ליקוטי חבר בן חיים י רסב

בענין מכירה ע"י שליח פ' אלמנה וסיומ' לשיעורי ימות החורף תרי"ג

רש"י והאחר מר ע' תוס' מ' להו דבכוונ' רש"י דאמר מר לאו דווקא והק' להם אמנם לדידי נ' דר דרש"י הקש' דלכאור' עדן דלמא ביטול מקח יש לקרקע ולזה כ' רש"י דמר דאמר כן ע"כ אביטול מקח קאי דאל"ה שאי קמ"ל מתני' היא א"וו דביטול מקח אשמועי

ובענין קו' ב' של תוס' נ' ד' רש"י דוודאי מעיקרא ה"ק לדידך דאמרת כיון דלדידן לא' ואפילו למאה אף שהוא טוען דקפיד לא מהני א"כ גבי אינא' דלדידן לא הוה ריעותא ג"כ א"כ כ"כ לא מהני אפילו טוען ומשני להו ר"נ דאונאה וודאי ריעותא הוה אלא דברע"ה אמרי' דלא מכר הקרקע בזול כ"א קנה המעות ביוקר ואמנם תינח אם מכר בע"הב משא"כ בשליח והבע"הב טוען כנגדו וודאי אונאה הוה ריעות' גמורה

ואמנם דלא רצה רש"י לפרש כמ"ש תוס' מזה ראיה למ"ש לעיל מזה דיש חילוק בין מוכר דשייך בי' אונאה בקרקע ובהכי מיירי בסוגיין ללוקח: ומנא תימרא פי' דלמא כיון דשלוחי של אדם כמותו אף דטעה שליח הוה כמוחת

ומ"ש מהא דתנן הא דלא פריך לעיל בסמוך הך קו' נרא' דהתם איכא למימר דבאמת ביתר משתות קאמר ר"נ והו"ל קצבה משא"כ כאן דקאמר כאלמנה ובאלמנה גופא דינר לאו דווקא וזה נר' כוונת הרא"ש שכ' דמ' מסוגיין דדינר לאו דווקא והיינו כדכ' מדפרי' הש"ס הכא דווקא

והנה לנו בסוגיין ד' גווני חדא זבין לתכא וזבין כורא וחדא זבין כורא וזבין לתכא וחדא לא' ואפילו לשני' ועוד שליח כאלמנה. ונר' ע"ד דרוש סיים דניאל ספרו אחר שצייר מעמד ישראל בעקבא דמשיחא והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים כככבי' לעולם ועד נ' הכוונה דהנה בדורות הראשוני' הי' זכות גדולי ישראל על א' מאה מזכות מלמדי תינוקות דהנה ר"ע העמיד כ"ד אלף תלמידים ודבר זה א"א למלמד תנוקות דאין מוסרין לו יותר בפ"א מכ"ד וכיוצא ואמנ' עכשיו שנתקיים בנו וחכמת סופרים תסרח הדבר בהיפך כי המשכיל במכמת התלמוד ידום ואך המלמד תנוקות עדן יעשה קצת פירות אמנם גם פירותי' לא יעלו מעלה בקדש כאשר מקדם קדמתה כ"א יאורו מעט כככבים האלו. וז"ש והמשכילים המה מופלגי התורה לא יאירו לאחרים כלל כ"א יזהירו לעצמן כזהר הרקיע אבל ומצדיקי הרבים דהיינו מלמדי תינוקות יאירו לעולם ועד אבל רק כככבים והנה הת"ח המה שלוחי דרחמנא והמה עובדי האדמה ר"ל משלימים בני האדם והם בב' מדרגות המשכילים אשר עלי' להשלים בשלימות והיינו למזבן כורא שדה חשוב והמלמדי' אשר די להם למזבן לתכא ואם דזה זבן כורא וזה לתכא היינו איבעין וקיימ"ל בלתכא וזבין כורא דמיסיף הוה. והנה לאו כל אדם זיכה להעמיד תלמידים ויש שאין לו מכשירין כלל וזה לא' ולא לשני' כי ישב בדד ויעסוק בתורה ויש אשר מכשירין יש לו אמנם אין לו מקום להרביץ תורתו כ"א ביגיעה. וע"ז אמרי דלא' ואפילו למאה. והנה כ' תוי"ט במ' אבות דכשם שאמרו בהורא' תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה הוא בכלל כי רבים חללים הפילה ה"נ בהעמדת תלמידים ויש לדחו' דתלמי' שאני דאר"י ומתלמידי יותר מכולם והנה אין דרכה של אשה לחזור אחר איש אמנם באלמנ' עבדו רבנן תקנת' טובא משום חינא וז"ש ר"נ ס"ל כתיו"ט ואמר שליח היינו הת"ח כדיינין לענין הוראה ורבא אמר כאלמנה שצריכה לחזור אחר בעל ועד"ז המלצנו בפ' השבוע הפסוקים ועבדתם את ה' אלקיך וברך וכו' עד אמלא דפתח בל' רבים וסיים בל' יחיד ואמנם אמר כי כל עבודתם תהי' בציבור ולא תאמר כי תפסיד בלמוד תורתך עי"ז לא כן כי הנה ד' רז"ל משען לחם זה תלמוד ומשען מים זו אגדה וכן אמר בזה כי אדרבה ומתלמידי יותר מכולם כי עי"ז יברך את לחמך דהיינו תלמוד הלכה ואת מימך היינו אגדה ועוד כי המזכה רבים אין חטא בא על ידו והיינו והסרותי מחלה מקרבך דהיינו יצ"ה ואמנם אמר לא תהי' משכלה ועקרה ר"ל שכל תלמידיך לא יהי' בהם תלמיד שאינו מקבל וגם לא יהי' בהם ח"ו שנה ופירש שהוא יותר מכולם ולא תאמר כי א"כ תלמידיך ימלאו מקומיך ואתה תלך לגורלך קודם זמנך לא היא כי ד' הרב וד' תלמיד ד' מי שומעין והיינו אף שלא יהי' בתלמודך ומשכלה את מספר ימיך אמלא. כן יזכני ה' למלאות בתורה ובמע"ט ימינו ושנותינו עד בא הגואל בב"א. סימתי שיעורי החורף כ"ד שבט ביום לידתי תרי"ג: בענין שום הדיינין פ' אלמנה

אבאר בקיצור ד' הרמב"ן והרמב' במשנה זו לדברי' פחתו והוסיפו לאו בחדא בבא מתניי' דפחתו מיירי בכ"ג בין במטלטלי בין במקרקעי ומכרן בטל לגמרי מ' והוסיפו יש חילוק בין מקרקעי למטלטלי במטלטלי דינא הכי בין בלוקח בין במלוה ששתו לו