ליקוטי חבר בן חיים י רסא

במתני' טעמא דת"ק משום דבכלל מכירתה דינר א' שאין לה רשות למכור ומספיקא איזו דינר הוא כל המקח בטל וה"ה אם היתה מוכרת במנה ודינ' הוה דינא הכי אלא דהתם גם רשב"ג מודה ובמנה הוא דפליג וטעמא כיון דהיא הי' לה רשות למכור במנה א"כ מכירתה קיימת אלא דגרמה להם פסידא א"כ תשלם להם האי פסידא ותו לא מידי אא"כ השחיתה נחלתם בשדה בת ט' קבין

מ"ש וכו' נ' לפ' דה"פ דב' מיני שלוחים יש א' הנוטל באמונ וא"כ הריוח שלו והשני שהוא שליח ממש ומצי בעלי' למימר לתקוני שדרתיך הכי מ"ט כיון דהריו' לבעלי' למה לא יאמרו לתקוני שדרתיך וכ"ת הרי כיון דאין אונאה לקרקעות לשטת הרי"ף לא אמרי' לתקוני שדרתיך כדאמרי' בב"מ פ' המקבל הרי כבר כ' לעיל דהתם בלוקח והכא במוכר

כ' רש"י שלוחו לשוק ר"ל לאפוקי לחנות דהוה דבר שיש לו קצבה לד' רש"י ואמנם ד' התוס' כהרי"ף ודחו כל הסוגיא לרש"י ע' וק"ל

ואמנם קו' הג"א מהירושל' ע"ד רש"י דלכאור' באמת מ"ט לא תי' בירושלמי דמתני' מיירי שהוסיף מדעתו הלוקח אלא דא"כ תינח לר' יוסי ואמנם לר"י ק' וא"כ גמ' דידן דמוקי לרש"י מתני' כר' יוסי שפיר מדעתו ולהכי ג"כ לא פריך הש"ס קו' הירושלמי

הסבר לד' הרי"ף דדרך שמעדיף לשליח שיבא בכל פעם אלי' ואמנם בלא מעות המשלח לא יוכל לבא וא"כ שפיר חולקין

סיפא דמתני' דאתי לאשמועי' דווקא במנה הוא דמבטל דינר המקח ולא ביותר ואלו מכרה בד' מני' לא הי' המקח בטל אלא דהכא משום דג' מנים מכרה קיים משו"ה באחרין מכרה בטל

בענין מכירה ע"י שליח פ' אלמנה

לי לתנא וכו' דקמבעיא לי' אי נימא דכיון דמעביר הוה א"כ כבר בטל לי' שליחותי' או דלמא כיון דעכ"פ גלי דעתי' דלתך ניחא לי' דלזבין לא אכפית ליה אפילו אי אינש דעלמא אתי וזבין האי לתך

ואחת מדעתי ע' רש"י כוונתו דאף מ"מ מעביר ע"ד בע"הב הוא מ"מ אינו כ"א לאחר שכבר עשה שליחותו ואז שוב לית לן בה

והנה בכ"מ תי' בשם הר"י קורקוס ד' הרמב"ם בה' מעילה שפי' סוגי' הגמ' במס' מעילה ע"ד אחר ואמנם מ"מ מה יאמר בסוגיין הלא לפנינו מבואר זבין דדווקא אי כמעביר הוא דאצטריך לתי' הש"ס דאמר א' מדעתי וכיון דהרמב"ם פסק דמוסיף ע"ד בעה"ב לאו כמעביר למה לי' האי תי' לזה נ' דפשט ד' הרמב' הוא לגמרי ע"ד אחר הרמב"ם לא כ' כלל בתרי בבי קמייתא כמה חתיכות לקחו האורחין ולזה נרא' דמיירי שאורחין לא לקחו כ"א חתיכה אחד והשתא אי מוסיף כמעבי' אפי' לא לקחו כ"א חתיכה א' מ"מ הרי נתבטל השליחות ושליח מעל משא"כ עכשיו ואמנם אם אמר א' מדעתי א"כ מאן מוכח דברשות בע"הב לקחו החתיכה שלקחו דלמא ברשות שליח לזאת אמרי' דשליח מעל ולא בע"הב

תוס' ד"ה הא מדסיפא ע' רש"א ולי נר' דקושי' תוס' היתה דכיון דהאי מקשה לא קפיד שיהא רישא וסיפא בחדא בבא א"כ טפי הוה לי' למוקמי רישא באוזיל ולמפרך מסיפא ולא יהא צריך לדחוק ולמימר דדינר מקרקעי קאמר

באו"ד ועוד מצינו למימר כוונתם דטעה לאו היינו מעבי'. וברא"ה הק' אי דינר מקרקעי קאמר מ"פ רשב"ג בין גינה בת תשעה קבין ונ' דכוונ' רשב"ג אי בשעת מכירה הוה השחתת נחלה א"כ לא מהני חזרה אח"כ ואי לא מהני חזרה

תוס' ד"ה א"ה שליח אמאי מעל א"נ מעיקרא הוה סבור מדרבנן כווונתם דבשלמא אי מעביר הוה אע"ג דלא הוה מעביר ממש דרבנן גזרו כה"ג משא"כ אי לאו כמעביר אמאי יגזרו רבנן כלל

ה"נ בקטיני ע' כ"מ פי"ז מאישות מ"ש לתרץ בזה ד' הרמב"ם ולי נ' דבאמת הא גופא הוה ק' להש"ס התירו חכמי' למזבן למחצה ולשליש ולרביע כיון דאפושי שטרא או אפושי בע"ד ואמנם אם באנו לחלק כן א"כ אין כאן מקום לומר כתובת אשה בזיבורית דאי הכי מהיכן משכחת כולהו זיבורית בהדי הדדי והיינו דמשני בקטיני ר"ל כיון דע"כ אשה דזיבורית לחוד הוא דמשתעבדי לה בקטיני היא דגביא וע"כ צריכה למזבן למחצה ולשליש וא"כ אין כאן מקום למתקן לא' ולא למאה ומיושבים ד' הרמב"ם וגם ד' הש"ס וא"צ לד' הכ"מ כי דיחוי בעלמא הוה

ובד' הכ"מ האלו מיושבי' ד' הטור בא"ע שכ' מסקנת הרא"ש כרב האי ובחו"מ כ' הרא"ש לא הכריע דהנה מדכתב הרא"ש סתם ל' המשנה ולא פי' דמיירי בקטיני א"כ כרב האי בהא מיהת ס"ל אמנם דלמא לא היא התם משום דכהרמב"ם ס"ל פסק כן ושפיר בא"ע כשכ' הנ"מ בין רב אלפס לר"ה כתב כי הרא"ש לא הכריע דהתם אפשר טעמי' כד' הרמב"ם: