ליקוטי חבר בן חיים י רסד

אותה למזונות דמוכרין בלא הכרזה אעפ"כ אחריות איתמי ואמנם הש"ס דלא רצה לתרץ כן אד' רב יוסף ה"ט דמ' לי' דגם מאלמנה אשמועי' הך מלתא משא"כ השתא דאצטריך ב"ד א"כ מלתא אגב אורחא קמ"ל

ועד כמה עד פלגא אפשר להסביר טעמא דרשב"ג בנבין טעם הפוסקים דמפלגא ואילך יש ביטול מקח בקרקע ונ' דתרתי מיני אונא' הם חדא שהלוקח מאנה עצמו וזה שכיח במטלטלין שדרך לפרכסן ולא הוה אונאה דמטיא עד פלגא ואמנם אונאת גדולות רובם מחמת המוכר שהוא רמאי הם ובזה אין חילוק בין קרקע למטלטלין וגם בב"ד איכא למיחש להכי שהטעו את המוכר במקח כה"ג

סברת רב האי דאין מכריזין עדיף היינו דהא דבטל מקח לרבנן טעמא משום דאמרי' דלא דקדקו בשומא אבל כשאנו רואין שדקדקו יותר מן הדין אזיל ה"ט והיינו דווקא בדברים שאין מכריזין

בענין ממאנת שניי' איילוני' סו"פ אלמנה

תוס' ד"ה ולא בלאות נ' כי בדקדוק כ' תוס' דבמק"א פי' רש"י ולא בלאות משום דלפי פירושו בסוגיין ל"ק כולו האי דדקדק לפ' דדווקא בלאות אותן הבגדי' שהכניסה לו בשומא הוא דהפסידה דהתם ה"ט דהו"ל כאלו זקפן עליו במלוה ואפי' אתנהו מקרי לתניהו ואמנ' דווקא בבגדי' דלבלות קיימי ולקמן דקאמר אי דאתנהו וכו' אי דליתנהו לצדדין קאמר בנ"מ כל מה דאתנהו ובנצ"ב מכל מילי אך לא מבגדי' וכמ"ש. וע' תוס' יבמו' פ"ה מה דק' לפי' תוס'

כוונת התוס' ד"ה אי דליתנהו לבאר ד' רש"י מדוע פי' ד' ש"ס במכר שלא כדין דווקא וד' הר"ן משום דס"ל לרש"י דאנן השתא קרנא הוה קיי"ל והכל מקרי שלא כדין אך ד' התוס' דהוכרח רש"י לזה מדקאמר בתר הכי באיילונו' ג"כ איפכא מבעל והתם מבעל והתם ע"כ אשלא כדין קאי וסרה תלונת הר"ן

מ"ש הרא"ש עוברת וחברותי' כגון בהזורק וכו' כוונתו לחלוק ע"ד רש"י דבמומין ונדרי' באמת לא הפסידה תוס' דמודו דהוה אאילונית דהוה ג"כ מקח טעות ומ"מ יש לה תוס' וסרה ק' תראב"ד ומהתימא שלא הרגישו הפוסקים כלל בד' הרא"ש האלו

הדרן עלך פ' אלמנה ניזונית בעזרת מלך מוחל וסולח לעונות ובעזר פשע וחטאה נושא נתחיל לבאר פ' הנושא. בענין חייב אני לך מנה בשטר

כ' רש"י דאמר להו לשומעי' אתם עדי שאני מודה לו י"לד מאי בעי רש"י בזה והיותר תימא ד' רש"י מ"ט דפטר הא אמרי' בסנהדרין כי מאי ראי' צריך לזה שיהא חייב הרי כלל בידנו הודאת בע"ד כק' עדי' ולית מאן דפליג בשלמא לר' יוחנן דמק' הש"ס לקמן מ"ט מחייב אצטריך רש"י לפרושי דכה"ג דלא אמר אתם עדי ל"ש תודאת בע"ד משא"כ לר"ל הכא אמנם ד' רש"י קשורין אלו באלו דבא להורות לן דלא נטעי ונפ' דה"פ דאמר להו היינו התובע אמר לעדים היו עדים על הודאת זה כי היכי דליכוונו ולשמעו דהכי מ' ל' עדיי ר"ל לזכותי קאמר רש"י דלא היא כ"א ע"כ אליה הנתבע קאי דאמר להו לשומעי' הכי מדפ' הש"ס בפשיטו' אדר"ל מ"ט דפטר ובשלמא אי אלוה קאי א"כ שפיר פריך ממתני' דסנהדרין משא"כ אי אמלוה קאי הרי גם אנן קיי"ל דלוה דווקא צריך שיאמר אתם עדי

ד"א בד' רש"י אלו האחרונים נ' דס"ל לרש"י דמסוגיין דעלמא דקיי"ל הודאת בע"ד כעדים אין כאן קו' דלמא היינו דווקא כשתבעו והודה הנתבע ור"ל מיירי בהודה מעצמו ולהכי מצי אמר משטה הייתי אמנם מאחר דמתני' היא ונהי דגם אמתני' יכול ר"ל לחלק בהכי אבל לא בעי' לי' למסתם למלתי' כ"א הכי איבעי לי' למימר ל"ש אלא שתבעו וכו' והן ד' רש"י

ב' תוס' ד"ה אמאי מחייב ר' יוחנן הרי יכול וכו' לא ניחא להו בד' רש"י דק' גברא אגברא קרמי' א"וו ה"פ הרי גם התם יק' באמת כיון דמתני' סתמא קתני מניין לנו לחלק בין אמר אתם עדיי או לא אמר אלא לאו ש"מ דסברא הכי הוה דמצי אמר כה"ג משטה וכיוצא והן ד' תוס'

והנה מה דלא פי' רש"י כר"ת משום דק' לי' ל' כמ"ד להו אתם עדי' ומה"ט ג"כ נאיד הרי"ף והרמב' מר"ת וכן ק' בין לרש"י בין לר"ת דנצטר' לומר דהאי אומר היינו כותב וכולי האי הו"ל לש"ס לפ' ואמנם הר"ן הק' אד' הרמב"ם והרי"ף משומרי' ותי' דבאמת הו"מ הש"ס לתרץ כן ואני לא זכיתי להבין דהרי גם עכשיו דמשני בשומרי' בשקנו מידו ע"כ בעי' עידי קנין והני צריכי למדעי אמאי מקבלי הקנין וא"כ הו"ל בלא"ה אתם עדיי וקנין תו ל"ל ואמנם לי נ' דמקו' זו יצא להרמב' אחר שנתברר לו בראיות הרי"ף לפנינו דלא כרש"י