ליקוטי חבר בן חיים י רנה

ע"כ דייק ר"ז ממתני' דגבי אשה קתני מציאה בפ"ע ובאלמנה כייל למציאה בהדי מע"י אלא ש"מ משום דבאשה אם אמרה אינו ניזוני' מ"מ מציאתה לבעלה א"כ משכחת לה למציאתה בלא מע"י משא"כ באלמנה דאי מע"י לעצמה בכ"ג גם מציאתה לעצמה וע"ז שקיל הש"ס וטרי טעמא דמתני' מאי היא אא"ב כאנשי יהודה ס"ל לתנא דס"ל דיורשי' עדיפי מבעל דמצי לסלוקי לה כ"ז שירצו והבעל אף דיכול לגרשה מ"מ שנוי המשלח א"כ העדיפו חכמי' שוב כחה שאם תאמר איני ניזוני' לא תתן להם כלום משא"כ לאנשי גליל דאדרבא כח הבעל עדיף דמצי מיהת לגרש ולמה עוד יגרע כח יורשי' לגבי מציאה

ובדברינו יובן שהרי"ף השמיט להא דר"ז דכ"ז ממתני' מוכח לה דלא קתני לה באפי נפשה ואמנם למסקנא מדהשמיטה תנא וא"כ לדידן דקיי"ל ניזוני' תנן א"כ ע"כ הא דהשחיטה תנא היינו משום דלא תקנו מציאה כלל באלמנה דאי תקנו א"כ אמאי הגריעו כח יורשי' באיני ניזוני' ודו"ק

וע"ד רש"א בזה צריך להוסיף דהא דבאשה קתני למציאת בפ"ע משום דבחד דוכתא ע"כ אצטריך למתניי'

ומ"ש הירושלמי דיכולה האלמנה לומר איני ניזוני' כוונתו לכמ"ש האחרוני' דאף דאשה יכולה לחזור בה לד' התוס' כ"ז שתרצה היינו משום דבאשה מזונו' דאוריי' וא"כ חכמי' עשו במע"י חיזוק כשל תורה שלא תוכל לסלק לגמרי כ"א מתורת מחילה משא"כ באלמנה דגם מזונות דרבנן א"כ אם סלקה עצמה לגמרי נסתלקה

ואמנם אף אני אומר דלד' הר"ן דאשה אינה יכולה לחזור מ"מ אם מת בעלה יכולה לחזור דרש"י פ' ב' דייני ע"כ כר"ן ס"ל דאל"כ למה לא קאמר רש"י דהיא רוצה עכשיו לחזור בה אלא ש"מ דבחיי הבעל אינה יכולה לחזור

ד' רש"י תיהוי לה איבה לפי שבע"כ זנין אותה ועיי' בי"ש שדייק בד' רש"י שלא כ' תיהוי לה איבה ותתגנה בעיני' ע"ש סי' צ"ג ובמ"כ הרי ע"כ אתי' להכי דהרי גם הבעל בע"כ זן אלא דלגבי' חיישי' לקטטה וגבי יורשי' לל"ב ומה דלא כ' רש"י לפי פשוטו דתתגנה גם זה ל"ש כאן דאטו יבקשו רבנן שיהא קטטה בין אלמנה ליורשי' אלא דמשום שלם בין אדם לחבירו אין מן הראוי שיוותרו חכמי' על מציאתה של האלמנה ואם עשו כן באשה משום שלם שבין איש לאשתו אין זה ענין לכאן ואמנם בכ"ז לא ניחא להו שיהא קטטה ביניהם

ומה שסיים עוד רש"י בענין מע"י כוונתו אף דבאמת גם מע"י לבעלה הוא משום איבה היינו טעמא דחשו להך איבה דמע"י טפי משום דהתם הדין נותן שכיון שהיא מקבלה מזונותי' שיהי' מע"י לבעל או ליורשי' משא"כ במציאה דכולא מלתא הוה משום קטטה שיחשדוה שגנבה משלהם כדאי' בירושלמי לזה לא חששו ביורשי'

אריב"ח כל המלאכות וכו' הא מלתא דריב"ח יל"פ על ב' אופני' י"ל דרישא אתי לאשמועי' וי"ל סיפא אתי לאשמועי' והא מלתא תליא בפלוגתת הפוסקי' בדריב"ח בסוגי' דמורדת דאריב"ח מורדת ממלאכה והק' עלי' דתימא איני ניזוני' ואינו עושה ונחלקו בתו' זה מן הפוסקי' דייקי מכאן דאף אם תאמר איני ניזוני' אינה פטורה אלא מעשיית בצמר משא"כ בשאר מלאכות חייבת דשאר מלאכות מ"הת חייבת מטעם עזר ומהם תי' דריב"ח כר"ל דאינה יכולה לומר איני ניזוני' כלל וכלל והנה לד' האומר דדווקא עשיית בצמר הוא כנגד מזונות א"כ שפיר אצטרי' ריב"ח לאשמועי' דמ"מ גם אלמנה חייבת באותן מלאכות משא"כ למ"ד דכל המלאכות הם נגד מזונות צ"ל דעיקר רבותא דריב"ח דמאותן מלאכות של חבה פטורה וכ"ת פשיטא נ' דהיינו רבותא דכ' הג"א לעיל במכלתין דדווקא בחנם אסורה אשה נכרי' לשמש לאחרי' משא"כ בשכר מקרי דרך עבדות וס"ד דה"ה אלמנה הנוטלת מזונות תחת מע"י הוה כמו בשכר קמ"ל דלא וטעמא משום דאתיא בתק"ח

ועד"ז אפשר לומר דמייתי הש"ס הכא הא דריב"ל דתלמיד לרבי מחויב כל מלאכות שהעבד עושה והתם אינו נוטל מזונות כל עיקר ומ"מ חייב א"כ לא תהא אשה לבעלה אם גם אינה נוטלת מזונות חייבת כיוצא בזה ולמימרא דהיינו רבותא דריב"ח אף דאשה לבעלה שאני ח"מ גם האלמנה חייבת בהן. ויראת שדי יעזוב ע"ד גדולה שמושה של תורה מלמודה הממית עצמו ש"מ שהוא גדול ממנו

בענין שבח בנכסי יתמי לגבי אלמנה ב"ב קמ"ד ופ' אלמנה

העיר אותנו הרש"א בחי' דמ"ש תוס' ליישב קו' ארשב"ם דשייך שפיר מה שהונח בעלי היינו לפי מה שהעתיקו בתוס' ד' רשב"ם דיעקב מת מקמי ראובן אבל לפמ"ש ברשב"ם לפנינו דמת יעקב אחר