ליקוטי חבר בן חיים י רנז

חכמי' במזונות לד' הרי"ף והרמב' דסוגי' בלאח"מ כמ"ש תוס' והר"ן א"כ גם עכשיו מהניא תפיסה משא"כ בכתובה דיה אם תוכל לגבות בב"ד ממטלטלי ולמה נתקן לה עוד דתעביד דינא לנפשה ותתפוס מעצמה כיון דבאמת יש לה מקים לגבות ממשעבדי ואפי' במטלטלי אם כ' לה אג"ק ואמנם ד' רש"י בתשובה דכיון דעיקר תקנת הגאוני' הי' משום דמקרקעי לא שכיח בז"הז א"כ אכתי למה לא נימא דגם תפיסת מטלטלין ליהני לה כיון דקרקע ל"ש א"וו דכל עיקר טעמא דתפיסה מהני היינו משום מזוני דאיכא חיי נפש אבל בכתובת כיון דעכ"פ ב"ד רוצין להגבותה משום דלמא אזלו יתמי ומזבני בנתיי' לא שבקי' לה לתפוס

ומדאתינן להכי אף אנו נאמר דד' ר"ב בכוונת רש"י הוא זה דגם הגאונים שתקנו דתגבה בב"ד ממטלטלי ניחא להו אי אפשר בענין אחר ומעתה בשלמ' אי תפסה בסמטא או בר"הר דאיכא כמה אמוראי בש"ס דפסקי כר"ט דתפיסה מהניא כה"ג א"כ נח לן שתתפוס בעצמה משנצטרך להגבותה בב"ד מתקנת הגאונים משא"כ ברשות יורשין דמדינא דש"ס אפילו לר"ט לא מהניא תפיסה וע"כ נצטרך לתקנת הגאונים אמרי' כי תקנו להגבות אבל לא לתפוס אמנם כ"ז בכתובה משא"כ במזונו דמדינא דש"ס תפיסה מהניא משום חיי נפש אדרבא אפי' ברשות יורשים מהניא תפיסה וניחא לן טפי מגביית ב"ד. דאתיא מתקנת הגאונים

ואמנם בענין החילוק בין מזוני לכתובה נ' עוד לולי ד' הראשונים ע"ד מה שאמרו בירושלמי כי עיקר טעמא דמזנות אלמנה לאנשי גליל היא מפני כבודו של מת כי הוא כבודו אם לא תזוז אלמנותו מביתו ומעתה כיון דמזוני לא גביא ממשעבדי וכתובתה גביא ממשעבדא אי אמרת דאפי' חפיסה במזוני לא מהניא שקלא כתובתה ומנסבא ונח לנו מה"ט לומר דתפיסתה ליהני במזוני כי היכי דלא תגבי כתובתה. ועד"ז הי' בנקל להסביר תי' תוס' דרשב"א לא קאמר דמוציא מן הבנות אלא מזון הבנות ולא מזון האשה וה"ט דבשלמא באשה ה"ט כדאמרן דלא תגבי כתובתה משא"כ בבנות

אמנם יש להסביר די התוס' ע"ד אחר במ"ש הראב"ד דהא דאמרי' דאלמנה גביא מזוני ממתנת שכ"מ דווקא אלמנה אבל לא בת וטעמא דאלמנא מתחיל שעבודא מחיים משא"כ בת ומעתה למאן דמפ' דסוגין בתפיסה מחיים א"כ ה"נ דווקא באלמנא מהניא תפיסה הואיל ומחיים שייך תפיסה גבה משא"כ בבת אלא דד' התוס' בסוגיין דסוגיא דשמעתא לאח"מ רהטא

והנה מה שראיתי לתמוה הוא דאראבן במ' והג"א שכ' דאם תפסה האלמנה מטלטלין למזונות תוכל לתתם במתנה לבתה ואמאי הרי אם הותירה ממזונותי' המותר ליורשין וצ"ל דס"ל הא דמותר מזונות ליורשין היינו המותר אף שלא צמצמה מן הראוי אמנם אם צמצמה מן הראוי וודאי תוכל לתת המותר למי שתרצה

ואשר ראיתו עוד בענ"ד ע"ד קו' ה"ה על הראב"ד פי"ח מאישות שכתב דאם גם הניח מקרקעי למזונות אין במזונות דין קדימה דהחיוב אינו חל כ"א לאח"מ והק' ה"ה א"כ גם בכתובה נימא הכי אך ד' הראב"ד הוא זה כיון דחזי' דאם מכר הבעל הקרקע לא תגבה שוב ש"מ דהפקיעו רבנן שעבודא דמזונות עד שעת גביי' משא"כ בכתובה דטרפא ממשעבדי לא אמרי' ע"כ דחל שעבודא משעת נישואין

בענין מזונות האלמנה פ' דאל האלמנה

אלמנה ששהתה איבדה לכאורה הי' בידינו לומר דטעמ' משום דנתפרנסה מסתמ' ממע"י כמ"ש הרמבן בא"א אמנם רש"י, לא כ' כן וטעמא דא"כ אפי' יום א' כמי כמ"ש הרמב"ן בא"א

איבדה מזונותי' כ' רש"י של שתי שני' שעברו נ' כוונתו דלכאורה הי' אפשר לומר דאפילו מה שתבעה קודם השתי שנים ולא ניתן לה כיון דלא תבעה כל השתי שנים כבר מחלה קמ"ל דדווקא מאותן שתי שנים מחלה ולא מקודם לכן

והנה צריך ביאור מדוע פסק הרמב' כלי"ק כיון דקיי"ל דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ונ' בניישב ג"כ קו' הבי"ש סי' צ"ב על הרמב"ם דס"ל ביתומי' אומרי' נתננו דא"צ כ"א היסת משום דנכסי' בחזקתה וא"כ מדוע בשהתה בעי' משכון דווקא ונ' דקו' זו ק' בלא"ה כיון דנכסי' בחזקת אלמנה למה צריכה כלל משכון בשהתה ומזה דייק לי' להרמב"ם דע"כ ה"ט דנכסי' בחזקת אלמנה משום דמוכרת למזונות שלא בב"ד אמנם פשיטא דאינה יכולה למכור עד דתבעה מיתמי מזונותי' תחלה ולא יהבי לה נמצא דלקמן דווקא דהיתומי' מודי' דתבעה הוא דשייך נכסי בחזקת אלמני משא"כ בשהתה דלא תבעה כלל וכיון דכ"ז שלא תבעה אין לה רשות למכור א"כ עדן נכסי בחזקת יתמי קיימא ולק"מ קו' בי"ש: ם

יתומי' אמרו נתננו ע' רש"י ומה שהקשו עלי' בתו' ויותר מזה מה שהק' הר"ן הא אין אדם פור תו"ז והתימא שלא הק' כ"כ בתוס' ויותר מכ"ז יל"ד הרי ממה דפשיט הש"ס לקמן מלוי ע"כ לשעבר קמבעי'