ליקוטי חבר בן חיים י רסט

שנה לזה כ' רש"י דהאי גובה דקאמר ר"מ לאו לחיובי כ"א אם תרצה

מזכירין הק' ההפלאה ובית מאיר דתיהמן במגו דאי בעי אמרה הזכרתי ונ' דהוה מגו במקום אנן סהדי

הק' רש"א אמאי לא קאמר אביי ובתולה ואלמנה. ונ' משום דא"נ נימא התם לפום גמלא שחנא מ"מ במרתא בת בייתוס לא נדע דכולי האי נימא להכי נקט הא וכ"ש הך

מהי שתשלש נ' משום דק' ליה למה לא אמר ר"מ בקיצור בבית בעלה יש בכ"ה שתעשה טובה וכו' אלא לאו ש"מ דדווקא כ"ה שנים וכ"ת באמת טעמא מאי לא נפחות לה מדי שנה י"ל דהנה לכאורה אמאי נחזיק אותה בגנב ונימא דיהבא שלא מדעת ורצון היתומים אע"כ דאמרי' מעיקרא הי' דעתה שלא לגבות כתובתה והראיה ששהתה כ"ה שנים משא"כ אם לא שהתה וליתא לסברה זו ושוב אמרי' אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקי'

אתיא אחר שקיעת החמה נ' דאביי הכא קא קש' לי' כיון דכולא מלתא אומדנא הוה וא"כ אי אית לן אומדנא להיפך עלינו למיזל בתר אידך אומדנא ומעתה בשלמא אי אתיא בתר ב' וג' ימים מ"ל דעכשיו נתחרטה משא"כ אי אתיא מיד אחר שקיעת החמה למה לא נימא אגלאי מלתא למפרע דלא מחלה

יוצא פי' רש"י בב"ד ולשון יוצא קדייק והש"ס דנקט לרבותא למימר אף דשתקה עד שעה בתרייתא שהוציאה הכתובה בב"ד מ"מ סגי: במאי גבי פי' וכ"ת די"ל עדים שהלוהו דלמא פרע ומסיק כשמודה ואזי א"צ עדים

ודפריך שוב מגרושה אף דכבר שני לי' חייב מודה משום דמ' בגרושה דומיא דאלמנה דמיירי לגבי יתמי ה"נ וביתמי לא שכיח חייב מודה

תוס' ד"ה אר"ה א"ר ע' רש"א ולדבריו י"ל קו' תוס' בד' ההפלאה דתוס' ס"ל דטעמא משום דאפילו מחילה גמורה לא מהני ושפיר הקשו אמנ' באמת י"ל משום אומדנא לחוד נגעו בה ואומדנא עכ"פ איכא גם לרב דשטר כתובה למה לה אם מחלה

והל' כד' מי מדלא איבעי לי' תחלה הל' כד' מי דאי הל' כר"מ מאי נ"מ תו במאי פליגי ש"מ דלמ"ד בשטר כתובה יוצא מת"י פליגי י"ל דמודה ר"מ דאין שטר כתובה יוצא

ע' קו"א להפלאה יישוב לד' הריף וש"י: בענין אלמנה בבית אביה סו"פ הנושא

חמתי' דר"ח וכו' כ' רש"י וירשו ר"ח אחי' כוונתו משום דהש"ס קאמר אינתת אחוה ואמנם לאיזו ענין כ' הש"ס הכי והי' נ' מזה ראיה לד' רש"י והרמב' דהאי בכתפאי הוא ממש דאפי' ע"י שליח לא מהני וא"כ בשלמא אי הוא הוה היורש שפיר משא"כ אם אשתו היתה היורשת שוב הוה ע"י שליח

ואמנם מהא דא"ל רבה בר שילא אימא לי איזו גופא דעובדא מ' אי כר"ח בכל שיש לה מזונות מכספי' אי כד' הרא"ש דדווקא בדמי מזונות מחלה ולהכי שפיר שאל גופא דעובדא הכי הוה אי הי' לה מזונות או דמי משא"כ לד' הרמב"ם מהי"ת אסיק אדעתי' למשאל אם בכתפי אמטי לה דמהי"ת יעשה כן

הב לי כתובה י"לד כיון דלא ידעה דמשום דלית לה כתובה לית לה מזוני אמאי לא שאלה לי' מ"ט ותו י"לד למה זה חזר ושנה לא מזוני אית לך ונרא' דאיהי הוה סברא דה"ק לה לית לך מזוני משלם כ"א לפי ברכת הבית ולהכי קאמרי לי' א"ה הב לי כתובה ואמר לה לא כי אם אין לך מזוני כלל קאמינא

אחריות ט"ס ע' בר"ן בשם הרא"ה וצ"ל דה"ק ליה כיון דבכל יורשין צריך למכתב כן הו"ל ט"ס: הדרן עלך פ' הנושא בעזר גדולות ונפלאות עושה ובעזר בורא כוכבים ומזרות אתחיל לבאר פרק שני דייני גזירות תוס' ד"ה חנן ואבשלם אין לו חלק לעו"הב פי' דאל"כ דלמא עשה תשובה

וכה"ג מי שרי הק' הסמ"ע חו"מ סי' ט' דלמא מחד דווקא אסור כדאמר רבא למה נקרא שמו שוחד שהוא חד משא"כ כי שקיל מתרוויי' וע' בדרישה ונרא' לתרץ דתנן במ' אבות וכשיהי' בע"ד עומדי' לפניך יהי' בעיניך כרשעים וק' מ"ט לא יהי' שני' בעיני' כזכאין הלא העיקר שיהי' שוין בעיני' ונ' דהנה הרמב"ם כתב כי המעולה אצל הדיין כשאינו מכיר הבע"ד כלל וכלל ובוצע המשפט לפי מה שהוא לא זולת ומעתה בשעה ששני הבע"ד בעיני הדיין כרשעים הוא דן רק לפי המעשה לבד משא"כ כששניהם בעיני' זכאין הוא מהפך בזכות כ"א מהם ואינו דן לפי המעש' וכן הענין כשלקח שוחד משני'

דשאיל שאילתא פי' רש"י בהמה וכלים היינו משום דשאלה היינו דהדרא בעינא ואמנם הש"ס דנקט שאלה היינו לרבותא דל"מ הלואה דעבד לוה