ליקוטי חבר בן חיים י כו

מאי"ב שכ' לתרץ קו' תוס' דלמה לא מוקי גם רוב ישראל לנזקין וכ' ה"ה משום דשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ואמנם תוס' שהק' כן אזדו בהך שטה דלית לי' לשמואל כר"מ אין הולכין אף כי לעיל לא כ"כ וכמ"ש

במ"ש רש"י דאמאי לא משני גבי מע"מ שלא להאכילו נבילות וכו' וי"ל כוונתו דהא מרישא שמעי' דדווקא ברוב נכרי' מאכילי' נבילות ולא במע"מ

כ' רש"י בכתובות דלהכי לא משני הש"ס גבי מע"מ לענין אבדה משום דא"כ אמאי פלגינהו ואמנם תוס' ביומא כ' דפשיטו דא"ל אייתי ראי' ואמנם רש"י נ' שכ"כ לד' המתרץ שר"ל דנגחא תורא דידן א"כ הכי הי' מצי לתרוצו עד"ז להחזיר אבידה אמנם גם אד' התוס' ק' מאי קמ"ל פשיטא דשייך כה"ג אייתי ראי' ונ' כוונתם דס"ד דבאבידה מקרי הבעל אבידה ולא המוצא הבעלי' ואיהו מצי אמר אייתי ראי' קמ"ל

כ' תוס' כתובות דכה"ג הוה מצי תנא למנקט מע"מ נכרי וכגון דנגחי' דידן ולי נ' דגם עכשיו ק' לכאור' פשיטא ואמנם צ"ל דהרבותא דס"ד ניזל בתר רובא דעלמא קמ"ל והתינח אם אנו טוענין שהוא נכרי משא"כ אם אנו טוענין שהוא ישראל וא"כ אדרבא רובא דעלמא מסייע לי' ופשיטא דמצי אמר לאו ישראל אנא ולא אצטריך לאשמועי'

הדרן עלך פ' בתולה נשאת בעזרת מגיד מאחרית ראשית. ובעזר מנחיל לעמו תורה למורשה נתחיל לבאר פ' האשה שנתארמלה או נתגרשה

האשה שנתארמלה או נתגרשה נ' דנקט תרתי דאי לא נקט אלא נתגרשה סד"א התם משום דהבעל טוען ברי משא"כ בנתארמלה דאין היורשין טועני' ברי ליהוי כברי ושמא ותיהמן ואי לא נקט כ"א נתארמלה סד"א בנתגרשה דהבעל קיים חייב שבועה דאוריי' ומדינא דמתני' באמת גם להרמב' פטור כמ"ש ה"ה ולהכי נקט נתגרשה דומי' דנתארמלה מה נתארמלה אין כאן שבועה דאוריי' ה"ה נתגרשה

כ' רש"י והוא תובעת כתובתה נ' כוונתו דה"ט דמתני' משום דלענין כתיבה נכסי' בחזקת יורשי' אמנם אם היתומי' רוצים לסלק לה כתובתה כדי להפטר ממזונות והיא לא תבעה ולענין מזונות קיי"ל נכסים בחזקת אלמנה א"כ על היתומי' להביא ראי' שאלמנה נשאת

כ' תוס' דמשו"ה לא מהימן במגו דפרעתי משום דהוה מגו במקום עדים ואמנם הר"ן דחק עצמו לתרץ בע"א והא וודאי הר"ן מודה דלא אמרי' מגו במקום עדים ונ' ד' הר"ן בזה משום דמסקי' לקמן דנאמני' להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן דלא הוה כ"א גילוי מלתא ואהא ק' לי' להר"ן דמ' לי' דבמקום מגו בעי' עדים גמורי' ואמנם ד' תוס' דלא בעי' עדי' גמורי' והיינו דציינו דברי' איוצאה בהינומא לומר דאפילו עדים כ"ד מהני

הק' הבי"ש על הטור שכ' סתם בשם הרא"ש דפטור גם משבועה הרי במקום שכותבין כתיבה ואבדה כתובתה גם הרא"ש מודה דלא הוה הילך ואמנם המעין ברא"ש יראה דפשיט' לי' דבר"ג א"צ שבועה ונ' הטעם דאדרבא העיקר לא ק' לי' אף לאחר תקנת הגאונים במקום שכותבין כתיבה דס"ל כד' הראב"ד וסיעתא דשטר עצמו מקרי שיעבוד קרקע וכמ"ש המשנה למלך בזה אלא במקום שאין כותבין כתובה דבאמת אין כאן שטר כ"א חוב והאי חוב עכשיו נגבה ממטלטלי ג"כ שפיר ק' לי' וע"ז תי' דבמקום שאין כותבין שוב הוה הילך אמנם במקום שכותבין מעיקרא לא ק' לי' מידי וזה כוונת הטור

ועד"ז י"ל מ"ש הרמב' בזה וכל אלו הדברי' במקום שאין כותבין וע' בה"ה שנדחק ולמ"ש אף דבשטר פליג הרמב' משום דשטר מדינא גובה מגלימא דעל כתיפי' ולא הורע כחו במה שכתוב בו ג"כ קרקעות משא"כ בכתובה דעיקר דינא ממקרקעי מודה הרמב' דאין נשבעי' עלי' אם לא במקום שאין כותבין וכמ"ש לד' הראש

ומ"מ יובן עפ"י דברינו מדוע נקט רש"י ואבד כתובת' למימר ל"מ היכא דאין כותבין כתיבה וודאי עלי' להביא ראי' אפי' במקום שכותבין אם אבד ג"כ דינא הכי ואי לא מייתי ראי' פטור הבעל

אלא אי ק' לי' הא ק' אס"ד דאם הבעל קיים חייב שבועה א"כ כיון דהוא חייב שבועה דאוריי' אמאי לא טעני' כך ליורשי' בשלמא אי נאמן הבעל לגמרי שפיר משא"כ אי הבעל חייב שבועה דאוריי' ואמנם בר מן דין קשה לי ג"כ אד' הרא"ש אלו דאין כאן ברי ביורשין אלא משום דטעני' להו כל מה דאבוהון מצי טעין דעכ"פ אמאי קפריך הש"ס לקמן דקארי לי' מאי קארי לי' הא ברי וברי הוא הרי ביורשין אין כאן ברי וברי ולזה נ' דפשיטא להש"ס דמיורשי' אין כאן קו' כלל דע"כ קאמר ר"ג דמפקי' ממונא בברי ושמא מני' דידי' משא"כ ביורשי' לא בעי' ברי וברי כלל ובזה מיושב הכל בס"ד

וראשה פרוע כ' בשעת כניסתה לחופה ר"ל דאלו קודם לכן לא מהני דהרי בלא"ה אית לה חזקת בתולה: