ליקוטי חבר בן חיים י רנח

לי' כמו שפי' רש"י גופי' לקמן ותו מאי ל' לשנה הבאה שכ' רש"י לזמן הבא הו"ל למימר וכל מן דין נ' בניישב ד' רש"י בתשובה שכ' דמבריי' דלוי מבואר דע"כ לא איירי סוגיין כ"א במזונות ולא בכתובה ונתקשה בדבריו ר"ב ב"מ והג"א ונ' דד' רש"י דענין נכסי' בחזקת אלמנה היינו כמ"ש תוס' משום דלהבא לכ"ע עדן הם בחזקתה ונמצא דהיינו דמחלק לוי בין ניסת ללא ניסת וא"כ תינח במזונות משא"כ אי בכתובה ג"כ נימא נכסי' בחזקת אלמנה והיינו משום דמוכרת שלא בב"ד א"כ מה לי ניסת מה לו לא ניסת ומעתה ד' רש"י דוודאי אם היתומים מודים דלא פרעו לה להבא וודאי לא איבעיא לן דנכסי' בחזקת אלמנה אמנם אנן מס' לן אם היתומי' מכחישי' אותה לשנה תמימה דליותר מזה אין מוכרין בשבילה אלא דלהבא אין נאמנין מטעם אין אדם פורע תו"ז אי נימא דלכ"הפ ליהני טענתיי' דלא ליהוי נכסי' בחזקתה מיהת לפי ד' היתומי' או דלמא כיון דלא מהימני שוב הוו נכסיי' בחזקתן וע"ז הק' בתוס' הא כיון דטוען אחר מב"ד לא אמר כלום א"כ ממילא נכסי' בחזקתה אמנם ד' רש"י דבכתובה דווקא ולאחר שנשבעה אמרי' הכי כמ"ש בתשובה משא"כ קודם שנשבעה כיון דאנן מחייבין אותה שבועה כ"ש שאחר יכול לטעון פרעתי

והנה מה דק' לתוס' אנכסי' דחזקת אלמנה מב"ח ויתומי' כוונתם דוודאי מלוה עצמו ל"ק דפשיטא דנכסי' בחזקת' דגבי יתומי' הוא דאמרי' הכי והיינו דק' להו מיתמי לוה לגבי ב"ח

והנה כ' תוס' תרי פשטי בענין נכסי' בחזקת אלמנה וכ"כ דמדתני לוי מ' דטעמא משום להבא וע"ז באו לדחות דאדרבא אי ה"ט דלוי למה לי' לאפליגי בין ניסת לפלוג בין תבעה כתובתה א"וו משום דאכתובה ג"כ קאי ולהכי נקט ניסת וכ"ת א"כ טעמא דלוי מאי הוא ומאי בין ניסת ללא ניסת התם ה"ט דאנן סהדי אי לאו דנפרעה כתובתה לא הוה מנסבא תחלה ואח"כ תבעה מזונות וכתובה

בענין מה שהשיגו אד' רש"י מלקמן במסקנא היינו דמ' להו דע"כ לא ידע הש"ס מדאביי קשישא דאל"כ גם למ"ד בחזקת יתמי שייך למימר הכי וכמו שהק' הרמב"ן אד' רש"י

מ"ש רש"י נכסי הבעל וכן שנשתעבד בתב"ד נ' דק' לי' קו' תוס' ולכאורה הי' אפשר לומר דאתפסה דלעיל קאי ומשו"ה אמרי' דנכסי' בחזקתה אלא דמס' לן דלמא לא מהני תפיסה כ"א היכא דהיתומי' מודי' שהם חייבי' לה ולזה דחה רש"י דלא מיירי בתפיסה כלל ונכסי הבעל קמבעיא לי' וטעמא דהוה בחזקתה משום תב"ד

כיצד מוכרת פשיטא לש"ס דל"ש בקרקע דמזונות יגבה מהן דבר יום ביומו ולענין מטלטלי' בז"הז כבר מבואר בפוסקי'

והרי"ף והראש הביאו הך לקמן אחר סוגיי' דטרפא לכתובה ממזונות והיינו משום דמ' להו דהך דזבין ולא אצטריכא לי' זוזי קאי אהך דכיצד מוכרת דמה"ט לא מזבני' לזמן מרובה דלמא לא נצטרך

ואמנם טעמא דמ"ד ו' חדשי' נ' משום דאורחא דמלתא בין קיץ לחורף דהיינו ששה משתנה שער המקח

וטעמא דנותנין לה מזונות לל' יום נ' דזמן נישואי' אלמנה ל' יום וכיון דעכשיו עדן לא נתארסה מסתמא לא תנשא בפחות מל' יום

ארמלתא דזבין ב"ד דזבין ס"ד דווקא אם היא מכרה א"כ עדן לא הגבוה ב"ד ושל יתומי' הוא דמכרה דב"ד נתנו לה רשות הוא דאמרי' אחריות איתמי משא"כ ב"ד דזבין הו"ל כאלו תחלה הגבוה ודידה זבנא וגם עלי' האחריות קמ"ל

תוס' ד"ה וסמך לה לא כיוונו להק' מאי נ"מ דמע"י נ"מ אלא דל' וסמך לה ק' להו דמ' דיש לה סמיכא טפי וע"ז הק' ותי' וע"ז עוררני תלמיד ותיק וכן פי' פשט דברי' בפ"י ע"ש

והר"ן תי' לענין מלוה בשטר כוונת דברי' דס"ל מלוה בשטר מוציא מיד מלוה בע"פ וא"כ כיון שיבא להוציא מיד מי שלקח למזונות דהוה מע"פ והלוקח עדן לא פרע לה יקח ממנו הקרקע ולא יפרע לה והשאר שכ' הר"ן הוא תי' בפ"ע תי' ב' של תוס' דאין לפ' בע"א דא"כ מ"ש מלוה בשטר ומ"ש כתובה אף דיש לדחוק דמיירי שהי' כתוב בשטרי מטלטלי אג"ק מ"מ פ"ד ל"מ כן

וכן מ"ש הראשוני' דדינא דסוגיין שייך גם גבי בע"ת ר"ל ג"כ אי מלוה בשטר מוציא מיד מלוה בע"פ והבע"ח ימכור תחלה למלוה בע"פ ואח"כ למלוה בשטר יחזיר ויטריף. אלא שי"ל דגם לענין מאוחר ומוקדם שייך כן. ועיקר דבריו אלו ע' בקצו"הח סי' רכ"ד דבריו יקרים מפז. ובענין תי' רש"א נ' דתוס' אזדו בתר טעמ' ולזה הקשו מהכא להתם

ומ"ש הראשונים דאם נתחדש לבע"ח זכות בתר הכי לא אמרי' אחריות דנפשי' לא קיבל עלי' היינו משום דאנן סהדי דעדן לא כיון לכך דלא ידע עדן: