ליקוטי חבר בן חיים י רנט

וד' הרי"ף בפי' הברייתא דס"ל דאכדי כתובתה קאי האי וסמך לה כלומר דאפי' אותו כדו כתובתה לא תגבה כולו אא"כ סמך לה שתגבה כתובתה אבל יותר מכדי כתובתה לא יהבי' לעולם

דלא לקרו לה הדרינתה נ' דסברת ספיקא דידן הוא דאי ידעו האלמנה והלוקח דאחריות איתמי ואעפ"כ קבלה עלי' אחריות בהדי' א"כ וודאי אחריות דנפשה קבלה עלי' אלא דלמא לא ידעה ואמנם הלוקח וודאי יטעון דידעה וא"כ י"ל תרעומת גזילה גמורה עלי' דאל"כ וכי משום דקרי לה הדרינתא נפסידנה מזונות א"וו כמ"ש

בענין דברים שבלב פ אלמנה ופ' האיש מקדש. בקידושין כ' רש"י קרקע ע' ברא"ש ורש"י ולי נרא' דבמטלטלי כוון שהי' יכול הלוקח למכרן לא סמכא דעתא דמוכר ואפי' גילוי דעת לא מהני: מנ"ל לרבא עי' רש"י ד"ה דברי' שבלב כוונתו ליישב דאפכא צריך ראי' ולא לד' רבא א"וו משום דע"כ ס"ל לרבא דגילוי דעת מהני ולא בעי' כה"ג תנאי וא"כ לא ילפי' היכא דאיכא אומדנא מב"ג וב"ר וא"כ מנ"ל דבעי' גילוי דעת דווקא

הק' המפ' על הטור שפס' אפי' אמר לדור סגי בסלוק ונ' דס"ל להטור דבאמת גם למיסק הוה אדעת לדור אלא דאמרי' עכ"פ הי' רוצה שלא יהא עלי' אחריות כ"ז שהיא בארץ אחרת וא"כ גם בלדור היא היא

בכתובות כ' רש"י ג"כ קרקע והטור הביא בההיא דקידושין בשם רש"י ובההיא דכתובות בשם ר"ח ונ' דמ' לי' טעמא דרש"י שייך דווקא במכר כל מקרקעותי' ואמנם הכא בשמעתין לר"ח סגי אפילו במקצת קרקע ומטעם שכ' שם

כ' רש"י לא אצטריך שחזרו המוכרים דאל"כ לא נאנס ולזבין אכתי כדאמרי' בקידושי'

זבינא בטעות ע' רש"י נ' כוונתו דאנן אמרי' דגילוי דעת ע"כ הוה דאל"כ הוה דברים שבלב אלא דלא סגי בגילוי דעת דבעי' כתנאי ב"ג וב"ר ואמנם ה"ד או הוה תולה התנאי בעתיד משא"כ אם התנאי תולה במעכשיו כמו ע"מ שאני כהן וכיוצא וודאי לא בעי' כפול וה"נ כן הוה, ומיושב בזה ק' רש"א בקידושין על הרשב"ם ע"ש. ולולי ד' רש"י הייתי אומר משום דזלזלי המוכרים ביותר כדרך בשני בצורת והיינו זבינא בטעות

א"ה ע' תוס' ולד' רש"י נ' דע"כ ס"ל למק' דבעלמא הדרא זבינא דאל"כ וכי משום לע"ל ישתנה הדין א"וו באותו פעם רצה להורות ר"נ כן וא"ל לא תפלוג בהא משום לע"ל

בענין מכירה שלא בב"ד פ' אלמנה

בין מן הנישואין ע' רש"י וצ"ל לדבריו הא דלא נקט תנא בהדי' בין לכתובה בין למזונות דס"ד דתרוויי' מן הנישואין וטעמ' מאי לא איבעיא אי ארוסה אין לה כתובה אא"כ כתב לה דוודאי לא עדיפא מנדוניא שכ' המפ' דאינה מוכרת אלא בב"ד אפי' תימא דיש לה לארוס' כתובה מ"מ עכ"פ לא הוה כ"א דרבנן דבאוריי' כמוהר הבתולות כ' וכהני קתני בהדיא מן האירוסין

אלא אי קשיא למה לי' לתנא למתני מן הנישואין כלל כיון דמן האירוסין מכרת כ"ש חן הנישואין וצ"ל דס"ד אפכא דמזונות גרע מכתובה דבכתיבה ע"כ אינה גובה אא"כ נשבעת משא"כ במזונות דתשבע לבסוף על הכל ס"ד דלא נגביי' אלא בב"ד. לא תפשוט מהכא דיש כתובה לארוסה דאיכא למימר אף דמיירי בכ' לה כיון דיש לה שם כתובה דין כתובה ג"כ אי' לה

משום חינא לד' ר"ח הכוונה דאם תתבזה בב"ד עוד וודאי לא יהי' לה חינא

ואמנם הא דאמרי' גרושה נמי בעי חינא הורה רש"י דמ' כפשוטא דידי' ולר"ח צ"ל דס"ד כיון דגרשה בלא"ה לאו בת חינא כדאמרי' לקמן דנפיש חינא דידה ומאן דנסבא והכ' קראו אחר ולא קפיד גם אהא לא קפיד לזה קאמר נמי

ואמנם בענין קושי' רש"א מגיטין כבר כ' לעיל פ' האשה דבפרק השולח לא השיגו תוס' ארש"י דמודו היינו סד"א כד' רש"א וקמ"ל דיותר ממה שהאיש וכו'

תנן וכו' מה שהאריך הש"ס כ"כ ולא קאמר בקיצור למ"ד חינא קשיא היינו דבלא"ה קשה דמרישא הו"ל למפרך דקתני ג"כ אלמנה דווקא אלא דאיכא למימר דלעולם ה"ה גרושה ונקט אלמנה להודיעך כחו דר"ש ומעתה היינו יכולין לומר דלמ"ד חינא ג' מחלוקת בדבר ת"ק דמתני' ס"ל אלמנה ל"ד ור"ש ותנא בתרא סבר בגרושה כר"ש אלא דא"כ ע"כ מודה האי מ"ד דלתנא בתרא הטעם משום א"א רוצה שתתבזה וא"כ ל"ל תו למעבד ג' מחלוקת

וע' רש"י ב"מ ל"ב שכמ' דהש"ס פריך ממזונות כוונתו דבשלמא אי ממזונות פריך א"כ ה"ה השותף משום מזוני נשתתף ומשום מזוני חולק משא"כ אי מכתובה פריך ק' קו' תו' שם: