ליקוטי חבר בן חיים י רס

וע' מ"ל פ"ד משלוחין שרצה לומר דהרמב' מודה דלעצמ' לא מהני ג' הדיוטות ובמ"כ אי ס"ל להרמב"ם כן מהיכי דייק תו דלאחר מהני בינה לבין עצמה כיון דמצי לפ' הך דלעצמה מיירי בג' הדיוטות ומאי דפשיט' לי' למ"ל סברת הרשב"א כיון דשלוחו של אדם כמותו מאן מקנה לי' ק' תק' לי' לנפשי' הא דאמרי' בגיטין פ' התקבל דאי לאו דבעי' חזרה שליחות אצל הבעל יכולה האשה לעשות שליח הולכה דבעל לשליח קבלה דידה א"כ הכא מ"ש היא נעשית שליח להקנות ושלוחא דנפשא לקנות ומ"ש. אלא דבאמת מרש"י שם מ' דלאו בגיטין בלחוד דינא הכי מ"מ עדן לא פשיטא מלתא כולי האי

וכותבת למזונות מכרתי פי' עצה טובה כמ"ש המפ' ואמנם הא דקתני לה הכי דווקא היינו דהכא איכא קפידא טפי בדבר דבשלמא אם גובה הרבה ביחד כדרך לגבות לכתיבתה ידעו הכל דלכתובה מכרה דלמזונות לא תוכל למכור ביותר מי"ב חודש משא"כ כאן דמוכר ד' וה' פעמים דהיינו מעט וודאי יסברו דלמזונות מכר ולכך תכתוב למזונות מכרתי שידעו כי השאר לכתובה

וגרושה לא תמכור כ' רש"י לכתובתה דלכאורה הי' אפשר לפ' דלמזונות מיירי ובמגורשת ואינה מגורשת אא"כ בחיי בעלה ואז באמת מוכרת שלא בב"ד

ואמנם דתני לה תנא הכא דאי תנא לה לעיל במתני' הייתי אומר דדווקא ביתומים דינא הכי להכי קתני לה השתא בפ"ע לומר דאפי' בחיי בעלה לא תמכור אלא בב"ד

לא עשתה ולא כלום כתב רש"י כי היתומים יכולים להחזיר לה מעותי' כלומר דוודאי כ"ז דאין מעות ביד היתומים לא מבטלי' שומא כי היכא דלא ליחייבו במזונותי'

כ' תוס' דר"נ לא מפליג כוונתם דבשלמא לענין שבוע' שתשבע לבסוף יש חילוק בין מזונות לכתובה משא"כ בהכרזה

אי דאכריז לעצמה מ"ט לא דמ' לי' דכיון דאכריז ולא אתי לקוחות שלקחו ביוקר מאי נ"מ במאן שם לה וע"ז תי' דמ"מ שייך מאן שם לה דמי הקנה לה דהיינו לד' התוס' דפי' בב"ד הדיוטות ולד' הרמב"ם משום שהיתה לעצמה ממש

והנה תוס' לטעמיי' יישבו הל' ותובעו הכרזה ולד' רש"י צ"ל משום דשבועה אינה בכל כתובה כמ"ש הרמב"ן בזה לד' הרי"ף משא"כ הכרזה דבעי בכ"ג: פי' רש"י מתני' מני ת"ק כוונתו דאי לאו את"ק קאי ממתני' דלעיל הו"ה למפרך כמ"ש תוס'

פי' למ"ש תוס' דשבועה גרועה מהכרזה כי בשבועה חשדא לה דבמזיד זלזלה משא"כ בהכרזה דמדלא מכריזין לא אתי לוקחי' והזלזול מקח ממילא אתי: בענין מכירה בטעות פ' אלמנה

ראיתי לעורר בזה על איזה ענינים בענין אונאת קרקעות הנה תוס' פ' האיש מקדש צידדו אי בפלגא הוה ביטול מקח וכדמ' מד' הירושלמי ודר"נ ב"מ פ' המקבל לאו דווקא או דלמא דר"נ דווקא וביתר מפלגא הוה ביטול מקח והירושלמי באמת הו"מ לשנויי דבמתני' ליכא עדן ביטול מקח זה תו"ד תוס' וע' סמ"ע וש"ך חו"מ סי' רכ"ז ואמנם לילי ד' תוס' הייתי אומר דסידור ד' הירושל' כך הוא בתחלה הוה סבר דמקרקעי הוה ג"כ ביטול מקח ביתר משתות ואצטריך לשנויי דמתני' מיירי בהוזל והוקר ואמנם בתר הכי מסיק דר"י מודה דבעי' דבר מופלג דווקא והיינו יתר מפלגא וא"כ לא אצטריך כלל לתי' קמא ומתני' כפשטא

והנה הרי"ף אייתי ראי' מר"נ פ' המקבל ואף דאיכ' מיהת לדחוי דביתר מפלגא מיהת איכא ביטול מקח מ"מ מ' לי' מדאמ' ר"נ סתמא אין אונאה לקרקעו' ש"מ דס"ל דבכלל אונאה הוה ביטול מקח וכשם דלאו דלא תונו ע"כ לא שייך כלל בקרקע דאינה נקנה מיד ליד ה"ה דאין ביטול מקח כלל בקרקע

ואמנם בענין הקו' מר"נ דפ' הזהב שנדחקו הראשוני' למימר דר"נ משמי' דרב אמי קאמר ולי' לא ס"ל לדידי הי' נ' לחלק בפשיטות דהנה לכאורה מידי הוא טעמא אפי' ביטול מקח לא יהא בקרקע כדאמרי' בב"ק ומייתי לה הרי"ף דקרקע שוה כל כסף והיינו משום דהקרן לעולם קיים וברבות הימים יעשה פירו' כנגד כל השיווי וא"כ התינח אם נתאנה ליקח משא"כ אם נתאנה מוכר אמאי לא יהי' ביטול מקח ומעתה הא דר"נ בהזהב קאי אנתאנה מוכר ולהכי קאמר שפי' דביטול מקח יש להם ואפי' במטלטלי מצי' למימר משא"כ ההיא דהמקבל דמיירי בנתנה לוקח שפיר אמרי' דאפילו ביטול מקח אין כאן ועי' לפנינו

ואמנם בענין הך ראי' דב"ק לילי דמסתפינא הייתי אומר דהתם ענין הדברים מטעם אחר הוה וע"ד דאמרי' בגיטין הניח מלא מחט גובה מלא קרדו' משום מעשה דקטינא דאביי וא"כ היא היא דאמרינן בב"ק דבקרקע שוה כל כסף: