל שקלו באבוד וגבוי לדידי לא ארי' דלרבא אצטריך דמוקי מתני' כרבנן וק' שוקל שקלו מא"ל אלא ש"מ דמשום אבוד וגבוי ובהא מתיישב לי קו' הב"י על הראש מ"ט הביא תי' דרבא כלל ואמנם למ"ש א"ש לדחות ראי' ר"ת בב"ח דחוק מש"ס דילן ולמימר דלרבא אצטריך

סברת הש"ך חו"מ סי' קכ"ח בד' מהרי"ו לחלק בין ב"ח ואנס דלאנס למה יפייסו רבים במעות הלא אם יפייסי' וודאי לא יוציאו מידו ואם באונס יכול שפיר בתוך הזמן להוציא מידו ואמנם דבריו אמורין לד' ר"ג ולא לד' רש"י בלא"ה באנס הפסיד. וטעם רש"י דלא מקרי הפסד עתיד לבא בוודאי ודמי לנחבטה וכיוצא

ד' רש"י בסוף הסוגי' לחלק בין חנן לרבנן לענין כיסופא צריכין ביאור קצת וכוונתו דלחנן דאפי' מעות גמור א"צ לפרוע לו כ"ש דלא מקרי הלואה הך כיסופא משא"כ לרבנן דבמעות גמור צריך לפרוע ה"ה דמקרי טובה הך כיסופא דלא מכסיף מקמי'

וע' ש''ך יו"ד רכ"א במ"ש בכוונת הב"ח דלרבא אפי'