ליקוטי חבר בן חיים י רסז

בענין קו' תוס' מרבינא ע' בר"ן בקידושין ומ"ש בד"ת שם ואמנם למדתי מד' הר"ן דהתוס' הביאו כעין ראי' מזה לשטתם דפלוגתיי' רק אם צריך רצון שני' וכה"ג אף לרבינא א"ש וכמ"ש תוס' לעיל וע' בר"ן שם

וע' בש"ך חו"מ ס' ס' דפלוגתא זו אם מזונות הבת מקרי קצוב תליא בפלוגתא אם חייב ברפואה שאין לה קצבה ובזה סילק הש"ך קו' הרמב"ן בגיטין גם קו' תוס' לעיל במתני' מסולקת דל"ד הך בת לאידך בנוח

בענין מה שהק' תוס' מהכא לכתיבה אף דהכא ל"ש שבועה לכאורה וצ"ל דבנערה דאי' לה מזונות שייך שבועה מיהא אם לא שנאמר דגם קטנה יכולה לשבע לכשתגדיל וזה לא מסתבר

בענין קו' הראב"ד מק' הש"ס לעיל ונ' די"לד לאיזו צורך קאמר הש"ס בשטרי פסיקתא הול"ל התם כדרב גידל א''וו דעיקר קו' הש"ס הי' מסיפא דקתני גובה ממשועבדים וע"כ בשטר דכרב גידל קיי"ל כ"ז שלא כתב אינו גובה וע"ז מק' בשלמא לר"י שייך כאן שטר אלא לר"ל מאי שטר שייך כאן וע"ז משני דבשטרי פסיקתא גם ר"ל מודה כיון דהקנין מהני מדרב גידל

ואמנם מנ"ל להרמב"ם הך דינא נרא' דלטעמי' אזיל דס"ל דמזון האשה והבנות אינו גובה ממשעבדו משום שאינ' קצובין וע"כ ה"פ בשלמ' מבני חרא הוה תנאי ב"ד משא"כ לענין משעבדי במאי משתעבד בהאי שטרי האי חספא הוא דאדבר שאינו קצוב לא מהני קנין והיא היא

ואמנם בענין סתירת הרמב"ם מאישות למכירה וקו' הש"ך סי' ס' אמאי דנקט הרמב"ם או שיכתוב שטר ע"ש ליישב כ"ז נ' דהנה הראשונים נתקשו על הרמב"ם שלא יהא לדברי' קיום ומציאות לכל הדברי' שאינם קצובי' ונ' דד' הרמב"ם דכל הרוצה לחייב עצמו בדבר שאינו קצוב צריך לתלותו בדבר קצוב וזה יהי' עיקר הקנין רק בתנאי שאם לא יתן לו הדבר שאינו וזה היתה קו' הש"ס לעיל מאי לאו כה"ג כלומר הרי על דבר שאינו קצוב לא מהני קנין וע"כ חלה בדבר קצוב והניחא לר' יוחנן משא"כ לר"ל גם מנה בשטר לא מהני ומשני דבשטרי פסיקת' מודה ר"ל ומעתה אדרב' בכיון כ' הרמב' עד שיקנו מידו או יכתוב שטר למימר' דקנין דומיא דשטר ע"כ לא מהני כ"א אדבר קצוב וה"נ הקנין שלא בשעת קידושין לא מהני כ"א בדבר קצוב וזה שאמר הרמב"ם וכיוצא בו

מ"ש הרשב"א דאם קצב רק סך לידוע על שנה אף כי לא קצב השנים מקרי דבר קצוב נ' שלא כ"כ כ"א בגוונא דמיירי שם בסופר וכיוצא שעכ"פ אין הקנין ליותר מימי שני חייו ונוכל לקרות זה קצוב משא"כ בקנין עולמיי נ' דוודאי לא מקרי קצוב אם קצוב רק לשנה א'

בענין בת אצל האם פ' הנושא

הנה לפי פשוטו בס"ד הכי דייקי' כי היכי דבעל האם אינו יכול לכופה לבא אצלו ליזון ה"נ אחי' אינם יכולין לכופה ואמנם רש"י לא פי' כן דקש' לי' מי דמי בשלמא בעל אינו יכול לכופה דנכרי הוא לגבה משא"כ אחי ובשרה לזה כ' רש"י דמדלא קתני לבית אחי' דייק אלא דהא ק' עוד טפי דאטו מתני' בגוונא דאית לה מזונות מן האחי איירי דאי כה"ג חדא למה תפסוק לה מבעל ג"כ ותו אדתני סיפא דבעל נותן לה מזונות והן דמי מזונות לתני הכי ברישא גבי אחין אלא ש"מ דלא מיירי כה"ג וצ"ל דהכי קדייק דלכאור' מדתני תנא אצל אמה יש לדון דאם מתה אמה באמת יכול לכופה ליזון אצלו ונח הי' לו למנקט אצל אחי' ואנן ידעי' דמיירי דאין לה מזונות מהם וכמ"ש והא דנקטינהו למימר דאע"ג דמתה האם אינו יכול לכופה ליזון אצלו א"וו דלא נקט הכי דלא נטעי בעלמא ונימא דיכולין האחי' לתבוע שתיזן אצלם

וסיום רש"י ש"מ דאינם יכולי' לכופן כתב מהר"ם פאדווא ודייקת לכופין אינן יכולין אבל אם הוא רוצה יכולה ליזון אצלם ונר' דכ"ז בגדולה אבל בקטנה אפי' רוצה לא ומשום מעשה שהי'. והנה סברת הי"א ברא"ש נרא' דאחין דחוב אביהן מממון אבי' פורעי' אינה חייבת ליזון אצלם משא"כ האב דממון עצמו פורע

ובענין קו' המ"ל על הרמ"ה נ' דגם הרמ"ה לא כ' כן כ"א למסקנא דמסקי' דתנא דידן לאשמועינן הא מלתא דבת אצל אמה אתי וא"כ כיון דלהאי דינא נחית הו"ל לדיוקי בלשנ' ולמנקט אלמנה דווקא משא"כ בס"ד דתנא לא נחית כלל לאשמועי' האי דינא כ"א דלא נקט לבית אחי' כי היכי דלא נימא דאחי' יכולין לכופה דיו דנקט הא מלתא ואמנם דנדע כולא דינא דבת אצל אמה הרי אין זה מקומו לס"ד

ודנקט אשה דלמא אלמנה ולא נידוק ודוק בזה. ונ' דמד' הרמ"ה דייק הרמב"ם לדינא דבן הצריך לאמו דהיינו עד שש שנים יכולה האם לכופו שיזון אצלה דכשם דבבת אפילו גדולה כופי' את האב משום דהוה ככופי' על מדת סדום דהנה הוא בתה מ"מ יהא נהני' בזה שהיא אצל אמה ומעתה ה"ה גבי בן הצריך לאמו מה"ט גופא כופין אותו. ובזה נתבארו לי ד' הטור