ליקוטי חבר בן חיים י רנב

דלא כ' לראשון משום דהוה סגי בלא"ה אמנם יש לנו לעומת זה סברא להיפך כיון דלראשון שיש לה עדן מקום לגבות מבני חרי לא רצתה לחתום אף דאין לה שום היזק ולא חששה לנ"ר היאיך נימא דלשני חששה לנ"ר להפסיד הכל אמנם התינח אי אשתדיף בני חרי לא גביא ממשעבדי א"כ וודאי סברא זו אלימתא מסברת הרמב"ם ומצי מיירי אף שהמקח קיים אמנם אי אשתדיף בני חרי גביא ממשעבדי א"כ הי' הדין עמה שלא רצתה לחתום ומסתבר כסברת הרמב"ם דדווקא בבטל המקח מיירי ומעתה היינו דאיבעי' להו הך ברייתא מאי פירושה אי מיירי בבטל המקח וא"כ מצי' למימר אשתדיף גביא ממשעבדו או דלמא מיירי בקיים המקח וע"כ אשתדיף לא גביא ובעי למפשט דמיירי שבטל המקח דאל"כ תגבי מראשון ואמנם למסקנא דמסקי' אשתדיף גביא א"כ שפיר ע"כ מיירי בבטל המקח. וכ"ת הרי בקו' אמרי' ואס"ד אשתדיף גביא הא גופא הי' רוצה הש"ס להוכיח מסיפא לרישא דאי אשתדיף גביא ע"כ מיירי ברייתא בבטל מקח דלא כבעל האיבעי' ומ"מ לבתר דדחי הדרי' לכדמעיקרא

ותמה אני על עמודי ישראל החמ"ח והבי"ש שהחליטו דאפי' בלוקח א' דינא דאבדה אם בפ"א לא חתמה דלמא לא היא התם אמרה בתחלה הייתי רוצה לנסותו אם יעשה המקח בכ"ג ואחר שראיתי שנמנע הייתי מודה בע"כ משום נ"ר וצ"ע

בענין גביי' ממשעבדי במקום בני חרי פ' מי שה"נ

אשתדיף כ' רש"י נתקלקל כלומר דלאו דנשדפו דהתם התבואה נשדפה ומ"מ הקרקע קיימת ויש לו מקום לגבות אלא הך נשתדפו כמו נשתטפו ור"ל נתקלקלו וד' הר"ן בגיטין נשדפו צ"ע

וכ' רש"י לאחר שלקחו לקוחות וק' פשיטא ונ' דל"ת דה"ה אם בשעת מקח כבר היתה שדופה וכגון שהיתה אפותיקי ואמנם ממ"נ אפותיקי שאינו מפורש לא גרע משעבוד דעלמא ואפותיקו מפורש תנינא במס' גיטין דאפי' מבני חרי לא גבי א"וו מיירי שלקחו ואח"כ נשתדפו

דתם וכו' ע' רש"י ותוס' ולולי דברי' הייתי מחלק בע"א דהנה האשה באמת טוענת נ"ר עשיתי לבעלי אלא דלאו כל כמינה להפסיד ללוקח שני שלקח על ידה וסבר דאלו עשתה נ"ר גם להראשון היתה מתרצה ואמנם לגבי הראשין טוענת שפיר דלולי הי' מבטל המקח בלעדה היתה חותמת משום נ''ר וכיון דידע אם ישתדפו ב"ח אחריותה עלי' הרי היא אומרת מה שהב"ד לא יאמינו לה הוה כנשתדפו

ואמנם מה דהמק' לא חילק בין אפסיד בידי' ללא אפסיד נ' דהוה ס"ל דמידי הוא טעמא דאיבעי' לן כלל היינו דמס' לן הך תק"ח דאין נפרעי' היכי הוה אי הפקיעו חכמי' כל השעבוד מן הלוקח וא"כ אפי' נשתדפו לא גבי או דלמא בשעת גוביינא אמרי' לי' כלך לב"ח ואי ליכא שפיר גבי

וא"כ עד"ז הוה ס"ל בס"ד דכשם שתקנו חכמי' שהלוה יוכל למכור מה שירצה ה"ה המלוה כיון שעכ"פ ע"ע כל הנכסי' ערבאין לו יוכל לסלק עצמו ממה שירצה ול"ש אפסיד או לא אפסיד

וד' הרמב' פי"ט ממלוה שכ' דאבדה מראשון לכאורה תמוהי' דהרי פי"ז מאישות כ' דמיירי דנפ' כל המכר מראשון ונ' דבאיתות כשכ' דינו דל"ש נ"ר פרט לן דדווקא בנפסד המכר שייך נ"ר ואמנם בה' מלוה שבא לומר דשייך בכתובה ג"כ אפסיד אנפשי' נקט הך גוונא וסמך אמ"ש באישות ומעצמינו נבין דע"כ מיירי שעשתה א' משאר דברי' דל"ש בהי נ"ר וכו'

כ' רש"י עביד דקיש והדר מלוה אלקוחות כוונתו דהאי דעביד משכנתא ל"ש למימר גבי' איהו דאפסיד אנפשי' דסמיך אלקוחות משא"כ הלקוחות אמאי סמכי

ובענין משכנתא כוונת רש"י כמ"ש הנ"י דמיירי דווקא במשכנתא דסורא ולא בנכיי'. וכן ב"ח וב' לקוחות כ' רש"י מפ' בגמ' ר"ל דל"ת דברייתא לאו לפרושי מתני' אתא כ"א מלתא באפי נפשה קאמר ומתני' ר"ל דל"ד אם סלקה עצמה מלוקח ה"ה מב"ח דינא הכי דזה הוה משנה שא"צ דמה לי לוקח ומה לי ב"ח

והנה לרש"י מדוקדק דשנה תנא ותנא בתחלה וכן ב"ח ובתר הכי וכן אשה ב"ח דאלו קתני אשה ב"ח תחלה הו"א דדומיא דרישא קתני דהיינו שכל א' מה"ג תובעי' כל החוב ואמינא כד' התוס' דבכתובה לא אמרי' איהו דאפסיד אנפשי' משא"כ השתא דקתני ב"ח והתם ע"כ מיירי היכא דל"ש איהו דאפסיד אנפשי' וע"ז קתני בתר הכי וכן אשה למימרא דגם בכתובה דווקא דומי' דב"ח וכד' רש"י. ובזה יובן מדוע לא פי' רש"י סוגיין בלוקח כ"א כנגד כל החוב וכד' הראב"ד בטור חו"מ קי"ח אלא דק' לי' שינוי הסדר במתני'

ואמנם התוס' ליישב זה דקדקו דבלא"ה מאי קמ"ל מתני' דהא מלתא דאפסיד או לא אפסיד הרי לא בהדי' קתני לה וע"כ לא זא"ז וכמ"ש תוס' וממילא קתני אשה לבסוף ע"כ: