ליקוטי חבר בן חיים י רנו

ראובן א"כ לא אכל ראובן הפירות מעולם אמנם באמת הרשב"ם לטעמי' דס"ל דהך סיפא דראו וכו' לא קאי כלל ארישא ולהכי ליכא קפידא כלל בזה

ואמנם הא גופא דלא רצה הרשב"ם לפ' דסיפא קאי ארישא היינו דק' לי' א"כ סיפא ל"ל הא גם מרישא ידעי' דלא אמרי' אחולי אחלא כיון דהתנה. ואמנם ד' תוס' דס"ד דאשה עם הבני' שהם בני' נימא אחולי אחלה קמ"ל דלא. ובזה מובן מ"ש תוס' להק' אד' ריבם דא"כ מאי קאמר אחולי אחלי לגבי יתמי דאטו לגבי שאר ל"ש אחולי לגביי' אלא דק' להו א"כ היינו רישא וע"כ משום דהוה אם עם הבנים והיינו כפי' הרשב"ם

ובזה נבין ד' הרמב"ם שהביא ד' הרי"ף דשמעון אבי' הוא לבדו יורש ראובן ולא הניח כ"א בנות וזה א"ש טפי מדנימא דאחי אבי' הם קטני' עדן ואח"כ הביא ד' ריבם ושינה לכתוב בנות דידן דהיינו אחין אחי אבי' ולא כ' בני אחין ונ' דרצה ליישב קו' תוס' דמאי רבותא דסיפא אלא וודאי דסיפא מיירי בבנות וסד"א דבבני' לא אמרי' אחולי אחלי וכ"ז שהם קטני' יזונו מנכסי אבי' וכשיגדלו יתפרנסו משא"כ בבנות דל"ש זה סד"א דנימא טפי אחולי אחיל קמ"ל. אא"כ בקיצור מיהת הו"ל למנקט וכן הניח בנות אשה דקתני ל"ל

והנה מד' תוס' מבואר דס"ל כהרשב"ם דשבח נכסי בכלל מע"י וזה הי' מ' קצת כד' הבי"ש צ"ה דגם הראש לא פליג ארשב"ם כ"א באינה ניזוני' אמנם לדעתי א"א לומר כן דא"כ מאי זה דכ' הראש מד' רשב"ם מ' דאינה נוטלת כלום בשבח והיכן כ' זה הרשב"ם לא בניזוני' ואמנם מה שהק' הבי"ש א"כ הך מחילה דכ' הראש למאי הל' נ' דהראש הבין דהרשב"ם דייק להא דשבח בכלל מע"י מרישא דאמרי' ביורשת השביחה לאמצע ואמאי לא תטול גם שכר טרחה בשלמא ברישא גבי אחין כיון דניזון מתפיסת הבית א"כ ה"ה דשבחא לתפוסת הבית משא"כ הכא דניזוני' בתנ"כ ואמאי לא תטול שכר טרחה אלא ש"מ דאדרבא כיון דניזוני' דתנ"כ מע"י ליתומי' וע"ז דחה הראש דברישא טעמא אחרינא הוה דשותפין אינן מקפידין זע"ז ואחולי מחלה כ"ז שלא חלקה ואמרה ראו ולעולם כהראב"ד דאין שבח בכלל מע"י

ובד' רמ"א ע' ח"מ דאם לא אמרה לא הי' דעתה לגזול ולא קניא שבח גזילה ואם אמרה אז שייך סברת הרשב"א דמד' לקחה וגזלה: בענין תפיסת אלמנה פ' אלמנה

פי' רש"י מה שתפסה וכו' נ' כוונתו ליישב קו' תוס' כמאן ס"ל לר"א אי כרשב"א אי כר' לזה פי' רש"י דלר"א ס"ל דהא דפסקי' לעיל כרשב"א דלא ממטלטלי היינו ג"כ משים ספיקא דדינא והיתומי' מוחזקי' אמנם עכשיו שהיא מוחזקת אדרבא מספיקא לא מפקי' מנה. ועד"ז נ' לפ' ד' רש"י בתשובה במ' והג"א שכ' לחלק בין מזוני לכתובה דמזוני שאני משום חיי נפש וק' אכתי יתקני רבנן דמזוני תגבה ממטלטלי א"וו ה"פ ד' רש"י דרבינא דמק' הוה ס"ל בפשיטות דר' ורשב"א לאו דווקא במזוני פליגי כ"א ה"ה בכתובה ובתדוויי' הוה ספיקא דדינא אמנם אנן ס"ל דבמזוני היא דפליג ר' וס"ל דממטלטלי משום חיי נפש אבל בכתובה מודה וא"כ דווקא במזוני הוה ספיקא דדינא ומהני תפיסה ולא בכתובה

ואמנם ד' ר"ב בכוונת רש"י וודאי צ"ע וכבר העיר הח"מ סי' צ"ה ע"ד רמ"א שכ' ד' ר"ב לענין מזוני דבעי' תפיסה מסתמא או רה"ר דלאחר תקנת הגאוני' מה לי סתמא או רשות יורשין והבי"ש המליץ לענין מזוני בעד רמ"א ואמנם משני' נעלם אגב חורפיי' מקור ד' ר"ב דלענין כתובה בז"הז פי' כן ד' רש"י וליתא לד' הח"מ שרצה לומר דרש"י לא כ' כן כ"א אדינא דש"ס דלפסק כ' רש"י כן וגם ליתא לד' בי"ש דלענין כתיבה מה חילק יש ואמנם בר מן דין ד' ר"ב צריכין ביאור דעכ"פ מאי חילוק שייך בין מזוני דמהני בהו תפיסה למ"ש רש"י שם ולא כמו שהביא הר"ן בשם רש"י לענין מזוני ולענין כתובה דמחלק רש"י בין רה"ר לרשות יורשי': ואמנם לולי דברי ר"ב הייתי אומר דבאמת ד' רש"י כמעט מצאנו לפנינו ברמב"ם פי"ח מאישות שכ' בהדי' דאפי' לאחר תקנת הגאוני' דווקא למזוני מהניא תפיסה ולא לכתובה ולא ראיתי מי שהעיר עליו בזה אך ראה זה מצאתי מפתח לכל הדברי' האלו ד' ריב"ש בב"י סי' צ"ה שכ' לולי דמסתפינא הייתי אומר דאדרבא לאחר תקנת הגאוני' לא מהניא תו תפיסה כלל וכו' ע"ש וסברתו אמתית ונכונה דאנן לא אשכחי' תפיסה כ"א היכא דאי לא תפיס לא עבדו לי' ב"ד דינא והיינו מקמי תקנת הגאוני' משא"כ עכשיו דתקנו הגאוני' דב"ד יגבוה ל"ל לתפוס ולמעבד דינא לנפשה ואמנם ד' הרמב"ם דמ"מ למזוני כיון דאין שעבודה כ"א אבנ"ח ואי חזיא דזבני ותמי מקרקעי ועד דאזלא ב"ד גם המטלטלי' מזדבני וזה הי' עיקר טעם תקנת